תיקון זה הוכתר על ידי משפטנים רבים כרפורמה החשובה ביותר בדיני העונשין של מדינת ישראל.

בתיקון 113 קבע המחוקק מנגנון תלת-שלבי לגזירת העונש[1]:

בשלב הראשון –  המקדמי נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט ‘כרגיל’, אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים.

בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה.

בשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן). כאן המקום לציין כי הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה הנבחנות בעת קביעת מתחם הענישה (כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין), והנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה הנבחנות בגזירת העונש (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין) אינן רשימה סגורה, ואין בנסיבות שציין המחוקק ופֵרטן במפורש, כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות (סעיף 40יב לחוק העונשין). 

קביעת מתחם הענישה

מתחם הענישה יקבע אפוא בהתאם לעיקרון ההלימות, ועל מנת ליישמו יתחשב בית המשפט בשלושה אלה: ראשית, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; שנית, במדיניות הענישה הנהוגה; ושלישית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. נבאר שיקולים אֵלו להלן, אך לפני כן נדגיש כי עקרון ההלימות מביא בחשבון את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם. כלומר, יש להתחשב לא רק בסוג העבירה שבוצעה, אלא גם בנסיבות שבהן בוצעה ובמידת אשמו של הנאשם בביצועהּ. על כן, אין זה מן הנמנע כלל, שלאותה עבירה יהיו כמה מתחמי ענישה שונים הנגזרים מן הנסיבות הספציפיות שבהן נעברה.

רק השיקולים הקשורים בעבירה משוקללים בקביעת מתחם הענישה. נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מובאות בחשבון בשלב זה, וממילא לא יובילו לשוני בין מתחמי הענישה של שני נאשמים אשר לקחו חלק דומה בביצוע אותה עבירה באותן הנסיבות.

אמות המידה אשר אותן יבחן בית המשפט בבואו לקבוע את מתחם הענישה:

(א) הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו. קרי, חומרת העבירה.

(ב) מדיניות הענישה הנוהגת.

(ג) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט: בבואו לבחון את הנסיבות המפורטות להלן, יתחשב בית המשפט “בהתקיימותן… ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם” (סעיף 40ט(א) לחוק העונשין). הנסיבות המפורטות שם הן מגוונות. יש שבכוחן להשפיע לקולא או לחומרה; יש שלקולא בלבד; ויש שלחומרה בלבד (סעיף 40ט(ב) לחוק העונשין).

הנסיבות שבכוחן להשפיע לקולא או לחומרה הן:

1. התכנון שקדם לביצוע העבירה.
2. חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה.
3. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה.
4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה.
5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה. הנסיבות שבכוחן להשפיע לקולא בלבד הן.
6. יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו.
7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה.
8. מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי נפגע העבירה.
9. הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב’ לפרק ה’1.

הנסיבות שבכוחן להשפיע לחומרה בלבד הן:

1. האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו.
2. הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה.

הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה לקביעת העונש בתוך המתחם:

לאחר שבית המשפט קבע את מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה, עליו לגזור את העונש המתאים לנאשם בתוככי אותו מתחם שנקבע בשלב הקודם. בעשותו כך, על בית המשפט להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ג(ב) לחוק העונשין. הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה מפורטות בסעיף 40יא לחוק העונשין. בית המשפט רשאי להתחשב בהתקיימותן “ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר כי ראוי לתת להן משקל בנסיבות המקרה”

הנסיבות:

1. הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו
2. הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם.
3. הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו.
4. נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב.
5. 5.       מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה.
6. שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו.
7. התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה.
8. נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה.
9. התנהגות רשויות אכיפת החוק.
10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה.
11. עברו הפלילי של הנאשם או העדרו.

שני שיקולים נוספים שבית המשפט רשאי להתחשב בהם בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה שקבע:

הרתעה אישית והרתעת הרבים (סעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין). אולם, בשונה משני השיקולים שצוינו להלן (שיקום והגנה על שלום הציבור), בגינם רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם הענישה, הרי שבית המשפט איננו מוסמך לחרוג ממתחם הענישה בשל שיקולי הרתעה.

בית המשפט רשאי לקבוע עונש החורג ממתחם הענישה שקבע, במידה והתקיים אחד משני חריגים:

1. שיקום הנאשם – חריג לקולה, אם “מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם” (סעיף 40ד(א) לחוק העונשין).
2. הגנה על שלום הציבור –  חריג לחומרה, אם “מצא כי יש חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות, וכי החמרה בעונשו והרחקתו מהציבור נדרשות כדי להגן על שלום הציבור” (סעיף 40ה לחוק העונשין).

מצו”ב טבלה של הבניית הענישה על פי פסק דין בבית המשפט העליון ע”פ 8641/12 מוחמד סעד נגד מדינת ישראל:הורד

מומלץ לפנות לעו”ד העוסק בתחום הדין הפלילי.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי  וצבר הצלחות רבות.

[1] מאמר זה מבוסס על פסק דין בבית המשפט העליון ע”פ 8641/12 מוחמד סעד נגד מדינת ישראל.

בדיקת הפוליגרף מודדת את הפעילויות הפיזיולוגיות כמו שינויים במערכת הנשימה, בלחץ הדם והדופק ובהזעה. במטרה להקיש אחרי אותות אמת או שקר ולדעת אם הנבדק משקר או דובר אמת.

ישנן שתי שיטות לבדיקת פוליגרף:

1. שיטת שאלות הביקורת שמבוססת על השוואה בין תגובותיו הפיזיולוגיות של הנבדק בין שאלות רלוונטיות (שאלות הנוגעות לאירוע הנחקר) לבין שאלות ביקורת (שאלות המאיימות על הנבדק ודורשות ממנו לחשוף מקרים שבהן שיקר,  אך אינן קשורות לאירוע הנחקר).
2. שיטת פרטי החקירה המוכמנים אשר אמינה יותר מהשיטה הראשונה ומבוססת על תבנית תגובה פיזיולוגית אופיינית לפריטים שמעוררים קשב ולכן ניתן לעורר קשב אצל הנבדק כאשר מוצג לו פריט המוכר לו ואשר משובץ בין פריטים לא מוכרים ועל כן תגובה בולטת של הנבדק בפריט מוכמן-פרט שאמור להיות ידוע רק למי שהיה מעורב באירוע-עשויה להצביע על קשר שלו לאותו אירוע.

האם תוצאת בדיקת הפוליגרף קבילה כראיה בהליך הפלילי?

ההלכה היא שתוצאות בדיקת פוליגרף אינן קבילות בהליכים פליליים אף לא כאשר הנאשם מסכים לכך[2]. כאשר הרציונל היה הגנה על זכויות הנאשם בהליך הפלילי. ההלכה המשפטית מבוססת במידה רבה על מסקנות דו”ח ועדת כהן שנימוקי השלילה שלה לקבילות בדיקת הפוליגרף היו בשל היעדר מחקר מדעי מספק בדבר הצלחת מכשיר הפוליגרף להבחין בין אמת לשקר; השפעת גורמים חיצוניים על תגובותיו הפיזיולוגיות של הנבדק;  ההכרה בכך שלבני אדם שונים תגובות פיזיולוגיות שונות; החשש שנבדקים מסוימים יטו את מהימנות הבדיקה; ליקויים טכניים במכשיר הפוליגרף; שימוש נרחב בפוליגרף עלול להביא לריבוי בודקים ולקושי לפקח עליהם; המחקרים באשר למהימנות הפוליגרף מאופיינים בליקויים בשיטות המחקר; הפוליגרף טרם זכה להכרה גורפת בעולם המדע; השימוש בפוליגרף עלול לפגוע בזכויות הנאשם, ובראשן הזכות לאי- הפללה עצמית והזכות לפרטיות.

בדיקת פוליגרף בהליכי מעצר

לעומת זאת בהליך המעצר ובפרט בהליך מעצר הימים-מעצר לצורכי חקירה, ניתן להסתמך על תוצאת בדיקת פוליגרף[3].

בדיקת פוליגרף בהליכי חקירה במשטרה

לעומת זאת בהליכי חקירה במשטרה[4], ניתן לערוך בדיקת פוליגרף במסגרת חקירה של עבירה חמורה פלילית או משמעתית לשם הפרכה או אימות של חשד קונקרטי אם ניתנה הסכמה מודעת מרצון חופשי של הנבדק ובכתב, רק כאשר אין דרך חקירה אחרת למיצוי החקירה ורק בהתגבש חשד ממוקד כנגד חשוד או חשודים קונקרטיים על יסוד החקירה שנערכה.

מומלץ לפנות לעו”ד העוסק בתחום הדין הפלילי.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי וצבר הצלחות רבות.

[1] מאמר זה מבוסס על מאמרם של אפרת פינק ורתם רוזנברג רובינס “הפוליגרף כמכשיר לגילוי האמת או כראיה מדעית: עיון מחדש בסוגיית קבילות הפוליגרף בהליכים הפליליים”

[2] לדעת המלומד ד”ר אסף הרדוף במאמרו מדעי ההסכמה: שילוב בדיקת הפוליגרף במשפט הפלילי, לא נקבעה הלכה משפטית בעניין זה אלא דעת יחיד בלבד.

[3] ראו בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה “שימוש בבדיקות פוליגרף על ידי רשויות המדינה מס’ הנחייה 3.1102

[4] ראו לעיל ה”ש 3.

שירות המבחן לנוער הוא שירות טיפולי-סוציאלי סמכותי הפועל כשירות ארצי במינהל תיקון וסיוע לבתי המשפט אשר שייך למשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. השירות פועל על פי “חוק הנוער שפיטה, ענישה ודרכי טיפול”, התשל”א 1971  בעניינם של קטינים מתחת לגיל 18.

תפקיד שירות המבחן לנוער הוא אבחון וטיפול בקטינים/ות שהופנו על-ידי המשטרה לאחר שנחשדו בביצוע עבירה פלילית וכן בקטינים שנמצאו אשמים בביצוע עבירה ומטופלים בשירות המבחן על-פי צו בית משפט.

מטרות שירות המבחן לנוער: מניעת התנהגות מנוגדת לחוק של קטינים/ות, הפחתת והפסקת ההתנהגות המנוגדת לחוק של הקטין וזאת במטרה לחזור ולחזק את תפקודו הנורמטיבי בתחומים השונים, תוך דגש על טיפול ושיקום, סיוע לבתי המשפט לנוער בהתאמת ההחלטות השיפוטיות לקטינים.

עובדי שירות  המבחן, הינם, למעשה, עובדים סוציאליים אשר הוכשרו באופן מיוחד לעבודתם כ”קציני מבחן” כאשר בעניין קטינים החוק מעדיף את שיקומם של הקטינים על פני הענשתם.

מהו תסקיר שירות המבחן?

תסקיר המעצר נערך על ידי קצין המבחן לאחר פגישה עם מושא התסקיר. בתסקיר מפורטים קורות חייו ונסיבות חייו של מושא התסקיר ובסוף התסקיר נאמר אם יש המלצה שיקומית בעניינו של מושא התסקיר או לא (בתסקיר נפגע עבירה אין המלצה מאחר ומדובר בנפגע העבירה).

תפקידו של שירות המבחן בהליך הפלילי/מעצר

• הגשת תסקירי מעצר לבית המשפט לצורך בחינת שחרור לחלופת מעצר, בחינת המפקחים על הנאשם, בחינת יציאת העצור לעבודה.
• הגשת תסקירים לבית המשפט לעניין העונש הראוי לנאשם.
• הגשת תסקירים ליועץ המשפטי לממשלה עניין עיכוב הליכים המשפטיים כנגד הנאשם.
• הגשת תסקיר תקנה 4 לפרקליטות לעניין הימנעות מהעמדה לדין למשל בעבירות אלימות במשפחה.

מקרים בהם יש חובת הגשת תסקיר שירות המבחן כאשר בית המשפט מבקש להטיל עונש מאסר שאינו מאסר על תנאי:

• נאשם שגילו בעת ביצוע העבירה הוא מתחת לגיל 21.
• ·         נאשם המרצה עונש מאסר בשל עבירה אחרת.
• נאשם אשר הוגש בעניינו תסקיר בתוך 12 החודשים לפני מתן גזר הדין.
• נאשם בעבירות שהוענש עליהם הוא מאסר עולם חובה.
• נאשם אשר מקום מגוריו הקבוע הוא מחוץ לשטח ישראל.

מקרים נוספים בהם יש חובת הגשת תסקיר:

• כאשר בית המשפט מטיל על הנאשם צו מבחן, קיימת חובה בטרם גזירת העונש על הגשת תסקיר שירות המבחן.
• כאשר בית המשפט מטיל על הנאשם עונש של של”צ-שירות לתועלת הציבור קיימת חובה בטרם גזירת העונש על הגשת תסקיר שירות המבחן.
• כאשר בית המשפט מבקש להאריך את מאסרו על תנאי של הנאשם על פי סעיף 85-טיפול בסמים.

תסקיר נפגע עבירה (רשות):  בית המשפט שהרשיע את הנאשם, רשאי להורות על הכנת תסקיר נפגע עבירה, בו נפגע העבירה מפרטים את הנזקים שנגרמו להם בשל האירוע שעשה הנאשם. נפגע או נפגעת העבירה לא ייחקרו על תסקיר נפגע העבירה שהוגש בעניינם.

מומלץ לפנות לעו”ד העוסק בתחום הדין הפלילי.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי וצבר הצלחות רבות.

לעיתים רבות החפץ משמש את בעליו לפרנסתו ומשלח ידו, כמו למשל נהג מונית שלקחו לו את המונית, או נהג אוטובוס שלקחו לו את האוטובוס וכדומה ונגרמת מכך פגיעה בפרנסתו של האדם.

במקרים רבים לקיחת החפץ שהוא פלאפון או מחשב, גורמת לבעליו לפגיעה רבה בפרטיות וכן לפגיעה בכך שלא ניתן לאתר את האדם ולהתקשר אליו.

במקרים רבים ניתן להגיש בקשה מנומקת לבית המשפט ולהחזיר את החפצים שנתפסו.

סמכות המשטרה לקחת חפצים מאדם במהלך חיפוש או מעצר:

• לקיחת חפצים מכוח צו חיפוש של בית המשפט-רשאי שופט ליתן צו לערוך חיפוש בכל בית או מקום, אם החיפוש בו נחוץ כדי להבטיח הצגת חפץ לצורך כל חקירה, משפט או הליך אחר או שיש לשופט יסוד להניח שהוא משמש להחסנתו או למכירתו של חפץ גנוב, או שנשמר בו או מוחסן בו חפץ שנעברה בו או לגביו עבירה, או ששימש, או מתכוונים להשתמש בו, למטרה לא-חוקית או  יש לשופט יסוד להניח שנעברה עבירה או שמתכוונים לעבור עבירה נגד אדם הנמצא בו. סמכות זו מקנה למשטרה לתפוס כל חפץ הנחזה כמתואר בצו ולעשות בו כאמור בצו של בית המשפט.
• לקיחת חפצים בעילות המנויות בחוק-רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.
• תפיסת חומר מחשב-על אף הוראות פרק זה, לא ייתפס מחשב או דבר המגלם חומר מחשב, אם הוא נמצא בשימושו של מוסד כהגדרתו בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל”א-1971, אלא על-פי צו של בית משפט; צו שניתן שלא במעמד המחזיק במחשב או בדבר המגלם חומר מחשב, יינתן לתקופה שאינה עולה על 48 שעות; לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במניין השעות; בית משפט רשאי להאריך את הצו לאחר שניתנה למחזיק הזדמנות להשמיע טענותיו.

ההבדל בין תפיסת חפץ מאדם פרטי לבין מוסד, הוא שבאדם פרטי המשטרה יכולה לתפוס חפץ אם התקיים יסוד סביר שנעברה עבירה או עומדים לעבור עבירה באותו החפץ, כמו למשל אקדח שנמצא בבית ללא שיש לחשוד רישיון נשק, או שהחפץ עשוי לשמש כראיה במשפט, כמו למשל סכין שנמצאה בזירת רצח, אך בחומר מחשב בשימושו של מוסד, המשטרה חייבת שיהיה לו צו מבית המשפט בכדי לתפוס את המחשב.

כללי תפיסת החפצים על ידי המשטרה:

• לקיחת החפצים תיערך בפני שני עדים שאינם שוטרים אלא כאשר תופש הבית או אחד מבני ביתו ביקשו שלא לעשות את החיפוש בפני עדים או במקרים חריגים כאשר מדובר בעניין דחוף או שהשופט הורה כך.
• השוטר שביצע את התפיסה חייב לרשום את כל החפצים שנתפסו ונלקחו והמקומות בהם הם נמצאו בבית והעדים שראו את התפיסה ואינם שוטרים יחתמו על כך.
• האדם שנעשה החיפוש בעניינו יוכל להיות נוכח בחיפוש ולפי דרישתו יימסר לו העתק של רשימת החפצים שנתפסו, חתום בידי העדים או בחותמתם.
• היה החפץ בעל חיים או מצרך שעלול להתקלקל, בין בגלל טיבו המיוחד ובין מסיבה אחר, רשאי בית משפט השלום, על-פי בקשת שוטר מוסמך או אדם התובע זכות בחפץ, לצוות שהחפץ יימכר במכרז פומבי או במחיר המקובל באותו יום; דמי המכר יוחזרו לאדם שמידיו נלקח החפץ, אולם אם בתוך המועדים שנקבעו בחוק הוגש משפט נגד אדם על עבירה שעבר בחפץ שנתפס או לגביו, ינהגו בדמי המכר כפי שיורה בית המשפט.
• השוטר התופס את החפץ, יסמם אותו בצורה שתאפשר את זיהויו הייחודי ויתעד את התפיסה בדו”ח החיפוש או התפיסה ובמידת האפשר אף יצלם את החפץ שנתפס. חפץ המורכב מפרטים אחדים, על השוטר לספור או לשקול אותו.
• המשטרה תנקוט אמצעים סבירים בכדי לשמור על שלמותו של החפץ שנתפס.
• חפץ העלול להתקלקל-על המשטרה להגיש במידית בקשה לצוות על מכירת התפוס.
• בכל מקרה של העברת החפץ שנלקח ממקום למקום, כמו למשל העברת סמים שנלקחו לבדיקת מעבדת סמים, על המשטרה להעבירו באריזה חתומה ולתעד זאת.

החזרת החפץ לבעליו, הכיצד?

קיימים מספר מסלולים להחזרת החפץ התפוס לבעלים:

• כאשר מדובר בחפץ רגיל שנלקח שאינו מחשב או פלאפון-ניתן לחכות ששה חודשים ובמידה ולא יוגש עד אז כתב אישום, ניתן לבקש את החפץ שנתפס מהמשטרה או להגיש בקשה לבית המשפט. גם אם הוגש כתב אישום, אך החפץ אינו נדרש כראיה במשפט הפלילי, ניתן להגיש בקשה להחזרת החפץ לאחר ששה חודשים.
• כאשר מדובר בחומר מחשב או פלאפון שנלקח-ניתן לחכות 30 ימים ולאחר מכן ובמידה ולא יוגש עד אז כתב אישום, ניתן לבקש את החפץ שנתפס מהמשטרה או להגיש בקשה לבית המשפט. גם אם הוגש כתב אישום, אך החפץ אינו נדרש כראיה במשפט הפלילי, ניתן להגיש בקשה להחזרת החפץ לאחר 30 ימים.
• בקשה להחזרת החפץ בתוך 30 הימים בחומר מחשב או פלאפון או בתוך ששה חודשים בחפץ אחר שנתפס-ניתן להגיש בקשה למשטרה או לבית המשפט להחזרת החפץ לחשוד או לאדם התובע זכות על החפץ, למשל חברת ליסינג שטוענת שבעל הרכב לא שילם לה על הרכב.
• העתקת חומר מחשב שנתפס-לבקשת אדם המשתמש במחשב שנתפס או שיש לו חומר מחשב במחשב כאמור, תאפשר לו המשטרה לקבל העתק מחומר המחשב הדרוש לו, בתוך ארבעה ימים מיום התפיסה, מלבד אם קצין בדרגת סגן ניצב או בדרגה גבוהה מזאת הורה שמסירת ההעתק תידחה וכן ולחזור ולהורות על כך מעת לעת, ובלבד שכל תקופת דחיה לא תעלה על ארבעה ימים ושסך כל תקופות הדחיה לא יעלה על 16 ימים. בית משפט שלום רשאי בנסיבות מיוחדות  לצוות שמסירת ההעתק תידחה לתקופה נוספת, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, ובלבד שכל תקופת דחיה לא תעלה על 15 ימים. העתקת חומר המחשב תהיה במקום שהמשטרה הועידה לכך. על דחיית בקשה לקבל העתק מחומר מחשב לפי סעיף זה רשאי מי שהגיש בקשה לערור לפני בית משפט שלום.

ערר על ההחלטה בעניין החזרת החפץ:

על החלטת בית המשפט השלום בעניין החזרת החפץ, ניתן להגיש ערר בבית המשפט המחוזי בתוך 30 ימים מעת החלטת בית המשפט השלום. על החלטת בית המשפט המחוזי, ניתן להגיש בקשת רשות לערור בבית המשפט העליון בתוך 30 ימים מעת החלטת בית המשפט המחוזי, איך בית המשפט רשאי להאריך את המועדים מטעמים שיירשמו.

במידה והמשטרה לקחה לכם חפצים, חשוב מאוד שתתנו לעו”ד מקצועי הבקיא בתחום החזרת החפצים-התפוסים לעשות עבורכם את העבודה ולהחזיר אליכם את החפצים שנתפסו.

למשרדינו ניסיון רב בהחזרת חפצים תפוסים ולהשבת רכוש שנלקח.

צדק מאחה יכול להיטיב עם נפגע העבירה בכך שהוא מקבל הזדמנות לקבל הכרה מהפוגע, כאשר ההכרה חשובה לתהליך הריפוי וההתחזקות של הנפגע, כמו כן הליך הצדק המאחה נותן הזדמנות לנפגע לספר את סיפורו, לשאול את הפוגע שאלות שמטרידות אותו, להעלות את צרכיו שנוצרו בעקבות הפגיעה, לבטא את רגשותיו ולהשמיע בפני הפוגע כיצד חווה את המעשה וכיצד המעשה השפיע עליו ולתת לנפגע את ההזדמנות להחליט מה יהיה האופן בו יתוקנו הפגיעות.

צדק מאחה יכול להיטיב עם הפוגע, בכך שזה נותן לו הזדמנות לתקן את דרכיו, להיטיב עם האדם שפגע בו ובכך גם להיטיב עם עצמו בכך שהמעשה שעשה יתוקן. ההליך מאפשר לפוגע להתמודד עם הסיטואציה הקשה בדרך מכובדת של דיאלוג שמאפשר להבין, לתקן ולהמשיך בחייו ממקום שלם ובריא יותר.

צדק מאחה יכול להיטיב עם הצדדים מאחר ולא תמיד הסדר טיעון רגיל שמגיע עם לחץ של המאשימה על הפוגע הולך בד בבד עם מטרות הענישה שהן גמול, הרתעה, מניעה ושיקום, אך כאשר הסדר הטיעון מגיע ביחד עם הליך של צדק מאחה בין הנאשם לנפגע העבירה, מטרות הענישה מתממשות, מאחר ובמסגרת הצדק המאחה נראה שעדיין יוטל עונש על הנאשם אם כי קל יותר אלמלא היה הליך של צדק מאחה, אך בנוסף לכך בעצם קיומו של הליך של צדק מאחה מתממשות מטרות הענישה^[2], מאחר ועצם המפגש של הפוגע עם הנפגע מהווה את שיקומו של הנאשם, בכך שבעת המפגש של הפוגע ונפגע העבירה ושיחתם על האירוע שאירע, הפוגע מבין היטב את חומרת מעשהו ואת הנזק שגרם לנפגע העבירה כתוצאה מביצוע העבירה ולוקח עליו את האחריות למעשיו ודבר זה מהווה שיקום יעיל לפוגע וכן זה מונע ממנו בעתיד מלבצע את העבירה, בשל  עוררות רגש הבושה בראותו את הנזק שגרם. מאותה הסיבה הצדק המאחה גם ירתיע את הנאשם בעתיד מלבצע את העבירה פעם נוספת. גם באשר לגמול, נפגע העבירה מביע את עמדתו מהו הגמול היעיל ביותר מבחינתו במסגרת הסדר הטיעון ודבר זה מהווה את הגמול הנכון ביותר, מאחר ואין כמו נפגע העבירה בכדי לדעת באמת מהו הנזק האמיתי שנגרם כתוצאה מביצוע העבירה.

במחקרים אמפיריים עלה, כי כאשר נפגעי העבירה נכחו במהלך המשא ומתן לקראת ההסדר, 86% מהם הסכימו עם ההסדר העונשי והסבר לכך היא תורת המשפט הטיפולי שהמטיב המרכזי בה, הוא הצורך בשמיעת עמדתו של נפגע העבירה כפעולה המאששת ומעצימה, המשיבה לנפגע תחושת כוח ושליטה ולכן ישנה חשיבות שכל נפגע עבירה יהיה שותף בכך.

הליך זה של צדק מאחה קיים כבר כיום מטעם משרד הרווחה, במסגרת שירות המבחן “גפ”ן-גישור פוגע נפגע” במסגרת ההליך נפגשים הנפגע באירוע הפלילי ביחד עם הפוגע, לצורך דיון באיחוי הפגיעות ובמצוקות הנובעות מההליך הפלילי. משך התכנית בין 4-5 מפגשים בהתאם לצורך ושירות המבחן מבצע את התכנית במשרדי שירות המבחן ובהנחיית קציני המבחן^[3].

[1] טלי גל והדר דנציג-רוזנברג “צדק מאחה וצדק עונשי: שני פנים למשפט הפלילי” משפטים מג 795 (תשע”ג).

[2] ראו עוד שם בעמ’ 801.

[3] ראו קישור לדף האינטרנט של משרד הרווחה-שירות המבחן, תכנית גפ”ן-גישור פוגע-נפגע: https://www.molsa.gov.il/Populations/Criminality/Adults/RehabilitationPrograms/Pages/ProgramDetails.aspx?ListID=72173815-9825-402f-91be-fabfe6826055&WebId=32d15917-9073-4fbf-9da4-c236afdb237d&ItemID=4

במשפט הפלילי, הגנת אי השפיות היא הגנה לנאשם בכך שיטען כי אין להטיל עליו אשמה פלילית בגין הפרת החוק מאחר והיה בלתי שפוי בעת שביצע את העבירה הפלילית.

על פי החוק, לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש – להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או להימנע מעשיית המעשה.

אדם צריך לסבול מהפרעה נפשית בשעת המעשה ו “חסר יכולת של ממש” באופן מוחלט – כאשר אדם לא מבין כלל את המעשה שעשה ואת התוצאה שעלולה לקרות בשל המעשה שעשה, אך ברגע שיש כבר מעט מאוד של יכולת בסיסית ואף כושר מינימלי להבנת המשמעות של המעשה שעשה, האדם ייחשב לאדם כשיר פלילית והסייג לא יחול עליו.

לצורך כך, נבדק האדם על ידי הפסיכיאטר המחוזי בכדי שייבחן את יכולתו של האדם להבין את המעשה שעשה ואת התוצאה שעלולה לקרות בשל המעשה.

כאשר מתקבלת בבית המשפט הגנת אי השפיות, עשוי הנאשם שלא לעמוד לדין או שלא להיענש, אלא להישלח לטיפול נפשי באשפוז או לטיפול מרפאתי. אף על פי שבצבו הנפשי כיום, הוא כשיר לעמוד לדין, נקודת הזמן העומדת לבחינה היא שעת ביצוע המעשה הפלילי.

מהי מחלת נפש לעניין החוק?

בע”פ 6751/98 חן נ’ מדינת ישראל, קבע כבוד השופט ברק, כי קיים פער בין הדיסציפלינה המשפטית לדיסציפלינה הפסיכיאטרית ופרטים שהם חיוניים לפסיכיאטר עשויים להיות שוליים ואף פסולים בעיני בית המשפט הדן בהליך.

ניתן להסביר את הפער, בכך שהשופט אחראי על ענישה צודקת של הפושע ועל הגנת הציבור מפושעים אך הרופא אחראי על הסבר כוונת הפושע לבצע פשע ועל בריאות הפושע והציבור.

על פי החוק, יש שתי אופציות לטיפול פסיכיאטרי כפוי בדין הפלילי:

1. צו אשפוז בבית חולים.
2. צו לטיפול מרפאתי כפוי.

הפסקת הליכים פליליים בעקבות מחלת נפש: אם בית המשפט קבע שנאשם אינו מסוגל לעמוד בדין בשל מצבו הנפשי או בשל מוגבלות שכלית, יפסיק בית המשפט את ההליכים הפליליים נגדו, אך אם ביקש הסניגור לברר את אשמתו של הנאשם, יברר בית המשפט את האשמה, ורשאי הוא לעשות כן אף מיזמתו מטעמים מיוחדים שיירשמו.

מצא בית המשפט בתום בירור האשמה, כי לא הוכח שהנאשם ביצע את העבירה, או מצא שהנאשם אינו אשם – שלא מחמת היותו חולה נפש לאו-בר-עונשין – יזכה את הנאשם; לא מצא בית המשפט לזכות את הנאשם, יפסיק את ההליכים נגדו, ורשאי הוא להפסיקם גם לפני תום בירור האשמה.  

החוקמסדיר את תנאי האשפוז הפלילי של נאשמים שנקבע לגביהם שאינם יכולים לעמוד לדין, כאשר משך האשפוז הפלילי לא יעלה על עונש העבירה המקסימלי.  

מומלץ לפנות לעו”ד העוסק בתחום הדין הפלילי ומייצג מתמודדים עם מחלת נפש.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי ומייצג מתמודדים עם מחלת נפש וצבר הצלחות רבות בייצוג בהליך פלילי של מתמודדי נפש.

קביעה של אי הרשעה איננה זיכוי, אלא מדובר במקרה שבית המשפט מצא שהנאשם אשם אך הוא לא מרשיע את הנאשם, בכדי שלא יהיה לו רישום פלילי של הרשעה.

קביעה של אי הרשעה נובעת מהליך שיקומי עתידי של הנאשם, בכדי שלא ייפגע מפיטורין ועוד.

כאשר בית המשפט מעוניין לבחון את אי הרשעת הנאשם, הנאשם נשלח לשירות המבחן אשר מקיים ראיון עם הנאשם ושירות המבחן מביע את דעתו בתסקיר בפני בית המשפט אם להרשיע את האדם או לא, כאשר הדבר נתון לשיקול דעת של בית המשפט.

בית המשפט שהחליט להימנע מהרשעה של אדם, יכול להשית על האדם עונש של שעות עבודה למען הציבור, התחייבות שלא לבצע עבירה וצו מבחן של האדם שיעמוד במבחן לתקופה אצל שירות המבחן.

פקודת המבחן קובעת, כי באם הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, רשאי הוא לתת צו מבחן ללא הרשעה.

התנאי לאי הרשעה הוא כאשר האישום הוכח.

בנוסף לכך, קובע חוק העונשין, כי באם מצא בית משפט שנאשם ביצע עבירה רשאי הוא לתת לאדם עונש של שעות עבודה למען הציבור ללא הרשעה.

הכללים בעניין אי הרשעת נאשם, הותוו בפסיקת בית המשפט העליון בבר”ע 432/85 רומנו ובע”פ 2083/96 כתב, שם נקבע, כי דרך המלך היא הרשעת הנאשם בעבירה הפלילית, אך במקרים יוצאי דופן ניתן להימנע מהרשעת הנאשם, כאשר אין יחס סביר בין הנזק הצפי מההרשעה לבין חומרת העבירה, כאשר ההרשעה תיפגע חמורות בשיקום הנאשם וסוג העבירה מאפשר שלא להרשיע את הנאשם מבלי לפגוע במהות העבירה, הצורך בהרתעה, הוקעה של המעשה ומדיניות ענישה אחידה ככל שניתן. הנטל על הנאשם המבקש אי הרשעה, להראות את הפגיעה החמורה בשיקומו על ידי הוכחה מציאותית וממוסמכת על הנזק שייגרם לו באם יורשע.

במספר רב של תיקים פליליים אשר ייצג משרדינו, בוטלה הרשעתו של הנאשם בעבירה הפלילית.

ישנם ארבעה סוגים של הסדרי טיעון:

• הסדר טיעון סגור: הסכמה בין התביעה לנאשם על מבנה כתב האישום, תוכנו, הוראות החקיקה ועל הענישה “עד השקל האחרון”
• הסדר טיעון מסגרת או טווח: הסדר שהתביעה מסכימה על נוסח כתב אישום, והיא מגבילה את עצמה לתקרת ענישה והנאשם יכול לטעון לעונש כרצונו וביהמ”ש גוזר את העונש בתוך הטווח.
• הסדר טיעון פתוח: הסכמה של שני הצדדים לתוכן כתב האישום בלבד אך ללא הסכמה לענישה.
• הסדר טיעון בערעור:  לאחר שהתיק הסתיים בבית המשפט, הנאשם הגיש ערעור ואז התביעה יכולה לסכם עם הנאשם שימשוך את הערעור שהגיש ובתמורה היא תסכים לכך שהוא יקבל עונש קל יותר ממה שהיה בגזר הדין המקורי (ע”פ 3193/07 טבאגה).

בפס”ד פלוני 1958/98 הרכב של תשעה שופטים קבעו עקרונות יסוד בנושא של הסדרי טיעון. בפסק הדין נקבע כי יש לעודד את קיומם של הסדרי טיעון, בשל השיקולים כדלהלן: קיצור עינוי הדין של הנאשמים, קיצור עינוי הדין של נאשמים אחרים שמחכים להליך שיפתח בעניינם, גזירת העונש לא מרוחקת בזמן למועד ביצוע העבירה, חסכון במשאבים מבחינת ניהול ההליך המשפטי, בית המשפט מתפנה לעסוק בתיקים האחרים, הנאשם מקבל אחריות על מעשיו וההסדר מסייע לנפגע העבירה בשיקום המהיר שלו וכן בכדי למנוע פגיעה נוספת בו עקב העדתו של נפגע העבירה בתיק שזה אחד השיקולים המאוד חשובים.

בית המשפט ככלל, לא מתערב בהחלטת התביעה על גיבוש הסדר הטיעון, אך במקרים חריגים מאוד, בהם נוכח בית המשפט לדעת, כי התביעה פעלה בשרירות, מתוך זדון, הפלייה פסולה, שיקולים זרים, חוסר תום לב משווע או חוסר סבירות היורדת לשורשו של עניין, יתערב בית המשפט בהסדר הטיעון ויוכל שלא לקבלו[1].

בהסדרי טיעון מסגרת או טווח, הנאשם לוקח על עצמו סיכון שבית המשפט יפסוק את הרף המקסימלי של הטווח המסוכם.

תיקון 113-הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, חל על הסדרי טיעון, אבל הצדדים מסכימים שבית המשפט מאמץ את הסדר הטיעון בין הצדדים  וגוזר את העונש על פי הסדר הטיעון, אך שלא ינמק אותו לפי תיקון 113.

חזרה הנאשם מהודיה במסגרת הסדר טיעון: הפסיקה קובעת, כי במקרים חריגים בית המשפט יתיר לנאשם לחזור מהודייתו במסגרת הסדר טיעון, כמו במקרה שהנאשם חוזר מהודייתו בשל כך שהוא רוצה להוכיח את חפותו (ע”פ 8777/18 פלוני/ע”פ 3754/91 סמחאת) אך במקרה שהנאשם טוען שהסניגור המליץ לו להודות וביקש רק בשל כך לאחר מכן לחזור בו, בית המשפט ידחה את בקשתו, מאחר והנאשם צריך להוכיח שהיה כשל בייצוג, ובמקרה של הסדר בו הנאשם מודה בתמורה לעונש קל יותר, אז זה הסדר הגון (פס”ד רגבי).

בעניין חזרת נאשם מהודייתו, בית המשפט בודק את לוח הזמנים, כך שאם הנאשם לא הודה מיד אלא לאחר שתי ישיבות גישור שהתנהלו בין הצדדים וביניהם חלפו מספר שבועות ולכן דוחה את בקשת הנאשם לחזור מהודייתו (ע”פ 7088/16 אבו סרארי).

חזרת התביעה מהסדר הטיעון: על פי ע”פ 7088/16 אבו סרארי וכן בג”ץ 492/11 טורק התביעה יכולה לחזור בה רק עד שלב הצגת ההסדר בבית המשפט והודיית הנאשם, אך גם אם נתגלה חומר ראיות חדש אשר הוא מהותי בעניינו של הנאשם או שהתביעה גילתה שיש מאסר מותנה חב הפעלה על הנאשם לאחר הודייתו-היא לא תוכל לחזור בה מהסכם הטיעון אלא אך ורק במקרה שיש לתביעה סיבה משמעותית כמו נסיבות חדשות או שגיאה עקרונית.

זכות הטיעון לנפגע העבירה בעניין הסדר הטיעון:

סעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה קובע[2] כי נפגע עבירת מין או נפגע עבירת אלימות חמורה בלבד, זכאי להביע את עמדתו מול התביעה טרם קבלת ההחלטה של התובע בעניין הסדר הטיעון וכי על בית המשפט אשר מוצג בפניו הסדר טיעון במסגרת של הליך גישור פלילי, לברר כי הוראות אלה קוימו[3].

כמו כן, קובע סעיף 18 לחוק, כי כל נפגע עבירה, זכאי למסור הצהרה לגוף החוקר או התובע על פגיעה או נזק שנגרמו לו וזכאי שהצהרה זו תובא בפני בית המשפט.

הזכות של נפגע עבירת מין או נפגע עבירת אלימות חמורה להביע את עמדתו על הסדר טיעון המתגבש בעניינו, הינה זכות של הבעת עמדה בלבד, כאשר ההחלטה הסופית הינה בידה של התביעה בלבד, והלכה למעשה היא כי לנפגע העבירה קיימת רק יכולת מילולית להביע את דעתו והתביעה לא בהכרח מייחסת חשיבות לדעתו של נפגע העבירה[4].

מהחוק עולה, כי רק לנפגע עבירת מין או לנפגע עבירת אלימות חמורה יש את הזכות להביע את דעתו בפני התביעה אך לנפגע עבירה שאינה עבירת מין או אלימות חמורה, אין את הזכות להביע את דעתו בפני התביעה.

לנפגע העבירה יש זכות של הצהרת נפגע העבירה, אשר קיימת לנפגע של כל עבירה ולא רק נפגע בעבירת מין או אלימות חמורה, כאשר הוא מצהיר על הפגיעה או הנזק שנגרמו לו והצהרתו מובאת בפני בית המשפט.

[1] ראו בגץ 2925/19 ‏ ‏יגאל נגר נ’ פרקליטות מחוז צפון (פורסם בנבו) שם נאמר בפסקה 9 כך: “… כלל גדול נקוט בידינו מקדמת דנא ולפיו אין אנו מתערבים בהחלטות התביעה שעניינן העמדה או אי-העמדה של אדם לדין פלילי, ניסוח והגשה של כתבי אישום והסדרי טיעון; התערבות שיפוטית בכגון דא תיתכן רק במקרי קצה שבהם ניווכח כי התביעה פעלה בשרירות, מתוך זדון, הפלייה פסולה, שיקולים זרים, בחוסר תום-לב משווע או בחוסר סבירות שיורד לשורש העניין…”

[2] חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס”א-2001.

[3] סעיף 143א (ז) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב-1982.

[4] ראו בגץ 6689/12 עזבון המנוח סלאח ראפת ז”לנ’ היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו) פסקה 17 שם נאמר כך: “… אכן זכות המילה האחרונה בנושא מסורה למדינה, והנטייה בפסיקה היא לראות בהסדר הקבוע בחוק זכויות נפגעי עבירה כממצה את זכות הטיעון של קורבן העבירה או משפחתו. לקורבן או למשפחתו לא מוקנית “זכות וטו” על הסדר הטיעון, ועמדתם היא רק שיקול אחד מבין אלה אותם נדרשת התביעה לשקול…”

לצורך השימוע, עורך דינו של החשוד, מצלם את חומרי החקירה בתיק, מעיין בהם ופונה לתביעה הפלילית בבקשה מנומקת מדוע אין להגיש כתב אישום כנגד החשוד ויש לסגור את התיק בעניינו.

חשיבות רבה קיימת להליך שימוע, לאור כך שהוא נותן הזדמנות לחשוד לשטוח את טענותיו בצורה מקצועית ובזהירות הנדרשת, בפני התביעה הפלילית בטרם הגשת כתב אישום.

על התביעה הפלילית לשמוע ולשקול את טענותיו של החשוד בכובד ראש “בלב שלם ובנפש חפצה”.

לעיתים, התביעה הפלילית תעניק את זכות השימוע גם בעבירות של חטא ועוון שהינן עבירות שהעונש הקבוע להן בחוק הוא מתחת ל-3 שנות מאסר, וזאת, בהתאם לשיקולים שונים כדוגמת נסיבות ביצוע העבירה, מאפיינים יחודיים של החשוד, קיומו של אינטרס ציבורי מוגבר בעניינו של החשוד (כמו למשל כאשר מדובר בחשוד שהינו נושא משרה ציבורית) וכאשר התשתית הראייתית בתיק סבוכה או חריגה באופן מיוחד.

במקרים מסוימים, גם לאחר שהוגש כתב אישום כנגד החשוד, יהיה אפשר לבקש להגיש בקשה מנומקת לשימוע בדיעבד ולסגירת התיק, בפרט כאשר מדובר בתקלה טכנית של הגעת המכתב בדואר או כאשר חלף זמן קצר מעת תום 30 הימים לשליחת בקשת השימוע, כאשר במקרים מסוימים, כתב האישום יבוטל או יימחק לצורך קיום השימוע וגם במקרים אלו, השימוע יעשה בנפש חפצה ומתוך פתיחות לשקול בכובד ראש את טענות הנאשם.

משרדי מטפל בבקשות רבות של שימוע בטרם הגשת כתב אישום וצברתי הצלחות רבות ללקוחות המשרד בהחלטות על סגירת תיקים בטרם הגשת כתב אישום, בעקבות שימוע.

אם קיבלת מכתב יידוע על כוונת התביעה הפלילית להגיש כנגדך כתב אישום, נא פנה בהקדם לעורך דין מקצועי המטפל בכך, מאחר וקיים זמן קצוב וקצר של 30 יום להגשת הטענות בשימוע.

רובם המוחלט של התיקים הצבאיים גוררים אחריהם מעצר עד תום ההליכים.

בצבא קיימת חלופת מעצר שהיא מעצר פתוח ביחידה הצבאית אך אין אופציה של חלופת מעצר רגילה, אלא אם מדובר באדם שסיים את שירותו הצבאי.

עילות המעצר: עילות המעצר בצבא אינן קבועות בחוק (בשונה מחוק המעצרים בהליך האזרחי) ולצד העילות הקלאסיות של מסוכנות, הימלטות ושיבוש יש בצבא שתי עילות נוספות: מסוכנות צבאית וכן עילת ההרתעה-פגיעה במשמעת/עילת המעצר הייחודית.

העילות משמשות זו לצד זו בתיקים רבים ואם בעבר עילת המסוכנות הייתה נובעת מהנאשם עצמו ששחרורו יביא לפגיעה בסיכון הביטחון וביחידה שלו אך עילת ההרתעה הייתה אחרת, אז היום שתי העילות מנומקות ברוב החלטות המעצרים של ביה”ד הצבאי.

בעבירות של היעדר מן השירות יש עילה מובנית של חשש להימלטות מהדין, כאשר ההלכה הפסוקה היא, שמי שנמלט מהשירות אז יש חשש שימלט מהדין ולכן גם אין במקרה זה חלופת מעצר של מעצר פתוח ביחידה הצבאית.

במהלך השנים יש שינוי במדיניות המעצרים של בית הדין הצבאי, ואם בעבר היה מעצר על שימוש עצמי אז כיום בשימוש עצמי יש יותר מעצרים פתוחים, כך גם בתחום האלימות נדרש שתהיה חומרה בכדי לעצור, אך עדיין 90% מהתיקים החשודים בתיקים הפליליים עצורים.

תקופות המעצר: על פי חוק השיפוט הצבאי, יש להביא חייל שנעצר בפני שופט בתוך 48 שעות מעת מעצרו, אך יש פיילוט של עבירות פליליות (לא במקרים של עבירות של היעדר משירות צבאי) להביא עצורים בפני שופט תוך 24 שעות כפי הקבוע בחוק המעצרים וכן יש הבטחה של הצבא שהעניין הזה יוסדר גם בחקיקה.

תסקיר מעצר: לא קיים תסקיר מעצר בצבא, אלא אם כן מדובר במשוחררים משירות צבאי וגם אז רק כאשר מדובר במקרים נדירים, כאשר על פי ההלכה הפסוקה, בית הדין הצבאי ייבחן את עילת המעצר בכדי לדעת אם לשלוח לתסקיר.

מדיניות האכיפה והענישה בצבא:

מדיניות האכיפה בצבא היא נוקשה ביחס למדיניות התביעה הפלילית הרגילה.

שתי העבירות היחידות שקיימות בדין הצבאי ואינן קיימות בבית משפט רגיל הן עבירה של שימוש עצמי בסמים ועבירה של היעדר מן השירות/עריקות וכו’.

ענישה בעבירות שימוש עצמי/החזקה בסמים: בשונה מבדין האזרחי, אין אי הפללה-עבירת קנס בצבא בשימוש עצמי/החזקה בסמים. ועדה הוקמה לצורך בדיקת העניין אך צה”ל מתנגד נחרצות לאי הפללה בעבירות הללו למרות שבדין האזרחי מדובר בעבירת קנס בלבד.

כאשר מדובר בעד 4/5 שימושים של החייל בקנאביס שבוצעו בנסיבות אזרחיות, ניתן לסגור את התיק בהסדר מותנה (ראו עוד להלן בהסדר מותנה).

ענישה בעבירות מין: ככלל יש עבירות שמתאימות לדין משמעתי כאשר מדובר בעבירות עד 3 שנים וכן עבירות על פי חוק למניעת הטרדה מינית כמו עבירות מין קלות ויש עבירות מין חמורות כמו אינוס שברור שיהיה בהן כתב אישום (לרוב: נשיקה בלחי ואמירות מיניות-דין משמעתי, נשיקה צרפתית ונגיעות-כתב אישום).

ענישה בעבירות עריקות: יש הבדל בין מי שסיים שירות בפרופיל 21 לבין מי שמפגין חוסר מוטיבציה בשירות הצבאי. יש הסדר שילוב כאשר חייל אומר שהוא לא מוכן להמשיך לשרת. הדברים הללו יבואו לידי ביטוי בענישה. כמו”כ מצב משפחתי ונסיבות אישיות יגרמו להתחשבות בענישה בעבירה של עריקות (ראו עוד להלן בהסדר מותנה בעבירות העדר מן השירות/עריקות/השתמטות מהצבא-בית הדין המשלב).

הבניית הענישה-תיקון 113 בצבא: בתי הדין הצבאיים פועלים על פי תיקון 113 לחוק העונשין-הבניית הענישה. התיקון אמנם לא חל באופן פורמלי על ביה”ד הצבאיים, אך הפסיקה של ביה”ד הצבאי לערעורים קבעה כי תיקון 113 יחול גם על ביה”ד הצבאי.

תסקיר לעונש בצבא: ככלל אין הפנייה לשירות המבחן בצבא, אך יש פיילוט חדש של תסקירי עונש בצה”ל. הפיילוט הוא תולדה של פניות של הסנגוריה הצבאית לתקן את החוק הקיים בכדי להשוות את המצב בדומה לבית משפט פלילי אזרחי שכל מי שעד גיל 21, מחויב על פי החוק להישלח לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר לעונש.

בעקבות קדם בג”צ הוקם הפיילוט של התסקירים לעונש בצבא מטעם גחל”ת והפיילוט מצומצם ומתייחס רק בעבירות פשע וכאשר יש לנאשם סיכון של רישום פלילי מלא.

בתסקיר הצבאי עצמו אין המלצות נחרצות לגבי העונש אלא רק לגבי השיקום של הנאשם והתסקיר לא מוגש לבית הדין הצבאי, אלא רק לנאשם ולבא כוחו והם יכולים להחליט אם להציג את התסקיר לבית הדין הצבאי או לא.

עבודות שירות בצבא: קיימות חלופות ענישה כמו עבודות צבאיות אך השימוש בהן נעשה במשורה (200 תיקים בלבד בשנת 2019).

גישור פלילי בצבא: לא מדובר בדיון רגיל אלא בדיון בדלתיים סגורות. נדרשת הסכמת שני הצדדים. הגישור עצמו דומה מאוד לגישור פלילי אזרחי.

הסדר מותנה בצה”ל:

בדומה לדין האזרחי, גם בצבא קיימת עילת סגירת תיק של “הסדר מותנה” למרות שהייתה ביקורת על כך.

במקרה של שימוש מועט של חייל בסמים אז יתנו בצבא הזדמנות שנייה ויתנו לו הסדר מותנה וזו הזדמנות ליחידה לקבל חייל שכעת יתמיד בשירות ויהיה חייל טוב, כי אם החייל יעבור עבירות נוספות הוא יקבל כ”א גם על העבירה בגינה נסגר התיק בהסדר מותנה.

יש הנחייה של התביעה הצבאית לגבי סוג העבירות שבגינן ניתן לבקש לסגור תיק בהסדר מותנה כמו: שימוש עצמי בסמים בנסיבות אזרחיות, עבירות רכוש קלות ועבירות מרמה קלות.

התנאים לעריכת הסדר מותנה בצבא די דומים לדין האזרחי אם כי יש שינויים המותאמים לצבא.

הסדר מותנה בעבירות העדר מן השירות/עריקות/השתמטות מהצבא-בית הדין המשלב

תכנית בית הדין המשלב היא חלופה טיפולית ושיקומית להליך הפלילי הרגיל ומיועדת לחיילים שהוגש נגדם כתב אישום בגין היעדרות מהשירות הצבאי וגמלו בליבם לתקן את דרכיהם ולהשלים שירות מלא ותקין בצה”ל. לחיילים אלו ניתנת הזדמנות שניה להוכיח את עצמם, לצד ליווי ותמיכה מצד גורמי היחידה ומפקדיהם, ובמקרים המתאימים מעטפת תמיכה של גורמי הרווחה ואף של תחום השילוב ביחידת מופת. חייל שייקח את ההזדמנות בשתי ידיים וישלים את התכנית – לא ירצה עונש מאסר בפועל בגין ההיעדרות ולא יוכתם ברישום פלילי.

 עריק או משתמט, שנעצר או שהסגיר את עצמו, ותקופת היעדרות מצדיקה ככלל העמדה לדין פלילי – יוכל לבקש להשתלב ב-“הליך שילוב”. תנאי הכרחי לכך, הוא רצון כן ואמיתי של החייל לשוב לשירות תקין. החייל יופנה על ידי בית הדין למערך גחל”ת (גורמי חזרה לשירות תקין), לצורך בחינה מהירה של התאמתו להליך שילוב ולצורך המלצה על מסלול השילוב המתאים עבור החייל – בהתאם למידת הפיקוח וההתערבות הנדרשים על רקע נסיבותיו מבית. בכל שלבי ההליך, החייל יהיה זכאי לייצוג של הסנגוריה הצבאית או של עורך דין פרטי לבחירתו. חייל שימצא מתאים להליך שילוב, יחתום על הסדר שילוב ויקבל על עצמו את התנאים הקבועים בו. לאחר קבלת אישור בית הדין הצבאי לשילוב החייל בהליך של דיון בבית הדין המשלב,ישוחרר החייל ממעצר בתנאים וישוב לשרת.

עם שובו של החייל ליחידתו ימונה לו מפקד מיחידתו שילווה אותו בהליך. המפקד המלווה יחנוך את החייל ויעמוד לצידו עד תום ההליך בעניינו וכמובן – אף בהמשך דרכו הצבאית.

בחלק מן המקרים, כתלות בשאלת מסלול השילוב אשר נבחר לחייל, יערוך מערך גחל”ת תוך חודש מעת שחרור החייל ממעצר את חוות הדעת המלאה ביחס לחייל, שתכלול הנחיות מחייבות ביחס לתנאי שירותו של החייל הנדרשים לטובת השלמת שירות תקין.

במקרים המתאימים, יילוו החייל ומשפחתו (בכפוף להסכמתם) על ידי גורמי רווחה הן מקרב הרשויות המקומיות והן מקרב תכנית יתד. ליווי זה יתבצע בסיוע עו”ס בית הדין המשלב, אשר תבצע מעקב אחר התקדמות התכנית הטיפולית בפן האזרחי.

במקרים המורכבים, בהם נדרש פיקוח וסיוע משמעותי, תיושם תכנית השילוב על ידי קצינת השילוב ביחידת מופת, אשר תעמוד בקשר עם גורמי הפיקוד ביחידה ותבצע מעקב אחר הסיוע הכלכלי, הרגשי והפיקודי המוענק לחייל, תוך שימוש במענים ותמריצים ייחודיים לחיילים הנמצאים בתכנית. קצינת השילוב אף תיקח חלק בוועדה אינטגרטיבית בהשתתפות גורמים שונים, אשר תתכנס ביחידתו של החייל ותבחן את הדרך הראויה לשילובו בשירות הצבאי.

ככלל, הליך השילוב יימשך שנה ובמהלך תקופה זו, החייל יידרש לשרת באופן תקין ולהימנע מביצוע עבירות פליליות נוספות, לרבות היעדרות נוספת מן השירות.

בית הדין המשלב, במסגרת דיוני מעקב עיתיים, יקבל דיווחים מעודכנים מהגורמים המעורבים בהליך ויבצע מעקב אחר התקדמות התוכנית.

בית הדין יפעל להסרת החסמים בדרך של הוראות לגורמים שונים, מתן הטבות לחייל ועידודו והטלת סנקציות (במקרה הצורך). בחלוף שנה, אם התמיד החייל בשירות צבאי תקין והשלים את הליך השילוב – הוא יורשע בעבירה חלופית, שאינה נושאת רישום פלילי ולא ירַצה עונש מאסר בפועל (אלא מאסר על תנאי בלבד(.

דיני תעבורה בצבא:

ביה”ד הצבאי לתעבורה הוא כמו בית משפט פלילי לכל דבר ועניין שדן בכל העבירות שנמצאות בסמכות של בית המשפט לתעבורה.

ענישה: בבית הדין הצבאי לתעבורה ניתן להטיל תקופת מאסר רק עד שנה וכן עונש של הורדה בדרגה ופסילת רישיון צבאי.

הופעת תובע וסנגור: בבית הדין הצבאי ברירת המחדל שאין תובע וסניגור באולם של השופט, למעט לפי בקשת אחד הצדדים את נוכחותו לפי ס’ 412 ד לחש”ץ שאם תובע ביקש נוכחות או נאשם הגיע מלווה בסנגור (אז מזמינים אוטומטי תובע) או שהשופט ביקש זאת ואז יביאו סנגוריה צבאית ותובע צבאי.

דו”חות שוטר צבאי: קיים הסדר מובנה שזה כמו תחליף לברירת משפט, התליה מנהלית/שלילת השימוש ברכב, סמכות ביטול הדו”ח, המרת הדו”ח באזהרה.

עבירות נהיגה בשכרות: תמיד תהיה חקירת מצ”ח בכל רמה של שכרות. פסילה עד תום ההליכים מחמירה יותר מהתעבורה הרגיל. צפי לצעדים פיקודיים. השלכה על המשך הקריירה.

פסילה ע”י בית משפט לתעבורה אזרחי: ס’ 42 א’ לפק’ התעבורה-פסילת רישיון ע”י בית המשפט לא תחול על רישיון צבאי אלא אם כן זה נקבע מפורשות בפסק הדין (למעט גרם מוות והפקרה) עם זאת חייל חייב להפקיד את רישיון הנהיגה הצבאי אך זה יוחזר לו.

הסדרי טיעון מובנים בתיקי תעבורה:

בחודש מאי 2019 נכנס לתוקפו מנגנון של הסדרי טיעון מובנים בעבירות תנועה בצה”ל.

בהתאם למנגנון החדש – כאשר מוגש כתב אישום נגד חייל חובה או משרת קבע שנסע ברכב ליסינג בגין עבירה המופיעה בצו התעבורה (עבירות קנס), ניתנת לו אפשרות לסיים את התיק בהסדר טיעון מובנה, אשר במסגרתו יוטל עליו עונש זהה לזה אשר היה מוטל עליו אם היה מורשע במסגרת הליך דומה במערכת האזרחית (למעט במקרים בהם יש היבטי חומרה נוספים, למשל: עבירה שנעברה בתוך בסיס צבאי או כאשר לנהג יש עבר תעבורתי).

עבירות נפוצות שכלולות בהסדר: שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, נהיגה במהירות העולה על המותר, אי עצירה בתמרור עצור, אי ציות לרמזור אדום, נהיגה ללא חגורת בטיחות ועוד.

רישום פלילי מופחת בצבא:

הרשעה בעבירה בבית הדין הצבאי תגרור עמה, על-פי רוב, רישום במרשם הפלילי שמנהלת משטרת ישראל, אך ישנן עבירות שהרשעה בהן תגרור רישום פלילי “מופחת” בלבד.

עם זאת, הרשעה באחת מן העבירות הכלולות בתוספת השנייה לחוק השיפוט הצבאי לא תגרור עמה רישום פלילי כלל: עבירה של התנהגות מבישה, התנהגות פרועה, התנהגות שאינה הולמת ועוד.

במקרים הבאים תגרור ההרשעה בעבירה בבית הדין הצבאי, רישום פלילי “מופחת” בלבד. כלומר, המידע בגין ההרשעה יימסר למספר גופים מצומצם וימחק כעבור זמן קצר של 5 שנים:

• עונש שאינו כולל עונש מאסר.
• עונש מאסר שאינו עולה על שני חודשי מאסר בפועל.
• עונש שאינו עולה על שלושה חודשי מאסר בפועל, שחלקם ירוצה בדרך של עבודות צבאיות.
• עונש שאינו עולה על ארבעה חודשי עבודות צבאיות.
• לגבי עבירות של היעדר מן השירות (נפקדות ועריקות מצה”ל):
  • אם הוטל עונש עד שלושה חודשי מאסר יחול הרישום המופחת, אלא אם כן קבע בית הדין אחרת בנסיבות מיוחדות.
  • אם הוטל עונש של 3-6 חודשי מאסר לא יחול הרישום המופחת, אלא אם כן קבע בית הדין בנסיבות מיוחדות שיחול הרישום המופחת.
• על עבירות מסוג עוון (עבירות שעונשן מאסר לתקופה העולה על שלושה חודשים ושאינה עולה על שלוש שנים) השלכות הרישום הפלילי יהוו פועל יוצא של העונש שיינתן (ללא שיקול דעת מצד בית הדין הצבאי).
• לא ייהנה מהרישום המופחת מי שהוטל עליו עונש מאסר על-תנאי ובשל הרשעתו בעבירה נוספת רשאי היה בית הדין שהרשיעו לצוות על הפעלת העונש על תנאי.
• התיקון קובע גם שורה של עבירות צבאיות, המנויות בתוספת השנייה לחוק, שלא תירשמנה במרשם הפלילי.

הליכים נלווים להליכים פלילים-השעיה, הדחה, העברה מתפקיד וכו’

לחקירות ותיקים פליליים יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת על המשך השירות הצבאי וזה יכול לקרות כבר בתחילת החקירה.

זה דומה למעצרים, ששם מצד אחד שוללים את החירות של האדם למרות שרק חשוד, כך גם במשמעתי. מצד שני יש את המערכת שאמורה לשמור על החוסן, התפקוד והערכים שלה.

וזה נועד לאזן בין הפגיעה לפרט לבין הצורך של המערכת לשמור על החוסן שלה.

סוגי ההליכים המשמעתיים:

• השעיה: השעיה זמנית היא הפסקה זמנית של פעילות צבאית של חייל או אזרח עובד בצה”ל.
• השעיה רגילה: ההשעיה הזו ננקטת כנגד חיילים או משרתי קבע לתקופות יותר ממושכות ועד 60 יום בכל פעם כאשר ניתן להאריך את זה למשך שנה ומעבר לזה נדרש אישור פצ”ר, ראש אכ”א וכו’.
• הדחה: הדחה זו הפסקת התפקיד של החייל בתגובה להתנהגות שלו. הדחה בשונה מהשעיה, היא קטיעה של התפקיד באופן מלא.
• העברה מתפקיד

מומלץ לפנות לעו”ד העוסק בתחום הדין הפלילי ובתחום הצבאי-פלילי.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי הצבאי וצבר הצלחות רבות בתיקי מעצר ותיקים פלילים בבית הדין הצבאי.

מהו קטין?

קטין עד גיל 12 אינו חייב בעונשין.

קטין מגיל 12 ועד גיל 18 הרי זה קטין שחייב בעונשין.

במדריך זה הגדרת “קטין” היא לאדם שטרם מלאו לו 18, אלא אם כן צויין אחרת.

היכן נדון עניינם של קטינים?

בית המשפט הדן בעניינם של קטינים הוא בית המשפט לנוער, כאשר רוב התיקים הפליליים בעניינם של קטינים ידונו בפני בית משפט השלום לנוער, בו מכהנים שופטים בעלי הכשרה מיוחדת לדון בעניינם של קטינים ורק פשעים חמורים ביותר נתונים לסמכותו של בית המשפט המחוזי.

על פי החוק, אין לשפוט קטין ובגיר ביחד, מלבד במקרים חריגים, וזאת, בכדי למנוע השפעה שלילית של הבגיר על הקטין.

סגירת דלתיים ואיסור פרסום בקטינים

ככלל, בית המשפט לנוער ידון בדלתיים סגורות ובנוכחות הקטין הנאשם והוריו, סנגורו של הקטין והתובע, אך בית המשפט לנוער רשאי להרשות לאנשים מסוימים כמו למשל נפגע העבירה, אנשים המעורבים בשיקום הקטין וכדו’  להיות נוכחים בדיונים או בחלקם.

המטרה של סגירת הדלתיים בבית המשפט לנוער, היא בכדי להגן על הקטין.

ישנו איסור פרסום על דיונים המתנהלים בעניינו של קטין, הכולל את פרסום שמו ותמונתו של הקטין וכן איסור פרסום החלטה או פסק הדין של בית המשפט.

העמדת קטינים לדין

קטין עד גיל 13 לא יועמד לדין.

בעניינו של קטין, ניתן לנקוט בהליך חלופי להליך הפלילי, כמו הליך האי תביעה בו יכולה לנקוט המשטרה, כאשר נקבע בסעיף 16 לחוק הנוער, שהליך חלופי מטרתו היא להביא בין היתר את הקטין לקבל על עצמו את האחריות למעשה הפלילי, באמצעות תיקון כלפי נפגע העבירה, הקהילה או החברה.

בטרם הפנייה להליך חלופי קצין המבחן יבדוק האם להפנות את הקטין להליך חלופי, כאשר נדרשת הסכמת הקטין לכך. באם ההליך החלופי הושלם, הקטין לא יועמד לדין.

התיישנות עבירות בקטינים

חוק הנוער קובע, כי אין להעמיד קטין לדין באם חלפה שנה מיום ביצוע העבירה גם אם נעשה בן 18  בטרם חלפה שנה מעת ביצוע העבירה, אא”כ ניתנה לכך הסכמת היועץ המשפטי לממשלה.

הבעת עמדת הקטין בפני בית המשפט

חוק הנוער קובע, כי זכותו של הקטין להביע את עמדתו לפני הגורמים המחליטים ובית המשפט בטרם יחליט בעניינו של קטין, ייתן לקטין להשמיע את עמדתו ויעניק לעמדת הקטין משקל ראוי, בהתחשב בגילו, מידת בגרותו ובנסיבות העניין.

הכרעת הדין ותסקיר שירות המבחן לעניין עונשו של הקטין

חוק הנוער קובע, שבהכרעת הדין של קטין יכול בית המשפט, או לזכות את הקטין או לקבוע שהקטין ביצע את העבירה, אך בית המשפט לא יכול בשלב הכרעת הדין להרשיע את הקטין אלא אך ורק לאחר הגשת תסקיר שירות המבחן כמפורט להלן.

באם בית המשפט קבע כי הקטין ביצע את העבירה, עליו להורות על הגשת תסקיר שירות המבחן לעניין העונש ותסקיר זה הינו חובה.

החלטת בית המשפט בעניין קטין שביצע עבירה

כאמור, בית המשפט בשלב הכרעת הדין לא יכול להורות על הרשעת הקטין. אך בשלב הדיון הסופי ולאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של הקטין, בפניו של בית המשפט קיימות שלוש אפשרויות: א. להרשיע את הקטין ולגזור עליו עונש. ב. לא להרשיע את הקטין, אך לקבוע בעניינו אמצעים וטיפול. ג. לא להרשיע את הקטין ולפטור את הקטין מכל עונש, כאשר אציין כי אין הכרעה ברורה בפסיקה באם הקטין צריך להוכיח נזק קונקרטי שייגרם לו באם יורשע כסיבה שלא להרשיעו.

בבואו של בית המשפט לקבוע את עונשו של הקטין, יתחשב בגילו של הקטין.

לא יוטל מאסר מאחורי סורג ובריח על קטין שטרם מלאו לו 14 שנים ביום גזירת העונש.

בית המשפט יכול לקבוע שהקטין ישהה במעון נעול במקום שירצה את עונשו במאסר.

קטין אשר נדון למאסר, ישהה בבית סוהר נפרד לקטינים או בבית סוהר רגיל באגף נפרד המיועד לקטינים.

בנוגע לאמצעים ולטיפול שבית המשפט יכול לקבוע לקטין, מדובר באמצעים ודרכי הטיפול בנוגע לקטין שהם:  מסירת הקטין לטיפולו של אדם שאינו הורהו והגבלת זכויות הוריו, העמדת הקטין במבחן של שירות המבחן, התחייבות הקטין או הורהו בדבר התנהגות הקטין בעתיד, שהייה של הקטין במעון יומי, החזקת הקטין במעון או מעון נעול, מתן כל הוראה אחרת בדבר התנהגותו של הקטין וחיוב הקטין או הורהו בתשלום קנס או הוצאות המשפט לאדם שניזוק בעבירה.

מעצר קטינים

החוק מורה שההוראה על מעצרו של קטין תהיה כאמצעי אחרון בלבד ורק כאשר לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת שפגיעתה בחירות הקטין הינה פחותה, כאשר בקבלת ההחלטה על מעצר הקטין יילקחו בחשבון, גילו, והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו של הקטין.

אורכה של תקופת המעצר לקטין

מעצר עד להבאה בפני שופט

חוק המעצרים קובע, כי קטין שטרם מלאו לו 14 שנים, ניתן לעצור אותו למשך 12 שעות עד להבאתו בפני שופט, אך הקצין הממונה במשטרה יכול להאריך את תקופת המעצר למשך 24 שעות במקרים מסויימים, או אם ההחלטה על המעצר התקבלה לאחר חצות.

מעצר קטין בטרם הגשת כתב אישום

מעצר קטין בטרם הגשת כתב אישום (מעצר ימים) יהיה בהוראת שופט, עד למשך 10 ימים בכל פעם (לעומת 15 ימים בבגיר) ובסך הכל עד למשך 20 ימים (לעומת 30 ימים בבגיר), כאשר מעבר ל-20 יום, נדרש אישור היועץ המשפטי לממשלה שיכול לאשר את הבקשה להאריך את מעצרו עד לתקופה 40 יום (לעומת 75 ימים בבגיר).

מעצר קטין לאחר הגשת כתב אישום

ראשית, בעניינו של קטין בין גיל 12 לגיל 14-לא ניתן כלל להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

תקופת מעצר קטין עד להקראת כתב האישום תהיה 15 ימים (לעומת 30 ימים בבגיר).

התקופה המקסימלית למעצר קטין עד תום ההליכים הינה 6 חודשים (לעומת 9 חודשים בבגיר). לאחר 6 חודשים, בית המשפט העליון יכול להאריך את מעצרו ב-45 ימים בכל פעם (לעומת 90 או 150 ימים בבגיר).

חלופות מעצר לקטינים

בנוגע לקטין, החובה למצוא חלופות מעצר חלה ביתר שאת, כאשר יש חלופות מעצר ייחודיות לקטינים.

בית המשפט הדן בעניינו של קטין, רשאי לנקוט בהוראות אחרות במקום מעצר הקטין, כמו לתת הוראות בעניין הטיפול בקטין, ההשגחה על הקטין, מקום הלימודים של הקטין, חינוכו ושיקומו של הקטין, העמדת יועץ לקטין, השגחה של פקיד סעד, הוצאת הקטין ממשמורת ולהעבירו למקום אחר, החזקת הקטין במעון נעול והוראה לבדיקת הקטין או לתת טיפול בקטין.

באשר לתקופת מעצר בית בעניינו של קטין, קיימת מגבלה על משך תקופת מעצר הבית עד למשך של 9 חודשים, אשר ניתן להאריכה בכל פעם ב-90 ימים (לעומת בגיר שאין כל מגבלה על משך תקופת מעצר הבית).

תסקיר מעצר לקטין

בעניינו של קטין קיימת חובה למתן תסקיר שירות מבחן בטרם מתן הוראה על מעצרו עד תום ההליכים (כפי החובה הקיימת גם בטרם גזירת עונשו של קטין), אך בהוראה על מעצר קטין בטרם הגשת כתב אישום אין חובה כזו.

תנאי המעצר לקטין

קטין לא יוחזק במעצר ביחד עם בגיר בשל החשש מהשפעה שלילית עליו מצד הבגיר.

לקטין הזכות להיפגש בעת מעצרו עם עובד סוציאלי.

קטין לא יוחזק בתא מעצר לבד, אלא אם יש חשש לסיכון שלומו הגופני או הנפשי או שלומם הגופני או הנפשי של אחרים או שטובת הקטין דורשת זאת.

הזמנת הורה הקטין לדיון המעצר של קטין

החוקר או התובע צריכים להזמין את הורהו של הקטין לדיון בעניין מעצרו של הקטין.

על חקירת קטין במשטרה, קראו במאמר זה

חשוב לדעת כי קיימת חשיבות רבה לייצוג של עורך דין פרטי ומנוסה לליווי קטין בהליך הפלילי ובהליך המעצר.

למשרדי ניסיון רב בייצוג קטינים בהליכים פליליים ובהליכי מעצר.