מה ניתן לעשות אם קיבלתי דו"ח תעבורה?

• ניתן להגיש בקשה לביטול הדו"ח למשטרה או להמרת הדו"ח באזהרה, בתוך 30 ימים מהיום שהומצאה הודעת תשלום הקנס.
• באם הבקשה לביטול הדו"ח נדחתה, ניתן להגיש בקשה להישפט בתוך 30 ימים מהיום שהומצא סירוב התובע וספח בקשה להישפט (נא לשים לב שבסעיף הבא המועד שונה, מאחר ושם לא מדובר שהוגשה בקשה לביטול הדו"ח שנדחתה).
• ניתן להגיש בקשה להישפט בבית המשפט תוך 90 ימים מהיום שהומצאה הודעת תשלום הקנס (כאשר לא הוגשה בקשה לביטול הדו"ח למשטרה).
• ניתן לשלם את הקנס תוך 90 ימים מהיום שהומצאה הודעת תשלום הקנס.
• ניתן להגיש בקשה למשטרה להסבת הדו"ח על אדם אחר בתוך 90 ימים מהיום שהומצאה הודעת תשלום הקנס.

אם לא תוגש בקשה להישפט תוך 90 ימים ובעל הדו"ח לא ישלם את הדו"ח-הקנס יגדל בתוספת פיגורים בגובה של 50% מהקנס המקורי ואז האדם יצטרך גם להגיש בקשה להארכת מועד להישפט וגם יירשמו לחובת האדם הנקודות בשל העבירה ולכן חשוב שלא לזלזל בקבלת דו"ח ולפנות ישר לעורך דין בעל ניסיון בעבירות פליליות ותעבורה.

אם האדם הגיש בקשה להישפט ובית המשפט ירשיע אותו, אז בית המשפט יהיה מחויב לתת לאותו אדם קנס שלא יפחת מהקנס המקורי, אך הוא גם יכול לתת כל עונש נוסף שירצה למשל עוד פסילה (אם למשל יש לאותו אדם עבר פלילי או עונש על תנאי בר הפעלה) וכן הוצאות משפט כאשר בית המשפט קבע כי הנהג ניהל את המשפט בחוסר תום לב או הכבדה שלא לצורך על ההליכים בבית המשפט ולכן צריך לזכור שיש סיכון בבקשה להישפט.

מועדי המצאת זימון למשפט כאשר הנהג ביקש להישפט:

• מועד המצאה בדו"ח רגיל (ברירת משפט)-אם האדם הגיש בקשה להישפט בבית המשפט, מרכז פניות נהגים צריכים לשלוח לו הזמנה למשפט בתוך שנה ממועד ביצוע העבירה ואם לא נשלח זימון למשפט הדו"ח יתיישן. זה קרה הרבה בתקופת הקורונה שיש כמות גדולה של דו"חות, אז המערכת של מרכז פניות נהגים עושה תיעדוף של הדוחות החשובים והחמורים יותר, בשל עומס על בית המשפט.
• מועד המצאה דו"ח מצלמה-יש להמציא לנהג את הזימון למשפט או כתב האישום או הודעת תשלום הקנס תוך ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה וכאשר מדובר ברכב חדש שטרם בוצעה העברת הבעלות על קונה הרכב, יש להמציא זאת תוך ששה חודשים ממועד ביצוע העבירה.

חשוב לדעת: על פי החוק התביעה יכולה להסתפק בשליחת הזימון למען הרשום במשרד הפנים ללא אישור מסירת הזימון לנהג.

בקשת הארכת הזמן להישפט או בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנהג

הדברים להלן רלוונטיים הן להארכת הזמן להישפט והן לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

כאשר הנהג רוצה להאריך את הזמן להגיש בקשה להישפט מעבר ל-90 הימים או כאשר האדם כבר נשפט בבית המשפט בהיעדרו או ללא ייצוג של עורך דין וטרם חלפו 30 ימים מעת שקיבל את פסק הדין, ניתן להגיש לבית המשפט בקשות בנסיבות כפי המפורט להלן.

בפסיקה[1] נקבעו התנאים להארכת המועד להישפט או לביטול פסק הדין, כאשר מדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות להשתתף בהליך חוזר.

בבקשה זו יש לשכנע את בית המשפט ולפרט את הטעמים וההוכחות שגרמו לנהג שלא להופיע בבית המשפט/שלא להגיש בקשה להישפט בתוף 90 הימים.

ככלל, יצורף תצהיר לבקשה להארכת הזמן להישפט/לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, לאישור הטענות ואשר חתום על ידו ועורך דינו.

הטעמים להארכת הזמן להישפט ולביטול פסק הדין שניתן בהיעדר:

1. קיום סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו של המבקש במשפט או לאי הגשת הבקשה להישפט בתוך 90 הימים, כמו למשל אם לא הומצא הזימון למשפט או הדו"ח לנהג לכתובתו הרשומה במשרד הפנים.
2. גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי-ביטול פסק-הדין או מאי הארכת המועד להישפט. למשל אם הנהג טוען באסמכתאות כי לא הוא זה שביצע את עבירת התעבורה.

חשוב לדעת: ככלל, טעות של אי שימת לב למועד, לא תהווה טעם להארכת המועד להישפט או לביטול פסק הדין.

אדם שסירב לקבל את הודעת התשלום בדואר-יחשב כמי שההודעה הומצאה לו כדין.

מומלץ לפנות לעו"ד העוסק בתחום הדין הפלילי והתעבורה.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי והתעבורה וצבר הצלחות רבות.

[1] ראו רע"פ 9142/01 סוריא איטליא, רע"פ 5569/07 אברך בן טובים נ' מד"י, ע"פ 9407/05 קינג אללה וכן עפת (חי') 27124-06-10  עודד יהודה לם נ' מדינת ישראל -שם נקבעו התנאים לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנהג/בקשה להארכת מועד להישפט.

תנאי הסף לעבירה מנהלית החל משנת 2022:

1. מדובר בהחזקה או בשימוש של קנאביס לצריכה עצמית עד 15 גרם בלבד.
2. לא מדובר באדם שבמועד ביצוע העבירה טרם מלאו לו 18 שנים.
3. לא מדובר באדם שבמועד ביצוע העבירה היה חייל כהגדרתו בחוק השיפוט הצבאי, וכן כל אדם אחר שבית דין צבאי מוסמך לדון אותו על העבירה לפי חוק השיפוט הצבאי (משרת בקבע וכו').
4. מי שבמועד ביצוע העבירה היה אסיר כהגדרתו בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971.

סכום הקנס המנהלי בהחזקה או שימוש בסמים: 500 ש"ח לכל עבירה.

סכום הקנס המנהלי בשימוש בסמים במקום פומבי או מקום ציבורי ממנו אדם יכול לראות את המעשה: 1,000 ש"ח לכל עבירה.

חשוב לדעת: בשנת 2018 תוקן החוק, כך שהחזקה או שימוש בסמים קלים ובכמות קטנה לא תגרום להגשת כתב אישום ולהליך הפלילי כנגד המחזיק או המשתמש בסמים קלים אלא אך ורק לקנס כספי וללא הותרת רישום פלילי.

במסגרת התיקון בשנת 2018 תנאי הסף היו דומים לתנאי הסף האמורים לעיל שהחלו בחודש אפריל 2022, אך בנוסף לתנאים לעיל, נדרש תנאי שאין למחזיק או למשתמש בקנאביס, הרשעה בעבירה פלילית בחמש השנים שקדמו להחזקה או בשימוש בקנאביס – מה שלא נדרש כעת.

כמו כן, גובה הקנס עד לחודש אפריל 2022, היה בסך של 1,000 ש"ח לעבירה ראשונה ו-2,000 ש"ח לעבירה שנייה.

ראו בעניין זה את המדריך המשפטי לסגירת תיק בהסדר מותנה:

מומלץ לפנות לעו"ד העוסק בתחום הדין הפלילי ובפרט בתחום הסמים.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי ובפרט בתחום הסמים וצבר הצלחות רבות.

תיקון זה הוכתר על ידי משפטנים רבים כרפורמה החשובה ביותר בדיני העונשין של מדינת ישראל.

בתיקון 113 קבע המחוקק מנגנון תלת-שלבי לגזירת העונש[1]:

בשלב הראשון –  המקדמי נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים.

בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה.

בשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן). כאן המקום לציין כי הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה הנבחנות בעת קביעת מתחם הענישה (כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין), והנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה הנבחנות בגזירת העונש (כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין) אינן רשימה סגורה, ואין בנסיבות שציין המחוקק ופֵרטן במפורש, כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות (סעיף 40יב לחוק העונשין). 

קביעת מתחם הענישה

מתחם הענישה יקבע אפוא בהתאם לעיקרון ההלימות, ועל מנת ליישמו יתחשב בית המשפט בשלושה אלה: ראשית, בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; שנית, במדיניות הענישה הנהוגה; ושלישית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. נבאר שיקולים אֵלו להלן, אך לפני כן נדגיש כי עקרון ההלימות מביא בחשבון את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם. כלומר, יש להתחשב לא רק בסוג העבירה שבוצעה, אלא גם בנסיבות שבהן בוצעה ובמידת אשמו של הנאשם בביצועהּ. על כן, אין זה מן הנמנע כלל, שלאותה עבירה יהיו כמה מתחמי ענישה שונים הנגזרים מן הנסיבות הספציפיות שבהן נעברה.

רק השיקולים הקשורים בעבירה משוקללים בקביעת מתחם הענישה. נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מובאות בחשבון בשלב זה, וממילא לא יובילו לשוני בין מתחמי הענישה של שני נאשמים אשר לקחו חלק דומה בביצוע אותה עבירה באותן הנסיבות.

אמות המידה אשר אותן יבחן בית המשפט בבואו לקבוע את מתחם הענישה:

(א) הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו. קרי, חומרת העבירה.

(ב) מדיניות הענישה הנוהגת.

(ג) נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט: בבואו לבחון את הנסיבות המפורטות להלן, יתחשב בית המשפט "בהתקיימותן… ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם" (סעיף 40ט(א) לחוק העונשין). הנסיבות המפורטות שם הן מגוונות. יש שבכוחן להשפיע לקולא או לחומרה; יש שלקולא בלבד; ויש שלחומרה בלבד (סעיף 40ט(ב) לחוק העונשין).

הנסיבות שבכוחן להשפיע לקולא או לחומרה הן:

1. התכנון שקדם לביצוע העבירה.
2. חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה.
3. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה.
4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה.
5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה. הנסיבות שבכוחן להשפיע לקולא בלבד הן.
6. יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו.
7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה.
8. מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי נפגע העבירה.
9. הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1.

הנסיבות שבכוחן להשפיע לחומרה בלבד הן:

1. האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו.
2. הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה.

הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה לקביעת העונש בתוך המתחם:

לאחר שבית המשפט קבע את מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה, עליו לגזור את העונש המתאים לנאשם בתוככי אותו מתחם שנקבע בשלב הקודם. בעשותו כך, על בית המשפט להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40ג(ב) לחוק העונשין. הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה מפורטות בסעיף 40יא לחוק העונשין. בית המשפט רשאי להתחשב בהתקיימותן "ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר כי ראוי לתת להן משקל בנסיבות המקרה"

הנסיבות:

1. הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו
2. הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם.
3. הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו.
4. נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב.
5. 5.       מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה.
6. שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו.
7. התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה.
8. נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה.
9. התנהגות רשויות אכיפת החוק.
10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה.
11. עברו הפלילי של הנאשם או העדרו.

שני שיקולים נוספים שבית המשפט רשאי להתחשב בהם בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה שקבע:

הרתעה אישית והרתעת הרבים (סעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין). אולם, בשונה משני השיקולים שצוינו להלן (שיקום והגנה על שלום הציבור), בגינם רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם הענישה, הרי שבית המשפט איננו מוסמך לחרוג ממתחם הענישה בשל שיקולי הרתעה.

בית המשפט רשאי לקבוע עונש החורג ממתחם הענישה שקבע, במידה והתקיים אחד משני חריגים:

1. שיקום הנאשם – חריג לקולה, אם "מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם" (סעיף 40ד(א) לחוק העונשין).
2. הגנה על שלום הציבור –  חריג לחומרה, אם "מצא כי יש חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות, וכי החמרה בעונשו והרחקתו מהציבור נדרשות כדי להגן על שלום הציבור" (סעיף 40ה לחוק העונשין).

מומלץ לפנות לעו"ד העוסק בתחום הדין הפלילי.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי  וצבר הצלחות רבות.

[1] מאמר זה מבוסס על פסק דין בבית המשפט העליון ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נגד מדינת ישראל.

בדיקת הפוליגרף מודדת את הפעילויות הפיזיולוגיות כמו שינויים במערכת הנשימה, בלחץ הדם והדופק ובהזעה. במטרה להקיש אחרי אותות אמת או שקר ולדעת אם הנבדק משקר או דובר אמת.

ישנן שתי שיטות לבדיקת פוליגרף:

1. שיטת שאלות הביקורת שמבוססת על השוואה בין תגובותיו הפיזיולוגיות של הנבדק בין שאלות רלוונטיות (שאלות הנוגעות לאירוע הנחקר) לבין שאלות ביקורת (שאלות המאיימות על הנבדק ודורשות ממנו לחשוף מקרים שבהן שיקר,  אך אינן קשורות לאירוע הנחקר).
2. שיטת פרטי החקירה המוכמנים אשר אמינה יותר מהשיטה הראשונה ומבוססת על תבנית תגובה פיזיולוגית אופיינית לפריטים שמעוררים קשב ולכן ניתן לעורר קשב אצל הנבדק כאשר מוצג לו פריט המוכר לו ואשר משובץ בין פריטים לא מוכרים ועל כן תגובה בולטת של הנבדק בפריט מוכמן-פרט שאמור להיות ידוע רק למי שהיה מעורב באירוע-עשויה להצביע על קשר שלו לאותו אירוע.

האם תוצאת בדיקת הפוליגרף קבילה כראיה בהליך הפלילי?

ההלכה היא שתוצאות בדיקת פוליגרף אינן קבילות בהליכים פליליים אף לא כאשר הנאשם מסכים לכך[2]. כאשר הרציונל היה הגנה על זכויות הנאשם בהליך הפלילי. ההלכה המשפטית מבוססת במידה רבה על מסקנות דו"ח ועדת כהן שנימוקי השלילה שלה לקבילות בדיקת הפוליגרף היו בשל היעדר מחקר מדעי מספק בדבר הצלחת מכשיר הפוליגרף להבחין בין אמת לשקר; השפעת גורמים חיצוניים על תגובותיו הפיזיולוגיות של הנבדק;  ההכרה בכך שלבני אדם שונים תגובות פיזיולוגיות שונות; החשש שנבדקים מסוימים יטו את מהימנות הבדיקה; ליקויים טכניים במכשיר הפוליגרף; שימוש נרחב בפוליגרף עלול להביא לריבוי בודקים ולקושי לפקח עליהם; המחקרים באשר למהימנות הפוליגרף מאופיינים בליקויים בשיטות המחקר; הפוליגרף טרם זכה להכרה גורפת בעולם המדע; השימוש בפוליגרף עלול לפגוע בזכויות הנאשם, ובראשן הזכות לאי- הפללה עצמית והזכות לפרטיות.

בדיקת פוליגרף בהליכי מעצר

לעומת זאת בהליך המעצר ובפרט בהליך מעצר הימים-מעצר לצורכי חקירה, ניתן להסתמך על תוצאת בדיקת פוליגרף[3].

בדיקת פוליגרף בהליכי חקירה במשטרה

לעומת זאת בהליכי חקירה במשטרה[4], ניתן לערוך בדיקת פוליגרף במסגרת חקירה של עבירה חמורה פלילית או משמעתית לשם הפרכה או אימות של חשד קונקרטי אם ניתנה הסכמה מודעת מרצון חופשי של הנבדק ובכתב, רק כאשר אין דרך חקירה אחרת למיצוי החקירה ורק בהתגבש חשד ממוקד כנגד חשוד או חשודים קונקרטיים על יסוד החקירה שנערכה.

מומלץ לפנות לעו"ד העוסק בתחום הדין הפלילי.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי וצבר הצלחות רבות.

[1] מאמר זה מבוסס על מאמרם של אפרת פינק ורתם רוזנברג רובינס "הפוליגרף כמכשיר לגילוי האמת או כראיה מדעית: עיון מחדש בסוגיית קבילות הפוליגרף בהליכים הפליליים"

[2] לדעת המלומד ד"ר אסף הרדוף במאמרו מדעי ההסכמה: שילוב בדיקת הפוליגרף במשפט הפלילי, לא נקבעה הלכה משפטית בעניין זה אלא דעת יחיד בלבד.

[3] ראו בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה "שימוש בבדיקות פוליגרף על ידי רשויות המדינה מס' הנחייה 3.1102

[4] ראו לעיל ה"ש 3.

שירות המבחן לנוער הוא שירות טיפולי-סוציאלי סמכותי הפועל כשירות ארצי במינהל תיקון וסיוע לבתי המשפט אשר שייך למשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. השירות פועל על פי "חוק הנוער שפיטה, ענישה ודרכי טיפול", התשל"א 1971  בעניינם של קטינים מתחת לגיל 18.

תפקיד שירות המבחן לנוער הוא אבחון וטיפול בקטינים/ות שהופנו על-ידי המשטרה לאחר שנחשדו בביצוע עבירה פלילית וכן בקטינים שנמצאו אשמים בביצוע עבירה ומטופלים בשירות המבחן על-פי צו בית משפט.

מטרות שירות המבחן לנוער: מניעת התנהגות מנוגדת לחוק של קטינים/ות, הפחתת והפסקת ההתנהגות המנוגדת לחוק של הקטין וזאת במטרה לחזור ולחזק את תפקודו הנורמטיבי בתחומים השונים, תוך דגש על טיפול ושיקום, סיוע לבתי המשפט לנוער בהתאמת ההחלטות השיפוטיות לקטינים.

עובדי שירות  המבחן, הינם, למעשה, עובדים סוציאליים אשר הוכשרו באופן מיוחד לעבודתם כ"קציני מבחן" כאשר בעניין קטינים החוק מעדיף את שיקומם של הקטינים על פני הענשתם.

מהו תסקיר שירות המבחן?

תסקיר המעצר נערך על ידי קצין המבחן לאחר פגישה עם מושא התסקיר. בתסקיר מפורטים קורות חייו ונסיבות חייו של מושא התסקיר ובסוף התסקיר נאמר אם יש המלצה שיקומית בעניינו של מושא התסקיר או לא (בתסקיר נפגע עבירה אין המלצה מאחר ומדובר בנפגע העבירה).

תפקידו של שירות המבחן בהליך הפלילי/מעצר

• הגשת תסקירי מעצר לבית המשפט לצורך בחינת שחרור לחלופת מעצר, בחינת המפקחים על הנאשם, בחינת יציאת העצור לעבודה.
• הגשת תסקירים לבית המשפט לעניין העונש הראוי לנאשם.
• הגשת תסקירים ליועץ המשפטי לממשלה עניין עיכוב הליכים המשפטיים כנגד הנאשם.
• הגשת תסקיר תקנה 4 לפרקליטות לעניין הימנעות מהעמדה לדין למשל בעבירות אלימות במשפחה.

מקרים בהם יש חובת הגשת תסקיר שירות המבחן כאשר בית המשפט מבקש להטיל עונש מאסר שאינו מאסר על תנאי:

• נאשם שגילו בעת ביצוע העבירה הוא מתחת לגיל 21.
• ·         נאשם המרצה עונש מאסר בשל עבירה אחרת.
• נאשם אשר הוגש בעניינו תסקיר בתוך 12 החודשים לפני מתן גזר הדין.
• נאשם בעבירות שהוענש עליהם הוא מאסר עולם חובה.
• נאשם אשר מקום מגוריו הקבוע הוא מחוץ לשטח ישראל.

מקרים נוספים בהם יש חובת הגשת תסקיר:

• כאשר בית המשפט מטיל על הנאשם צו מבחן, קיימת חובה בטרם גזירת העונש על הגשת תסקיר שירות המבחן.
• כאשר בית המשפט מטיל על הנאשם עונש של של"צ-שירות לתועלת הציבור קיימת חובה בטרם גזירת העונש על הגשת תסקיר שירות המבחן.
• כאשר בית המשפט מבקש להאריך את מאסרו על תנאי של הנאשם על פי סעיף 85-טיפול בסמים.

תסקיר נפגע עבירה (רשות):  בית המשפט שהרשיע את הנאשם, רשאי להורות על הכנת תסקיר נפגע עבירה, בו נפגע העבירה מפרטים את הנזקים שנגרמו להם בשל האירוע שעשה הנאשם. נפגע או נפגעת העבירה לא ייחקרו על תסקיר נפגע העבירה שהוגש בעניינם.

מומלץ לפנות לעו"ד העוסק בתחום הדין הפלילי.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי וצבר הצלחות רבות.

• שימוש בכלים מדעיים כדי לברר עובדות בהקשר לביצוע או אי ביצוע עבירה על ידי אדם.
• ביסוס חשד או הפרכת חשד.
• סיוע לגופי החקירה לקידום החקירה ואיתור חשודים, כולל באמצעים ביומטריים (דנא, טביעות אצבע).
• ממצאי הזיהוי הפלילי שלובים בממצאי החקירה.

עקרונות המדע הפורנזי

קבוצת בדיקה:

• בדיקות השוואתיות – נותנות הסבר ואם ההסבר מתאים אז האדם לא חשוד.
• בדיקות שיחזור מצב – בבית המשפט לא יכולים להגיד אם היה פיצוץ. השופט רוצה לדעת בדיוק את השתלשלות העניינים. מה היה לפני האירוע ומה היה אחרי. היום יש גם מערכות הדמיה. בעיקר במקרי ירי. לפעמים רואים בעיתון שמהזווית הזאת לא ניתן לפגוע וכו'.
• בדיקות לשם הגברת סימנים – טביעות אצבע או שרידים של ירי לא ניתן לראות בעין רגילה.
• בדיקות אנליטיות.
• מאגרי מידע – התחום הכי חם היום בזיהוי הפלילי. לא ניתן להביא מוצגים מהבית אלא רק להתבסס על הקיים.

מטרות הבדיקה:

• קשירת חפץ או אדם לזירה.
• תיאר השתלשלות אירועים.
• חשיפת טביעות ושרידים.
• זיהוי חומר (סם, רעל, דלק).
• ביומטריה, כלים.
• סיוע חקירתי.

המדע הפורנזי עוסק בראיות חפציות, כלומר בחומר.

זיהוי חומרים: זיהוי החומרים זה החלק הקל ביותר של הכימיה הפורנזית. תפקיד הזיהוי הוא מתן מידע לגבי סוג החומר. מידע זה רלוונטי לכוונות שימוש, ולהיתרי החזקה ופעילות: סמים מסוכנים, רעלים וחומרי הדברה, תרופות ופסולת רפואית, חומרים מסכנים, וחומרים רדיואקטיביים.

השוואת חומרים: תפקיד ההשוואה הוא לתת מידע האם לשני חומרים יכול להיות מקור משותף כלשהו: סיבי בגדים, שרידי ירי, צבעים (צבעי מכוניות) בעיקר בתאונות דרכים. צבע הוא תערובת שמכילה הרבה דברים – איזשהו מצע עיקרי, בתוכו יש חומרי צבע dyes, חומרי קוסמטיקה – במיוחד שתופסים איזשהם חומרי קוסמטיקה זולים שיכולים להזיק לאנשים. השוואה בין DNA החשוד לאלו שנמצאו בזירה , המכנה המשותף הוא החשוד.

סימן הוא חותם, הטבעה, או שארית חומר הניתנת להבחנה, שמשאיר כלי כלשהו על גבי מצע כלשהו. עט, פטיש, נעל, מכונית וצמיגים. ההשוואה מתמקדת בגודל הסימן, צורת הסימן ומיקום הסימן.

יצירה על ידי הטבעה: עקבות נעליים ועקבות צמיגים – אני מפעיל כח על החול.  סימני נוקר על פיקה. סימני סלילים על קליע – בכל קנה של נשק ישנם שישה סלילים – בליטות בתוך הקנה.  סימני משור דיסק – המשור משאיר סימנים על הדיסק שנחתך.  סימני כרית אוויר על בגד – בזמן תאונה, לא תמיד קיימים אבל יכולים להימצא. סימני מים בנייר – בין היתר עוזרים לנו לתארך נייר (גם בשטרות של כסף בעבר).

יצירה על ידי השארת חומר: טביעות אצבעות – ריאקציית צבע. עקבות סמויות המכילות דם – ריאקציית צבע. חורי ירי – ריאקציית צבע. מגע עם ברזל – כשאני נוגע עם ברזל ביד, הברזל משאיר עליי חומר, אפשר לגלות אותו באמצעות ריאקציית צבע. צורות כתמי דם – לא מאפיינים על ידי ריאקציית צבע – כי רואים אותם. סימני חיכוך – לא מאפיינים על ידי ריאקציית צבע – כי רואים אותם.

טביעות אצבע

טביעות האצבע נחשבות למלכת הראיות מאחר והן נמצאות כמעט בכל זירה. יש למשטרה מאגר של טביעות אצבע ותיק מאוד. טביעת האצבע שנלקחת מאדם שנחקר באזהרה יישארו לעולם במשטרה, כך גם התמונה שהוא צולם במשטרה תישאר לעולם אצל המשטרה.

זה מאפשר אחר כך להשוות את טביעות האצבע שנמצאו בזירת העבירה למאגר של טביעות האצבע המשטרתי. ההנחה של החזקת מאגרי המידע של טביעות אצבע או ד.נ.א שיש תועלת בכך, מאחר ואם פושע עשה פשע אחד בלבד אין סיכוי גדול שנתפוס אותו, אבל אם זה פושע סדרתי, אז יש סיכוי שנמצא אותו באמצעות מאגרי המידע.

בהשוואת טביעות אצבע יש מאגרים שעושים השוואה בין הטביעה שנמצאה, יש נקודות אפיון והמידע הזה מקודד למספרים כך שניתן להשוות כל טביעת אצבע תוך חלקיקי שניות. היום המערכת קוראת את טביעת האצבע ומיד עושה השוואה עם כל טביעות האצבע שנמצאו בזירות בלתי פתורות.

ד.נ.א-DNA

יש ארבעה סוגי חומרים ביולוגיים שמהם אפשר להפיק דנ"א: דם; רוק; תאי זרע; תאים.

אין יצור חי ללא ד.נ.א. צורת החיים היחידה שהיא קצת שונה היא סוגים של וירוסים. בכל התאים בגוף הד.נ.א זהה, לכן אם מצאנו זרע לצורך העניין, די בלקיחת רוק מהחשוד ואין צורך לקחת ממנו זרע לשם ההשוואה.

יש שני סוגי ד.נ.א:

1. דנא גרעיני – נמצא בגרעין של כל תא. לכל תא יש גרעין חוץ מאשר תאים בשערות או בציפורניים ששם הגרעין כבר נעלם.
2. דנא מיטוכונדריה – נמצא בכל תא כולל שערות. אבל מספר הבסיסים שנמצאים במיטוכונדריה הוא 16 אלף ובד.נ.א הגרעיני הוא 3 מיליארד. 3 מיליארד שכל שינוי קל יהיה מאוד ייחודי לאדם ספציפי. במיטוכונדריה המידע שאני יכול להפיק זה להגיד שאתה אחד ששייך ל-200 מאבות המשפחה שחיים במדינת ישראל.  הד.נ.א הזה עובר ברצף של האמא בלבד.

שרשרת הטיפול בראיה חפצית: קבלת תלונה\דיווח – חקירת זירת עבירה – איסוף ראיות חפציות – בדיקות מז"פ\שטח – חקירות – תביעות/פרקליטות

מומלץ לפנות לעו"ד העוסק בתחום הדין הפלילי ובעל ידע רב בתחום הפורנזי.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי והפורנזי וצבר הצלחות רבות.

במשפט הפלילי, הגנת אי השפיות היא הגנה לנאשם בכך שיטען כי אין להטיל עליו אשמה פלילית בגין הפרת החוק מאחר והיה בלתי שפוי בעת שביצע את העבירה הפלילית.

על פי החוק, לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש – להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או להימנע מעשיית המעשה.

אדם צריך לסבול מהפרעה נפשית בשעת המעשה ו "חסר יכולת של ממש" באופן מוחלט – כאשר אדם לא מבין כלל את המעשה שעשה ואת התוצאה שעלולה לקרות בשל המעשה שעשה, אך ברגע שיש כבר מעט מאוד של יכולת בסיסית ואף כושר מינימלי להבנת המשמעות של המעשה שעשה, האדם ייחשב לאדם כשיר פלילית והסייג לא יחול עליו.

לצורך כך, נבדק האדם על ידי הפסיכיאטר המחוזי בכדי שייבחן את יכולתו של האדם להבין את המעשה שעשה ואת התוצאה שעלולה לקרות בשל המעשה.

כאשר מתקבלת בבית המשפט הגנת אי השפיות, עשוי הנאשם שלא לעמוד לדין או שלא להיענש, אלא להישלח לטיפול נפשי באשפוז או לטיפול מרפאתי. אף על פי שבצבו הנפשי כיום, הוא כשיר לעמוד לדין, נקודת הזמן העומדת לבחינה היא שעת ביצוע המעשה הפלילי.

מהי מחלת נפש לעניין החוק?

בע"פ 6751/98 חן נ' מדינת ישראל, קבע כבוד השופט ברק, כי קיים פער בין הדיסציפלינה המשפטית לדיסציפלינה הפסיכיאטרית ופרטים שהם חיוניים לפסיכיאטר עשויים להיות שוליים ואף פסולים בעיני בית המשפט הדן בהליך.

ניתן להסביר את הפער, בכך שהשופט אחראי על ענישה צודקת של הפושע ועל הגנת הציבור מפושעים אך הרופא אחראי על הסבר כוונת הפושע לבצע פשע ועל בריאות הפושע והציבור.

על פי החוק, יש שתי אופציות לטיפול פסיכיאטרי כפוי בדין הפלילי:

1. צו אשפוז בבית חולים.
2. צו לטיפול מרפאתי כפוי.

הפסקת הליכים פליליים בעקבות מחלת נפש: אם בית המשפט קבע שנאשם אינו מסוגל לעמוד בדין בשל מצבו הנפשי או בשל מוגבלות שכלית, יפסיק בית המשפט את ההליכים הפליליים נגדו, אך אם ביקש הסניגור לברר את אשמתו של הנאשם, יברר בית המשפט את האשמה, ורשאי הוא לעשות כן אף מיזמתו מטעמים מיוחדים שיירשמו.

מצא בית המשפט בתום בירור האשמה, כי לא הוכח שהנאשם ביצע את העבירה, או מצא שהנאשם אינו אשם – שלא מחמת היותו חולה נפש לאו-בר-עונשין – יזכה את הנאשם; לא מצא בית המשפט לזכות את הנאשם, יפסיק את ההליכים נגדו, ורשאי הוא להפסיקם גם לפני תום בירור האשמה.  

החוק מסדיר את תנאי האשפוז הפלילי של נאשמים שנקבע לגביהם שאינם יכולים לעמוד לדין, כאשר משך האשפוז הפלילי לא יעלה על עונש העבירה המקסימלי.  

מומלץ לפנות לעו"ד העוסק בתחום הדין הפלילי ומייצג מתמודדים עם מחלת נפש.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי ומייצג מתמודדים עם מחלת נפש וצבר הצלחות רבות בייצוג בהליך פלילי של מתמודדי נפש.

תנאי הסף לסגירת תיק פלילי בהסדר מותנה:

1. נסיבות העניין מתאימות לסגירת התיק הפלילי בהסדר מותנה: שייבחנו על פי נסיבותיו האישיות של החשוד כמו גילו, מידת הפגיעה בו בשל הליך פלילי, התנהגות חיובית של החשוד ותרומתו לחברה, נסיבות חיים קשות של החשוד והעדר עבר פלילי, נסיבות ביצוע העבירה כמו הסיבות שגרמו לחשוד לבצע את העבירה,  חלקו של החשוד בביצוע העבירה, מספר קורבנות העבירה, חלוף זמן מעת ביצוע העבירה, תוצאות העבירה והנזק שנגרם ממנה, התנהלות החשוד לאחר ביצוע העבירה, לרבות שיתוף פעולה עם רשויות החוק, הודאתו בעבירה, חרטתו על העבירה ופיצוי נפגע העבירה.
2. עבירות עוון שהעונש עליהן הוא פחות משלוש שנות מאסר והעבירות בוצעו עד ליום 1.1.2019 כמפורט להלן: איומים, הסגת גבול, תקיפה, גניבה, היזק לרכוש בזדון, תגרה, העלבת עובד ציבור, החזקת נכס חשוד, הטרדה באמצעות מתקן בזק, איסור מכירת משקאות משכרים לקטין, עבירות מסוימות של תכנון ובנייה.
3. כל עבירות העוון שהעונש עליהן הוא פחות משלוש שנות מאסר אשר נעברו לאחר תאריך 1.1.2019[1]: למעט עבירות תעבורה ולמעט עבירות איומים כנגד בן משפחה והחזקה/שימוש בסמים שאינו סם קנאביס.
4. התובע לא יבקש להשית עונש של מאסר בפועל בתיק הפלילי.
5. אין לחשוד רישום פלילי בחמש השנים האחרונות שקדמו לביצוע העבירה.
6. לא מתקיימים הליכים משפטיים נוספים כנגד החשוד.

גם בהתקיים תנאי הסף, ישקול התובע האם יש להחיל הסדר מותנה בהתחשב בנסיבות האישיות של החשוד, כמו גילו, התנהגותו החיובית נסיבות חיים קשות, היעדר עבר פלילי, נסיבות ביצוע העבירה, תוצאות העבירה והתנהלות החשוד לאחר ביצוע העבירה.

כאשר החשוד עומד בתנאי הסף ומביע נכונות להסדר, התובע יכול להגיע עם החשוד להסדר מותנה שיכלול את התנאים הבאים:

1. תשלום קנס למדינה.
2. תשלום פיצוי לנפגע העבירה.
3. התחייבות להימנע מביצוע העבירה.
4. עמידה בתנאי תכנית טיפול ושיקום.
5. פעולות לתיקון הנזק שנגרם מהעבירה, כדוגמת מכתב התנצלות, התחייבות לא להיות בקשר עם נפגע העבירה ופסילת רישיון נהיגה וירי.

בהסדר תיקבע התקופה בה על החשוד לקיים את תנאי ההסדר. באם החשוד לא יקיים את תנאי ההסדר, יוכל התובע להגיש נגדו כתב אישום אך עדיין התובע לא יוכל לעתור לעונש מאסר בפועל כנגד החשוד.

בכדי להגיע להסדר מותנה, כדאי מאוד שהדבר ילווה על ידי סנגור שידאג להפנות את החשוד להסדר מותנה ובתנאים הראויים והמתאימים לו.

לאחרונה, תיק שבטיפול המשרד הופנה להסדר מותנה לאחר שכבר הוגש כתב אישום בתיק כנגד הלקוח.

ראו כאן:

[1] יש לציין, כי בית המשפט העליון קבע בבג"ץ 5099/20, כי נכון יהיה לשקול את הגשמת התנאים בצורה כלשהי מבחינת מועד ביצוע העבירות והסדרים נוספים גם לעניין תיקים שכבר בית המשפט הרשיע בהם, אך טרם ניתנה החלטה סופית בעניין.

לצורך עיכוב הליכים, יש להגיש בקשה מנומקת היטב ומגובה במסמכים אשר מבססים את הבקשה לעיכוב ההליכים.

הבקשה צריכה לכלול את נסיבותיו העובדתיות והמשפטיות של העניין וכן נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן הנוגעות למבצע העבירה, כמו למשל גיל, נסיבות חיים קשות, עזרה והתנדבות בקהילה ומחלה בה חולה הנאשם.

לאחר הגשת הבקשה, מחלקת עיכוב הליכים בפרקליטות המדינה יכולה לעשות בירורים נוספים בעניינו של החשוד, כמו הזמנת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש, קבלת חוות דעת רפואית וכדומה.

ההחלטה על עיכוב הליכים היא בעצם הפסקת ההליך הפלילי כנגד הנאשם ללא כל תנאי, אך ייתכן שההחלטה של מחלקת עיכוב הליכים תהא מותנית בתנאי מוקדם או מאוחר, כגון עמידה מרצון בפיקוח קצין מבחן, עבודות התנדבות במסגרת שירות המבחן, הפקדת רישיון ועוד. כמו כן תיתכן התניה של כתיבת מכתב בו הנאשם מביע חרטה ומתחייב שלא לחזור על עבירות בעתיד.

התנאי מותנה בהסכמתו של המבקש לכך, כאשר אי הסכמה לתנאי כאמור יהווה שיקול בעת שקילת הבקשה.

במידה והוגש כנגדם כתב אישום והנסיבות בעניינכם מתאימות לעיכוב הליכים, חשוב מאוד שתתנו לעו"ד מקצועי הבקיא בתחום עיכוב ההליכים לייצג אתכם בהגשת בקשה לעיכוב הליכים.

למשרדינו ניסיון רב והצלחות בעיכוב הליכים משפטיים כמו במקרה זה

עילות סגירת התיק בתחנת המשטרה:

העדר אשמה פלילית: כאשר המצב הראייתי בתיק הוא חסר והסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה נמוך, ניתן לבקש לסגור את התיק בעילה של העדר אשמה פלילית.

חוסר ראיות: כאשר חומר הראיות שנאסף על ידי המשטרה, מעורר ספק בדבר אשמתו של החשוד ואין בכך בכדי להעמיד את החשוד לדין וכאשר עוצמת הראיות יותר חזקה מעילה של העדר אשמה והסיכוי שהחשוד ביצע את העבירה גבוה יותר מהאמור לעיל בעילת העדר אשמה, ניתן לבקש לסגור את התיק בעילה של חוסר ראיות.

נסיבות העניין אינן מתאימות לפתיחה בחקירה/העמדה לדין:

סגירה בעילה של נסיבות העניין אינן מתאימות לפתיחה בחקירה/העמדה לדין נבחנת על פי מספר קריטריונים להלן:

מידת חומרת העבירה ונסיבות ביצוע העבירה על פי העונש הקבוע בחוק, הנזק שנגרם מביצוע העבירה לגוף ולרכוש, משך זמן הפגיעה, חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה.

נסיבות אישיות של החשוד כמו גילו ומצב בריאותו, עברו הפלילי, שיתוף פעולה עם רשויות החקירה, נכונות לפיצוי נפגע העבירה.

מדיניות האכיפה של המשטרה ביחס לסוג עבירות או ביחס לאיזור בו אירע האירוע.

שיקולים נוספים של אמון הציבור במשטרה, אינטרסים חיוניים של המדינה ושיקולים מוסדיים.

אין עבירה פלילית: לאחר החקירה נמצא כי לא קיים חשד לביצועה של עבירה פלילית כלשהי.

עבריין לא נודע: כאשר ישנה תשתית ראייתית לקיומה של עבירה פלילית, אך אין חשוד בביצוע העבירה ולא ניתן בחקירה סבירה להגיע לזהות החשוד.

התיישנות: קיים חשוד בביצוע עבירה פלילית, אך חלה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

החשוד אינו בר עונשין: יש ראיות לביצוע עבירה פלילית על ידי החשוד אך החשוד אינו בר עונשין משום שהוא מתחת גיל 12 או שעל פי צו של בית משפט הוא אינו נושא באחריות פלילית עקב מצבו הנפשי.

סמכות סגירת התיק על פי העבירות ועילות הסגיה:

סגירת התיק לאחר החקירה: סגירת התיק לאחר החקירה במשטרה, היא בכל העבירות למעט בעבירות פשע מעל 10 שנים ולמעט העבירות המנויות בחלק א' לתוספת ראשונה א' לחוק סדר הדין הפלילי ולמעט עבירות מין ואלימות בין בני זוג, תהיה נתונה לקצין החקירות בתחנת המשטרה ולקציני החקירות בדרגה שמעליו במרחב, במחוז וביחידה הארצית לסגור את התיק בעילות של חוסר ראיות/חוסר אשמה/נסיבות העניין אינן מתאימות להליך פלילי/קטינות/התיישנות/עבריין לא נודע. כאשר מדובר בעבירת פשע שדינה בין 10-15 שנים הגורמים לעיל יוכלו לסגור את התיק בעילה של עבריין לא נודע (מלבד קצין חקירות בתחנה).

סגירת התיק בטרם חקירה: כאשר מדובר בסגירה טרם החקירה, יהיה ניתן לסגור את התיק בכל העבירות, למעט בעבירות פשע ולמעט עבירות מין ואלימות בין בני זוג, תהיה נתונה לקצין החקירות בתחנת המשטרה ולקציני החקירות בדרגה שמעליו במרחב, במחוז וביחידה הארצית לסגור את התיק בעילות של נסיבות העניין אינן מתאימות לפתיחה בחקירה/אין עבירה פלילית.

כאשר מדובר בסגירה טרם החקירה בעבירות מין ואלימות בין בני זוג והמתלונן מבקש שלא לחקור בטרם בוצעה פעולת חקירה משמעותית, הסמכות של סגירת התיק תהיה של קצין החקירות המרחבי או המחוזי.

במידה ונפתח כנגדכם תיק במשטרה, חשוב מאוד שתתנו לעו"ד מקצועי הבקיא בתחום סגירת התיקים לעשות עבורכם את העבודה ולהגיש בקשה למשטרה לסגור את התיק.

למשרדינו ניסיון רב בבקשות לסגירת תיקים ומשרדינו צבר הצלחות רבות בסגירת תיקים במשטרה.

כאשר הוחלט שלא לחקור את העבירה: הגוף החוקר יודיע לנפגע העבירה בכתב על סגירת התיק במשטרה.

כאשר הוחלט שלא להעמיד לדין: תימסר למתלונן הודעה בכתב בלא ציון עילת סגירת התיק, ואולם יצוין בה כי המתלונן רשאי לברר את העילה כאמור באמצעות הגעה לכל תחנת משטרה וכן באחת הדרכים שנקבעו על ידי המשטרה ושפורטו בהודעה. במקרים חריגים שבהם לא ניתן לקבל את העילה לסגירת התיק כאמור בכל תחנת משטרה, המתלונן יהיה רשאי לברר אותה באחת הדרכים שפורטו בהודעה בלבד.

חריג: בעבירת מין או אלימות כהגדרתה בחוק זכויות נפגע עבירה, התשס"א-2001, תימסר למתלונן הודעה בכתב על החלטה שלא להעמיד לדין בציון עילת סגירת התיק.

נפגע העבירה יכול להגיש ערר  על החלטה שלא לחקור או לסגור את התיק שניתנו על ידיד כל גוף חוקר או תובע במדינת ישראל.

בפני מי מגישים את הערר?

• תיק שנסגר על-ידי המשטרה ובכלל זה יחידת התביעות במשטרה, או על-ידי גורם אחר, מלבד פרקליטות המדינה  (כגון: משרד התחבורה, בתיקים פליליים שבתחום סמכותו): ההכרעה בערר תינתן על-ידי מנהל מחלקת עררים, או פרקליט מוסמך ממחלקת עררים בפרקליטות המדינה.
• תיק שנסגר על-ידי פרקליטות מחוז: ההכרעה תינתן על-ידי המשנה לפרקליט המדינה.
• תיק שנסגר על-ידי משנה לפרקליט המדינה: ההכרעה תינתן על-ידי פרקליט המדינה.
• תיק שנסגר על-ידי פרקליט המדינה: ההכרעה תינתן על-ידי היועץ המשפטי לממשלה.

חשוב לדעת: בכל מקרה, את הערר יש להגיש למחלקת עררים בפרקליטות המדינה, באמצעות הגוף הסוגר.

מועד הגשת הערר ומועד ההחלטה: את הערר יש להגיש תוך 60 יום מרגע קבלת ההודעה על סגירת התיק.

בערר יש לציין את מספר התיק לגביו מוגש הערר, מתי ניתנה ההחלטה על סגירת התיק, ועל-ידי איזה גורם (כגון: משטרה; פרקליטות מחוז, המחלקה לחקירת שוטרים; משרד התחבורה וכיו"ב), העובדות שלדעת נפגע העבירה ובא כוחו רלוונטיות לעניין; והסיבות לכך, שנפגע העבירה סבור שההחלטה על סגירת התיק שגויה.
יש לצרף לערר את ההודעה שנשלחה לנפגע העבירה על ההחלטה על סגירת התיק וכל חומר רלוונטי שתומכים בערר.

אם עבר מועד הגשת הערר, ניתן לפנות אל הגורם שאליו מוגש הערר ולבקש ממנו להאריך את מועד ההגשה. בבקשה יש לציין מתי הגיעה לנפגע העבירה ההודעה על ההחלטה על סגירת התיק, הסיבה לכך שלהערכתו לא יוכל להגיש את הערר במועדו ופרק הזמן של ההארכה המבוקשת (כגון חודש נוסף) והסיבה שלשמה נדרש אותו פרק זמן. את הבקשה להאריך את מועד ההגשה ניתן להוסיף לערר עצמו. הארכת המועד תינתן רק במקרים המצדיקים זאת.

מועד ההחלטה בערר בעבירת מין או אלימות מסוג פשע, תינתן ותימסר לנפגע העבירה עד תום שישה חודשים מיום הגשת הערר, ואולם בעל הסמכות להחליט בערר רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להחליט ולמסור את החלטתו כאמור במועד מאוחר יותר.

מומלץ לפנות לעו"ד העוסק בתחום הדין הפלילי ובתחום העררים על סגירת התיקים.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי ובעררים על סגירת תיקים מצד נפגעי עבירה וצבר הצלחות רבות בפתיחת התיקים מחדש והעמדתם לדין של החשודים.

הרישום המשטרתי, הינו רישום של תיקי משטרה המתנהל במשטרת ישראל.

הרישום המשטרתי כולל תיקים שממתינים לבירור דין שזה תיקים שטרם הוחלט אם לסגור אותם או להגיש בהם כתב אישום וכן תיקים שמתנהלים בבית המשפט אך טרם הוכרעו וכן תיקים שנסגרו בעילת סגירה של חוסר ראיות, נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין (מה שנקרא בעבר חוסר עניין לציבור) או עילה של סגירת תיק בהסדר מותנה. הרישום המשטרתי כולל גם תיקים שהוגש בהם כתב אישום אך ההליכים בהם עוכבו וכן תיקים שנסגרו לאחר שהוחלט שלא לחקור בהם.

איך ניתן לדעת אם יש לי רישום משטרתי?

החוק מאפשר לכל אזרח לקבל תדפיס "זכות עיון" בתחנת המשטרה אודותיו, על מנת שיוכל לדעת מהם הרישומים המשטרתיים שעל שמו ויוכל לפעול לתיקון טעויות.

מדוע לבטל רישום משטרתי?

כאשר מדובר בתיקים שנסגרו בעילת סגירה של חוסר ראיות או בעילה של נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין, הרי שהדבר מותיר כתם על החשוד ומספר גופים ומעסיקים יכולים לראות שיש לאדם רישום של תיק משטרה שנסגר ובשל כך הם יסרבו לקבלו לעבודה.

הפתרון לבעיה, הוא הגשת בקשה לשינוי עילת סגירת התיק לחוסר אשמה או הגשת ערר לשינוי עילת סגירת התיק לחוסר אשמה, כיוון שכאשר משתנה עילת הסגירה לחוסר אשמה, הרי שהרישום המשטרתי נמחק לחלוטין ואינו מופיע במרשם המשטרתי.

הדרכים לביטול רישום פלילי:

1. בקשה לשינוי עילת סגירת התיק לחוסר אשמה:

על החלטה שלא להעמיד לדין, נמסרת לחשוד הודעה בכתב שבה תצוין עילת סגירת התיק. החשוד רשאי לפנות בבקשה מנומקת לגוף שסגר את התיק בבקשה מנומקת לשנות את עילת הסגירה.

2. ערר על דחיית הבקשה לשינוי עילת סגירת התיק לחוסר אשמה:

במידה ובקשתו זו נדחתה על ידי הגוף הסוגר, רשאי החשוד, תוך 60 יום מיום קבלת ההודעה על דחיית הבקשה לשינוי עילת סגירת תיק, להגיש ערר מנומק על שינוי עילת הסגירה בכתב. הכלל הוא כי הגורם המוסמך להחליט בערר יהא תמיד בכיר מהגורם שקיבל את ההחלטה המקורית. הגורם המחליט בערר: במידה והמשטרה (ובכלל זה יחידת התביעות של המשטרה) היא זו אשר סגרה את התיק הגורם המחליט בערר הינו גורם בכיר במשטרה מזה שקיבל את ההחלטה המקורית.  במידה והפרקליטות או המחלקה לחקירת שוטרים הם אלה אשר סגרו את התיק הגורם המחליט בערר הינו המשנה לפרקליט המדינה.

3. בקשה למשטרת ישראל לביטול הרישום המשטרתי-בהתקיים קריטריונים מסוימים כדלהלן:

א. בעבירה שעונשה מעל 3 שנות מאסר: בבגיר, לאחר שחלפו 7 שנים מעת ביצוע העבירה, ובקטין, לאחר שחלפו 5 שנים מעת ביצוע העבירה.

ב. בעבירה שעונשה פחות מ-3 שנות מאסר: בבגיר, לאחר שחלפו 5 שנים מעת ביצוע העבירה ובקטין, לאחר שחלפו 3 שנים מעת ביצוע העבירה.

על מחיקת רישום פלילי תקראו במדריך בקישור זה: https://czik.co.il/2020/01/12/%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%a7%d7%aa-%d7%a8%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%9d-%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%99/

במידה ויש לכם רישום פלילי או משטרתי, חשוב מאוד שתתנו לעו”ד מקצועי הבקיא בתחום המרשם הפלילי לעשות את העבודה ולייצג אתכם בבקשה למחיקת הרישום ובשום מקרה לא מומלץ לבצע פנייה בעניין מחיקת רישום פלילי ללא שקיבלתם יעוץ משפטי מקצועי.

משרדינו עוסק רבות במחיקת רישום פלילי ומשטרתי וצבר הצלחות רבות בכך.

רובם המוחלט של התיקים הצבאיים גוררים אחריהם מעצר עד תום ההליכים.

בצבא קיימת חלופת מעצר שהיא מעצר פתוח ביחידה הצבאית אך אין אופציה של חלופת מעצר רגילה, אלא אם מדובר באדם שסיים את שירותו הצבאי.

עילות המעצר: עילות המעצר בצבא אינן קבועות בחוק (בשונה מחוק המעצרים בהליך האזרחי) ולצד העילות הקלאסיות של מסוכנות, הימלטות ושיבוש יש בצבא שתי עילות נוספות: מסוכנות צבאית וכן עילת ההרתעה-פגיעה במשמעת/עילת המעצר הייחודית.

העילות משמשות זו לצד זו בתיקים רבים ואם בעבר עילת המסוכנות הייתה נובעת מהנאשם עצמו ששחרורו יביא לפגיעה בסיכון הביטחון וביחידה שלו אך עילת ההרתעה הייתה אחרת, אז היום שתי העילות מנומקות ברוב החלטות המעצרים של ביה"ד הצבאי.

בעבירות של היעדר מן השירות יש עילה מובנית של חשש להימלטות מהדין, כאשר ההלכה הפסוקה היא, שמי שנמלט מהשירות אז יש חשש שימלט מהדין ולכן גם אין במקרה זה חלופת מעצר של מעצר פתוח ביחידה הצבאית.

במהלך השנים יש שינוי במדיניות המעצרים של בית הדין הצבאי, ואם בעבר היה מעצר על שימוש עצמי אז כיום בשימוש עצמי יש יותר מעצרים פתוחים, כך גם בתחום האלימות נדרש שתהיה חומרה בכדי לעצור, אך עדיין 90% מהתיקים החשודים בתיקים הפליליים עצורים.

תקופות המעצר: על פי חוק השיפוט הצבאי, יש להביא חייל שנעצר בפני שופט בתוך 48 שעות מעת מעצרו, אך יש פיילוט של עבירות פליליות (לא במקרים של עבירות של היעדר משירות צבאי) להביא עצורים בפני שופט תוך 24 שעות כפי הקבוע בחוק המעצרים וכן יש הבטחה של הצבא שהעניין הזה יוסדר גם בחקיקה.

תסקיר מעצר: לא קיים תסקיר מעצר בצבא, אלא אם כן מדובר במשוחררים משירות צבאי וגם אז רק כאשר מדובר במקרים נדירים, כאשר על פי ההלכה הפסוקה, בית הדין הצבאי ייבחן את עילת המעצר בכדי לדעת אם לשלוח לתסקיר.

מדיניות האכיפה והענישה בצבא:

מדיניות האכיפה בצבא היא נוקשה ביחס למדיניות התביעה הפלילית הרגילה.

שתי העבירות היחידות שקיימות בדין הצבאי ואינן קיימות בבית משפט רגיל הן עבירה של שימוש עצמי בסמים ועבירה של היעדר מן השירות/עריקות וכו'.

ענישה בעבירות שימוש עצמי/החזקה בסמים: בשונה מבדין האזרחי, אין אי הפללה-עבירת קנס בצבא בשימוש עצמי/החזקה בסמים. ועדה הוקמה לצורך בדיקת העניין אך צה"ל מתנגד נחרצות לאי הפללה בעבירות הללו למרות שבדין האזרחי מדובר בעבירת קנס בלבד.

כאשר מדובר בעד 4/5 שימושים של החייל בקנאביס שבוצעו בנסיבות אזרחיות, ניתן לסגור את התיק בהסדר מותנה (ראו עוד להלן בהסדר מותנה).

ענישה בעבירות מין: ככלל יש עבירות שמתאימות לדין משמעתי כאשר מדובר בעבירות עד 3 שנים וכן עבירות על פי חוק למניעת הטרדה מינית כמו עבירות מין קלות ויש עבירות מין חמורות כמו אינוס שברור שיהיה בהן כתב אישום (לרוב: נשיקה בלחי ואמירות מיניות-דין משמעתי, נשיקה צרפתית ונגיעות-כתב אישום).

ענישה בעבירות עריקות: יש הבדל בין מי שסיים שירות בפרופיל 21 לבין מי שמפגין חוסר מוטיבציה בשירות הצבאי. יש הסדר שילוב כאשר חייל אומר שהוא לא מוכן להמשיך לשרת. הדברים הללו יבואו לידי ביטוי בענישה. כמו"כ מצב משפחתי ונסיבות אישיות יגרמו להתחשבות בענישה בעבירה של עריקות (ראו עוד להלן בהסדר מותנה בעבירות העדר מן השירות/עריקות/השתמטות מהצבא-בית הדין המשלב).

הבניית הענישה-תיקון 113 בצבא: בתי הדין הצבאיים פועלים על פי תיקון 113 לחוק העונשין-הבניית הענישה. התיקון אמנם לא חל באופן פורמלי על ביה"ד הצבאיים, אך הפסיקה של ביה"ד הצבאי לערעורים קבעה כי תיקון 113 יחול גם על ביה"ד הצבאי.

תסקיר לעונש בצבא: ככלל אין הפנייה לשירות המבחן בצבא, אך יש פיילוט חדש של תסקירי עונש בצה"ל. הפיילוט הוא תולדה של פניות של הסנגוריה הצבאית לתקן את החוק הקיים בכדי להשוות את המצב בדומה לבית משפט פלילי אזרחי שכל מי שעד גיל 21, מחויב על פי החוק להישלח לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר לעונש.

בעקבות קדם בג"צ הוקם הפיילוט של התסקירים לעונש בצבא מטעם גחל"ת והפיילוט מצומצם ומתייחס רק בעבירות פשע וכאשר יש לנאשם סיכון של רישום פלילי מלא.

בתסקיר הצבאי עצמו אין המלצות נחרצות לגבי העונש אלא רק לגבי השיקום של הנאשם והתסקיר לא מוגש לבית הדין הצבאי, אלא רק לנאשם ולבא כוחו והם יכולים להחליט אם להציג את התסקיר לבית הדין הצבאי או לא.

עבודות שירות בצבא: קיימות חלופות ענישה כמו עבודות צבאיות אך השימוש בהן נעשה במשורה (200 תיקים בלבד בשנת 2019).

גישור פלילי בצבא: לא מדובר בדיון רגיל אלא בדיון בדלתיים סגורות. נדרשת הסכמת שני הצדדים. הגישור עצמו דומה מאוד לגישור פלילי אזרחי.

הסדר מותנה בצה"ל:

בדומה לדין האזרחי, גם בצבא קיימת עילת סגירת תיק של "הסדר מותנה" למרות שהייתה ביקורת על כך.

במקרה של שימוש מועט של חייל בסמים אז יתנו בצבא הזדמנות שנייה ויתנו לו הסדר מותנה וזו הזדמנות ליחידה לקבל חייל שכעת יתמיד בשירות ויהיה חייל טוב, כי אם החייל יעבור עבירות נוספות הוא יקבל כ"א גם על העבירה בגינה נסגר התיק בהסדר מותנה.

יש הנחייה של התביעה הצבאית לגבי סוג העבירות שבגינן ניתן לבקש לסגור תיק בהסדר מותנה כמו: שימוש עצמי בסמים בנסיבות אזרחיות, עבירות רכוש קלות ועבירות מרמה קלות.

התנאים לעריכת הסדר מותנה בצבא די דומים לדין האזרחי אם כי יש שינויים המותאמים לצבא.

הסדר מותנה בעבירות העדר מן השירות/עריקות/השתמטות מהצבא-בית הדין המשלב

תכנית בית הדין המשלב היא חלופה טיפולית ושיקומית להליך הפלילי הרגיל ומיועדת לחיילים שהוגש נגדם כתב אישום בגין היעדרות מהשירות הצבאי וגמלו בליבם לתקן את דרכיהם ולהשלים שירות מלא ותקין בצה"ל. לחיילים אלו ניתנת הזדמנות שניה להוכיח את עצמם, לצד ליווי ותמיכה מצד גורמי היחידה ומפקדיהם, ובמקרים המתאימים מעטפת תמיכה של גורמי הרווחה ואף של תחום השילוב ביחידת מופת. חייל שייקח את ההזדמנות בשתי ידיים וישלים את התכנית – לא ירצה עונש מאסר בפועל בגין ההיעדרות ולא יוכתם ברישום פלילי.

 עריק או משתמט, שנעצר או שהסגיר את עצמו, ותקופת היעדרות מצדיקה ככלל העמדה לדין פלילי – יוכל לבקש להשתלב ב-"הליך שילוב". תנאי הכרחי לכך, הוא רצון כן ואמיתי של החייל לשוב לשירות תקין. החייל יופנה על ידי בית הדין למערך גחל"ת (גורמי חזרה לשירות תקין), לצורך בחינה מהירה של התאמתו להליך שילוב ולצורך המלצה על מסלול השילוב המתאים עבור החייל – בהתאם למידת הפיקוח וההתערבות הנדרשים על רקע נסיבותיו מבית. בכל שלבי ההליך, החייל יהיה זכאי לייצוג של הסנגוריה הצבאית או של עורך דין פרטי לבחירתו. חייל שימצא מתאים להליך שילוב, יחתום על הסדר שילוב ויקבל על עצמו את התנאים הקבועים בו. לאחר קבלת אישור בית הדין הצבאי לשילוב החייל בהליך של דיון בבית הדין המשלב, ישוחרר החייל ממעצר בתנאים וישוב לשרת.

עם שובו של החייל ליחידתו ימונה לו מפקד מיחידתו שילווה אותו בהליך. המפקד המלווה יחנוך את החייל ויעמוד לצידו עד תום ההליך בעניינו וכמובן – אף בהמשך דרכו הצבאית.

בחלק מן המקרים, כתלות בשאלת מסלול השילוב אשר נבחר לחייל, יערוך מערך גחל"ת תוך חודש מעת שחרור החייל ממעצר את חוות הדעת המלאה ביחס לחייל, שתכלול הנחיות מחייבות ביחס לתנאי שירותו של החייל הנדרשים לטובת השלמת שירות תקין.

במקרים המתאימים, יילוו החייל ומשפחתו (בכפוף להסכמתם) על ידי גורמי רווחה הן מקרב הרשויות המקומיות והן מקרב תכנית יתד. ליווי זה יתבצע בסיוע עו"ס בית הדין המשלב, אשר תבצע מעקב אחר התקדמות התכנית הטיפולית בפן האזרחי.

במקרים המורכבים, בהם נדרש פיקוח וסיוע משמעותי, תיושם תכנית השילוב על ידי קצינת השילוב ביחידת מופת, אשר תעמוד בקשר עם גורמי הפיקוד ביחידה ותבצע מעקב אחר הסיוע הכלכלי, הרגשי והפיקודי המוענק לחייל, תוך שימוש במענים ותמריצים ייחודיים לחיילים הנמצאים בתכנית. קצינת השילוב אף תיקח חלק בוועדה אינטגרטיבית בהשתתפות גורמים שונים, אשר תתכנס ביחידתו של החייל ותבחן את הדרך הראויה לשילובו בשירות הצבאי.

ככלל, הליך השילוב יימשך שנה ובמהלך תקופה זו, החייל יידרש לשרת באופן תקין ולהימנע מביצוע עבירות פליליות נוספות, לרבות היעדרות נוספת מן השירות.

בית הדין המשלב, במסגרת דיוני מעקב עיתיים, יקבל דיווחים מעודכנים מהגורמים המעורבים בהליך ויבצע מעקב אחר התקדמות התוכנית.

בית הדין יפעל להסרת החסמים בדרך של הוראות לגורמים שונים, מתן הטבות לחייל ועידודו והטלת סנקציות (במקרה הצורך). בחלוף שנה, אם התמיד החייל בשירות צבאי תקין והשלים את הליך השילוב – הוא יורשע בעבירה חלופית, שאינה נושאת רישום פלילי ולא ירַצה עונש מאסר בפועל (אלא מאסר על תנאי בלבד(.

דיני תעבורה בצבא:

ביה"ד הצבאי לתעבורה הוא כמו בית משפט פלילי לכל דבר ועניין שדן בכל העבירות שנמצאות בסמכות של בית המשפט לתעבורה.

ענישה: בבית הדין הצבאי לתעבורה ניתן להטיל תקופת מאסר רק עד שנה וכן עונש של הורדה בדרגה ופסילת רישיון צבאי.

הופעת תובע וסנגור: בבית הדין הצבאי ברירת המחדל שאין תובע וסניגור באולם של השופט, למעט לפי בקשת אחד הצדדים את נוכחותו לפי ס' 412 ד לחש"ץ שאם תובע ביקש נוכחות או נאשם הגיע מלווה בסנגור (אז מזמינים אוטומטי תובע) או שהשופט ביקש זאת ואז יביאו סנגוריה צבאית ותובע צבאי.

דו"חות שוטר צבאי: קיים הסדר מובנה שזה כמו תחליף לברירת משפט, התליה מנהלית/שלילת השימוש ברכב, סמכות ביטול הדו"ח, המרת הדו"ח באזהרה.

עבירות נהיגה בשכרות: תמיד תהיה חקירת מצ"ח בכל רמה של שכרות. פסילה עד תום ההליכים מחמירה יותר מהתעבורה הרגיל. צפי לצעדים פיקודיים. השלכה על המשך הקריירה.

פסילה ע"י בית משפט לתעבורה אזרחי: ס' 42 א' לפק' התעבורה-פסילת רישיון ע"י בית המשפט לא תחול על רישיון צבאי אלא אם כן זה נקבע מפורשות בפסק הדין (למעט גרם מוות והפקרה) עם זאת חייל חייב להפקיד את רישיון הנהיגה הצבאי אך זה יוחזר לו.

הסדרי טיעון מובנים בתיקי תעבורה:

בחודש מאי 2019 נכנס לתוקפו מנגנון של הסדרי טיעון מובנים בעבירות תנועה בצה"ל.

בהתאם למנגנון החדש – כאשר מוגש כתב אישום נגד חייל חובה או משרת קבע שנסע ברכב ליסינג בגין עבירה המופיעה בצו התעבורה (עבירות קנס), ניתנת לו אפשרות לסיים את התיק בהסדר טיעון מובנה, אשר במסגרתו יוטל עליו עונש זהה לזה אשר היה מוטל עליו אם היה מורשע במסגרת הליך דומה במערכת האזרחית (למעט במקרים בהם יש היבטי חומרה נוספים, למשל: עבירה שנעברה בתוך בסיס צבאי או כאשר לנהג יש עבר תעבורתי).

עבירות נפוצות שכלולות בהסדר: שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, נהיגה במהירות העולה על המותר, אי עצירה בתמרור עצור, אי ציות לרמזור אדום, נהיגה ללא חגורת בטיחות ועוד.

רישום פלילי מופחת בצבא:

הרשעה בעבירה בבית הדין הצבאי תגרור עמה, על-פי רוב, רישום במרשם הפלילי שמנהלת משטרת ישראל, אך ישנן עבירות שהרשעה בהן תגרור רישום פלילי "מופחת" בלבד.

עם זאת, הרשעה באחת מן העבירות הכלולות בתוספת השנייה לחוק השיפוט הצבאי לא תגרור עמה רישום פלילי כלל: עבירה של התנהגות מבישה, התנהגות פרועה, התנהגות שאינה הולמת ועוד.

במקרים הבאים תגרור ההרשעה בעבירה בבית הדין הצבאי, רישום פלילי "מופחת" בלבד. כלומר, המידע בגין ההרשעה יימסר למספר גופים מצומצם וימחק כעבור זמן קצר של 5 שנים:

• עונש שאינו כולל עונש מאסר.
• עונש מאסר שאינו עולה על שני חודשי מאסר בפועל.
• עונש שאינו עולה על שלושה חודשי מאסר בפועל, שחלקם ירוצה בדרך של עבודות צבאיות.
• עונש שאינו עולה על ארבעה חודשי עבודות צבאיות.
• לגבי עבירות של היעדר מן השירות (נפקדות ועריקות מצה"ל):
  • אם הוטל עונש עד שלושה חודשי מאסר יחול הרישום המופחת, אלא אם כן קבע בית הדין אחרת בנסיבות מיוחדות.
  • אם הוטל עונש של 3-6 חודשי מאסר לא יחול הרישום המופחת, אלא אם כן קבע בית הדין בנסיבות מיוחדות שיחול הרישום המופחת.
• על עבירות מסוג עוון (עבירות שעונשן מאסר לתקופה העולה על שלושה חודשים ושאינה עולה על שלוש שנים) השלכות הרישום הפלילי יהוו פועל יוצא של העונש שיינתן (ללא שיקול דעת מצד בית הדין הצבאי).
• לא ייהנה מהרישום המופחת מי שהוטל עליו עונש מאסר על-תנאי ובשל הרשעתו בעבירה נוספת רשאי היה בית הדין שהרשיעו לצוות על הפעלת העונש על תנאי.
• התיקון קובע גם שורה של עבירות צבאיות, המנויות בתוספת השנייה לחוק, שלא תירשמנה במרשם הפלילי.

הליכים נלווים להליכים פלילים-השעיה, הדחה, העברה מתפקיד וכו'

לחקירות ותיקים פליליים יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת על המשך השירות הצבאי וזה יכול לקרות כבר בתחילת החקירה.

זה דומה למעצרים, ששם מצד אחד שוללים את החירות של האדם למרות שרק חשוד, כך גם במשמעתי. מצד שני יש את המערכת שאמורה לשמור על החוסן, התפקוד והערכים שלה.

וזה נועד לאזן בין הפגיעה לפרט לבין הצורך של המערכת לשמור על החוסן שלה.

סוגי ההליכים המשמעתיים:

• השעיה: השעיה זמנית היא הפסקה זמנית של פעילות צבאית של חייל או אזרח עובד בצה"ל.
• השעיה רגילה: ההשעיה הזו ננקטת כנגד חיילים או משרתי קבע לתקופות יותר ממושכות ועד 60 יום בכל פעם כאשר ניתן להאריך את זה למשך שנה ומעבר לזה נדרש אישור פצ"ר, ראש אכ"א וכו'.
• הדחה: הדחה זו הפסקת התפקיד של החייל בתגובה להתנהגות שלו. הדחה בשונה מהשעיה, היא קטיעה של התפקיד באופן מלא.
• העברה מתפקיד

מומלץ לפנות לעו"ד העוסק בתחום הדין הפלילי ובתחום הצבאי-פלילי.

משרדינו עוסק רבות בדין הפלילי הצבאי וצבר הצלחות רבות בתיקי מעצר ותיקים פלילים בבית הדין הצבאי.

חופשה של אסיר אינה זכות המוקנית לו בחוק או חובה של שירות בתי הסוהר לתת לו חופשה, אלא טובת הנאה שניתנת לאסיר באישור שירות בתי הסוהר.

אסיר אשר נמצא כבר בסבב חופשות, ניתן לשלול לו את החופשות בשל כך שהתנהגותו בכלא שלילית.

קטגוריית חופשות:

• קטגוריה א': אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה.

• קטגוריה ב'1: אסירים שכל יציאה שלהם מותנית באישור פרטני של גורמי שב"ס.

• קטגוריה ב'2: אסירים שניתן להוציאם לחופשה בכפוף לתנאים, אך הם לא נדרשים לאישור פרטני של גורמי שב"ס.

סיווג האסירים לקטגוריות נעשה על ידי גורמי שב"ס בהתחשב בסוג העבירה ונסיבותיה, מסוכנות האסיר, תקופת המאסר, עברו הפלילי של האסיר, מעמדו של האסיר בהיררכיה העבריינית ועוד.

חשוב לדעת: אסיר רשאי לבקש מגורמי שב"ס בחינה מחדש של החלטה בנוגע לסיווגו לקטגוריית חופשות מסוימת.

הקריטריונים לאישור חופשה רגילה על ידי שירות בתי הסוהר:

1. סוג העבירה, טיבה ונסיבותיה שביצע האסיר וקטגוריית החופשות בה האסיר מסווג כאמור לעיל.
2. ריצוי תקופת מאסר מינימלית של האסיר:

שב"ס ישקול הוצאת אסיר לחופשה, רק לאחר שהאסיר ריצה רבע מתקופת מאסרו ובלבד שתקופה זו לא תפחת מחודשיים ויתרת מאסרו עד לסיום 2/3 מתקופת מאסרו לא תעלה על 15 שנים.

לגבי אסיר עולם שעונשו נקצב-שב"ס ישקול הוצאתו לחופשה, רק אם יתרת המאסר עד לסיום 2/3 מתקופת המאסר לא עולה על 10 שנים.

חריג: כאשר מדובר באסיר המרצה את מאסרו השלישי וטרם חלפו 7 שנים מסיום ריצוי מאסרו הקודם-הוצאתו לחופשה תישקל רק לאחר שהאסיר ריצה מחצית מתקופת מאסרו בכפוף לאמור לעיל.

חשוב לדעת: באם השופט קובע בגזר הדין כי עונש המאסר מתחיל ביום מעצר האסיר, תילקח בחשבון תקופה זו בחשבון לצורך סיום רבע מתקופת מאסרו לצורך שקילת אפשרות יציאת האסיר לחופשה.

3. התנהגות טובה של האסיר בכלא:

התנהגות טובה, כגון השתתפות של האסיר במסגרת טיפולית, שמירה על כללי המשמעת וסדר היום בכלא, עבודה סדירה-באם האסיר עובד בכלא, לימודים סדירים-באם האסיר שובץ ללימודים בכלא וכן הבעת נכונות של האסיר למסור בדיקות שתן לגילוי סמים בכל עת ותוצאות הבדיקות הינן נקיות.

4. מידת הסכנה הנשקפת לציבור מהאסיר במהלך החופשה והסיכוי שהאסיר לא ישוב מן החופשה.

דרישות נוספות באסירים ספציפיים או באסירים שעברו עבירות מסוימות:

• אסיר השפוט או חשוד בביצוע עבירות אלימות משפחה: נדרשת המלצה לחופשה של ועדת אלימות במשפחה או הוועדה להערכת מסוכנות, בטרם אישור החופשה.

• אסיר השפוט על עבירות מין או על עבירות מין בתוך המשפחה: נדרשת המלצה לחופשה של מעריך מסוכנות מינית, בטרם אישור החופשה ובעניינו של אסיר השפוט על עבירות מין בתוך המשפחה, תידרש גם המלצה לחופשה של הוועדה לגילוי עריות.

• אסיר המשתמש בסמים או מקבל תחליפי סם: במקרה זה האסיר נדרש למסור בדיקות שתן שליליות לסמים וכן נדרשת המלצת רופא שהאסיר יקבל תחליפי סם בעת החופשה.

• אסיר מאושפז ומטופל עקב בעיות נפשיות: נדרשת חוות דעת של מב"ן או פסיכיאטר למידת הסיכון של האסיר בהוצאתו לחופשה.

• אסיר חולה במחלה כרונית או ממושכת או סיים בסמוך אשפוז בבית חולים: נדרש אישור של רופא שירות בתיה סוהר הכולל את תנאי השחרור.

• אסיר השפוט מעל 7 שנות מאסר בעבירה שעונשה מעל 10 שנות מאסר: נדרש אישור של מפקד המחוז או סגנו או קצין ניהול אסירים אשר יחליטו לאחר התייעצות עם וועדה משותפת של גורמי שב"ס.

• אסיר השופט למאסר עולם שעונשו נקצב: ועדת אסירי עולם תעביר המלצותיה לגורמי שירות בתי הסוהר. התנאים ליציאה לחופשה: 1. האסיר ריצה רבע מתקופת המאסר שנקצבה לו. 2. יתרת מאסרו של האסיר עד לסיום ריצוי היא 2/3 מתקופת המאסר שנקצבה אינה עולה על 10 שנים.

• אסיר תושב חוץ: לא תאושר חופשתו אלא אם מסר כתובת לשהייה בעת החופשה בתחומי מדינת ישראל ואזרח ישראלי או תושב ישראלי הסכים לערוב לאסיר שיהיה בביתו או יתלווה אליו במהלך החופשה.

• אסיר תושב הרשות הפלסטינית: לא תאושר ככלל חופשה לאסיר תושב הרשות הפלסטינית, אלא במקרה מיוחד וחריג בו אין לאסיר מסוכנות ובנוסף, מסר כתובת לשהייה בעת החופשה בתחומי מדינת ישראל ואזרח ישראלי או תושב ישראלי הסכים לערוב לאסיר שיהיה בביתו או יתלווה אליו במהלך החופשה ובנוסף, האסיר ו/או הערב עמדו בתנאים ומסרו ערבויות כספיות להבטחת חזרת האסיר מהחופשה ובנוסף, שמו של האסיר נכלל בביקורת הגבולות.

תדירות החופשות ומשך החופשה:

ככלל, 3 חופשותיו הראשונות של האסיר יהיו עד 48 שעות, למעט באסיר השפוט למאסר מעל 7 שנים או אסיר עולם שעונשו נקצב שמשך החופשה של אסירים אלה תהיה עד 24 שעות אחת לחודשיים ו-3 החופשות הבאות יהיו למשך של עד 48 שעות.

מהחופשה השלישית באסירים רגילים ומהחופשה השביעית של אסירים במאסר מעל 7 שנים או אסירי עולם, על פי המפורט להלן:

• אסירים באגפים למשתלבים, הפרדה ואגפים שמורים: חופשה למשך 72 שעות, אחת לחודשיים, כאשר בין חופשה לחופשה יהיה פרק זמן של 60 ימים.

• אסירים באגפים למתקדמים: חופשה למשך 48 שעות, אחת לחודש, כאשר בין חופשה לחופשה יהיה פרק זמן של 14 ימים.

• אסירים באגף נ"ס, אג"ד ותורני: חופשה אחת לחודש, לסירוגין: פעם למשך 48 שעות ופעם למשך 72 שעות, כאשר בין חופשה לחופשה יהיה זמן של 14 ימים.

• אסירי עבודה באגפים לאסירי עבודה ואסירים תומכים באגף טעוני פיקוח ובמר"ש: חופשה למשך 72 שעות, אחת לחודש, כאשר בין חופשה לחופשה יהיה זמן של 14 ימים.

• אסירי עבודה בבית סוהר קציעות/רמון/נפחא: חופשה ראשונה למשך 72 שעות ומהחופשה השנייה, כל חופשה עד 96 שעות, אחת לחודש.

• אסירים בבית מעצר באילת: חופשה ראשונה למשך 72 שעות ומהחופשה השנייה, כל חופשה עד 96 שעות, אחת לחודש.

• אסירים באגפים לשיקום קבוצתי: חופשה למשך 72 שעות, כאשר בין חופשה לחופשה יהיה פרק זמן של 14 ימים.

• אסירים באגף לשיקום פרטני: חופשה למשך 96 שעות, פעמיים בחודש.

• אסירים באגף טעוני הגנה וטעוני פיקוח: לסירוגין: פעם למשך 48 שעות ופעם למשך 72 שעות, אחת לחודש, כאשר בין חופשה לחופשה יהיה פרק זמן של 14 ימים.

• אסירים במר"ש: על פי תדירות החופשות בבית הסוהר ממנו הועברו למר"ש.

חשוב לדעת: החופשה ניתנת כיחידה אחת ואינה ניתנת לפיצול. ימי חופשה של אסיר שלא נוצלו בשל החלטה בדבר עיכוב חופשותיו או בשל שלילת טובות הנאה-אינם ניתנים לצבירה.

מפקד מחוז או סגנו או קצין ניהול אסירים מחוזי מוסמך לאשר בקשת אסיר להקדים את ניצול ימי החופשה וכן לאשר חופשה נוספת בטרם הגיע המועד של החופשה.

תנאי החופשות:

התנאים להלן הן התנאים ששירות בתי הסוהר יכול לקבוע לאסיר: התייצבות במשטרה, שהייה בכתובת שנקבעה בשעות הלילה, אי כניסה לישוב מגוריו בלבד, ערב בן משפחה או אדם אחר, חוות דעת מב"ן, איסור על יציאה לחופשה בעת שאסיר אחר נמצא בחופשה, חופשה באזור מסוים, כל תנאי אחר שייקבע על ידי שריות בתי הסוהר.

הקדמת חופשות בשל חגים:

מפקד בית הסוהר או סגנו רשאי לאשר בקשת אסיר להקדים את חופשתו עד 14 ימים לפני המועד של החופשה בשל החגים הבאים:

• אסיר יהודי: ראש השנה, פסח.

• אסיר מוסלמי: עיד אל אדחה, עיד אל פיטר.

• אסיר נוצרי: חג המולד, פסחא.

• אסיר דרוזי: חג נבי שועייב, חג הקורבן.

• אסיר בן דת אחרת: שני ימי חג הנהוגים בדתו כפי שיקבע הנציב או סגנו בהתייעצות עם האגף לעדות לא יהודיות במשרד הפנים.

חופשה מטעמים מיוחדים לאסיר

מפקד המחוז או סגנו או קצין ניהול אסירים מחוזי מוסמך לאשר חופשה למשך של עד 48 שעות מטעמים מיוחדים לאסיר בסיווג חופשות ב'-1 או ב'-2 כמפורט להלן:

• ברית/זבד הבת-לרגל הולדת בנו או בתו של האסיר.

• פדיון בן בכור של האסיר.

• בר/בת מצווה-של בן או בת של האסיר.

• נישואין-טקס נישואין של האסיר או נישואי קרוב משפחה מדרגה ראשונה של האסיר.

• מחלה אנושה-ביקור קרוב משפחה מדרגה ראשונה החולה במחלה אנושה.

• לוויה-במקרה של פטירת קרוב משפחה מדרגה ראשונה. במקרה זה, משך התקופה על פי מנהגי הדת של האסיר.

• אבל-במקרה של פטירה קרוב משפחה מדרגה ראשונה. במקרה זה, משך התקופה על פי מנהגי הדת של האסיר.

• עליה לקבר-עליה לקבר של קרוב משפחה מדרגה ראשונה ביום השלושים לפטירתו לגבי אסיר יהודי ולגבי אסירים בני דתות אחרות על פי מנהגי דתם.

• אזכרה-אזכרה ביום השנה הראשון לפטירת קרוב משפחה מדרגה ראשונה באישור רב בית הסוהר.

• הכנת תכנית שיקום לאחר שחרור-לצורך מפגש להכנת תכנית שיקום לאחר שחרור, על פי המלצת קצין שיקום או ראש תחום עו"ס או קצין אסירים או רב בית הסוהר.

• הליכי משפט-לצורך התייצבות בבית משפט אזרחי למתן עדות או לדיון אליו זומן כבעל דין.

• רפואה-לצורך קבלת טיפול רפואי מחוץ לבית הסוהר, בתנאי שרופא שב"ס קבע שהאסיר זקוק לטיפול והטיפול אינו יכול להינתן במתקני שירות בתי הסוהר. במקרה של מעל טיפול אחד תידרש חוות דעת של רופא המחוז.

• נסיבות הומניטאריות חריגות ומיוחדות.

חופשות תמריץ:

שירות בתי הסוהר מעודד אסירים לקחת חלק בפעילות מתקנת ובכללה, פעילות חינוכית, טיפולית, תחזוקה ותעסוקה יצרנית. אסיר הנוטל חלק בפעילות זו, זכאי לגמול כספי ובנוסף ניתן להעניק חופשת תמריץ לאסיר הנוטל חלק בפעילויות הנ"ל.

חשוב לדעת כי קיימת חשיבות רבה לייצוג של עורך דין לליווי אסיר עם כניסתו למאסר, לצורך הפנייתו וליוויו הן ביציאת האסיר לחופשות והן בהליך שיקומו של האסיר בתוככי הכלא, שיסייעו לאסיר בהעלאת סיכויי שחרורו בוועדת השחרורים.

למשרדי ניסיון רב בייצוג אסירים בבקשות ועתירות לחופשות ובליווי אסירים במאסר.

מי זכאי לרישיון נשק?

על פי הנחיות המשרד לביטחון פנים, על מנת לקבל רישיון נשק, יש לעמוד בכל דרישות הסף להלן ובאחד מן התבחינים להלן.

התנאים לרישיון נשק:

שלב ראשון-דרישות הסף לקבלת רישיון נשק:

• אזרח או תושב קבע ששהה בישראל מעל שלוש שנים.
• שולט ברמה בסיסית בשפה העברית.

• גיל מינימלי לקבלת רישיון נשק לפי סיווג:

• אזרח ישראל או תושב קבע שסיים שירות סדיר כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986 – 18 שנים.

• אזרח ישראל או תושב קבע שסיים שירות לאומי או שירות אזרחי בישראל של שנתיים – 21 שנים.

• אזרח ישראל שלא שירת כאמור – 27 שנים.

• תושב קבע שאינו אזרח ישראל שלא שירת כאמור – 45 שנים.

• הצהרת בריאות החתומה על ידי המבקש ועל ידי רופא, אשר עיין בתיקו הרפואי של מבקש הרישיון, לרבות התחייבות המבקש לעדכון פקיד הרישוי ללא דיחוי במקרה של שינוי במצב הבריאותי שהוצהר.
• הכשרה לקבלת נשק על פי תקנות כל הירייה.

שלב שני-עמידה באחד התבחינים למתן רישיון נשק:

• מגורים ביישוב זכאי-מי שהוכיח כי מרכז חייו מתקיים בישוב, אשר לגביו נקבעה זכאות על ידי משטרת ישראל.
• עיסוק ביישוב זכאי-מי שהוכיח שרוב עיסוקו מתבצע בישוב, אשר לגביו נקבעה זכאות על ידי משטרת ישראל.
• מורה דרך-מורה דרך מוסמך בעל רישיון תקף.
• חקלאי מוכר-חקלאי פעיל שהוכר הצורך שלו בהחזקת כלי ירייה על ידי קב"ט המועצות האזוריות או מנכ"ל התאחדות האיכרים או מזכ"ל תנועת המושבים.
• הובלת חומרי נפץ-בעל רישיון בר תוקף להובלת חומרי נפץ.

• שירות בכוחות הביטחון-משרתי ובוגרי כוחות הביטחון:
• קצינים בצה"ל בדרגות סגן ומעלה, נגדים בצה"ל מדרגת רס"ר ומעלה ומקביליהם בכוחות הביטחון האחרים.
• שירות ביחידה מיוחדת בכוחות הביטחון, מתוך רשימה שנקבעה על ידי גורם שהוסמך לכך בכוחות הביטחון.
• בצה"ל ובמשטרה – לוחמים רובאי 07, רובאי 08.

• שירות במשטרת ישראל:
  • שוטר המשרת או ששירת שירות קבע במשטרת ישראל במשך שנתיים לפחות.
  • מתנדב פעיל במשטרת ישראל על פי אישור משטרה ובהתאם לנהלים שתקבע.

• הכשרה ייחודית:
  • רשות שדות התעופה (בוגר קורס מאבטחים אחיד או קורס מאבטחי מתקן יל"ה בבית ספר להכשרת מאבטחים של רשות שדות התעופה).
  • שב"כ – בוגר קורס מאבטחים בשב"כ ברמת הכשרה שנקבעה על ידי הרשות המוסמכת.
  • מלמ"ב – בוגר קורס מאבטחים אחיד במערכת הביטחון.

• המלצה פרטנית של משטרת ישראל:
  • הרשות המוסמכת רשאית לתת רישיון בתבחין זה על אף שאין מתקיימים התנאים הקבועים בדרישות הסף 1 עד 3, אם מלאו למבקש 21 שנה, ובלבד שמשטרת ישראל המליצה בפנייתה כי יש לתת רישיון על אף שאין מתקיימים התנאים כאמור.
  • המלצה תינתן בהתאם לנוהל שנקבע על ידי המשטרה לעניין זה.
• קצין ביטחון בגוף מוכר-קצין ביטחון בגוף המוכר על ידי משטרת ישראל, שהוכשר על ידי המשטרה, המשמש בתפקיד זה בפועל ושאושר לכך על ידי ראש חטיבת אבטחה במשטרה.
• כבאי-כבאי פעיל ברשות הארצית לכבאות והצלה, בעל ותק של שנתיים לפחות בתפקידו, על פי נוהל שנקבע לעניין זה.

• עובדים ומתנדבים בגופי הצלה:      
  • עובד מד"א קבוע בשירות פעיל, בעל ותק של שנה לפחות בתפקידו, על פי נוהל שנקבע לעניין זה.
  • עובד או מתנדב פעיל בעמותת "זק"א – איתור חילוץ והצלה" – בעל ותק של שנה לפחות בתפקידו, על פי נוהל שנקבע לעניין זה.
  • מתנדב פעיל בעמותת "רגע של אמת זק"א – זיהוי קרבנות אסון" – בעל ותק של שנה לפחות בתפקידו, על פי נוהל שנקבע לעניין זה.
  • עובד או מתנדב פעיל בעמותת "איחוד הצלה ישראל" בעל ותק של שנה לפחות בתפקידו, על פי נוהל שנקבע לעניין זה.

• מדריך ירי-מדריך ירי פעיל המשויך למטווח קליעה מורשה. בעל רישיון מדריך ירי.

• ספורטאי – יורה פעיל:
  • רישיון לכלי ירייה המשמשים לירי אולימפי:

חבר רשום בהתאחדות הקליעה בישראל שנתיים ברצף, אשר השתתף בכל עונה בחמש תחרויות המוכרות ע"י התאחדות הקליעה.

• רישיון לכלי ירייה שאינם משמשים לירי אולימפי:

חבר רשום בהתאחדות הקליעה בישראל שלוש שנים ברצף, אשר השתתף בכל עונה בחמש תחרויות המוכרות ע"י התאחדות הקליעה, מתוכן שתי תחרויות בליגה הארצית או באליפות ישראל.

• ציד-בעל רישיון ציד או היתר צידה בתוקף מאת רשות הטבע והגנים.
• צרכים וטרינריים-וטרינר בעל רישיון ממשרד החקלאות וכן אדם העובד באופן קבוע בליווי וטרינר ותחת פיקוחו.
• מדביר-רישיון מדביר מוסמך ברמה 2 בתוקף, מאת המשרד להגנת הסביבה.
• מזכרת-מי שירש כלי ירייה או מי שיש בידו כלי ירייה ברישיון, ומעוניין להותירו במצב מושבת זמנית לצורכי מזכרת. במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, רשאי ראש האגף לאשר החזקת כלי ירייה שניתן במתנה לצרכי מזכרת.

סוגי הנשק והתחמושת והמותרים למי שקיבל היתר:

• בכל המקרים שנמנו להלן, סוג הירי והתחמושת המותרים הם: אקדח אחד ו-50 כדורים.

מלבד המקרים הבאים:

• ספורטאי יורה פעיל-על פי המלצת התאחדות הקליעה.
• ציד-על פי המלצת רשות הטבע והגנים והתחמושת המותרת הינה 700 כדורים.
• וטרינר ואדם העובד עמו באפון קבוע ותחת פיקוחו-כלי ירייה המיועד לצרכים וטרינריים בלבד על פי המלצת מנהל השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.
• מדביר-רובה אוויר וכדורים לצרכי הדברה.
• מזכרת-כלי ירייה שהוחזק ברישיון, במצב מושבת זמנית על פי נהלי האגף וללא תחמושת.

חשוב לדעת:

המצאת מסמכים להוכחת התבחינים: לצורך הוכחת תבחין כאמור, יהיה על מבקש הרישיון להמציא מסמכים לפי דרישות הרשות המוסמכת. כמו כן לא ייעשה שימוש בכלי ירייה אלא בהתאם להגדרת התבחין שבשלו ניתן רישיון. במידה וייעשה שימוש בכלי ירייה בניגוד לאמור תפעיל הרשות המוסמכת את סמכותה על פי דין.

המלצת המשטרה: לאחר עמידה בדרישות הסף ואחד התבחינים, הבקשה תועבר לבחינת משטרת ישראל אשר תבדוק את קיומו של עבר פלילי, תיקי חקירה פתוחים או סגורים וכן מידע מודיעיני בעניינו של המבקש ולאחר מכן תעביר המשטרה את המלצתה או אי המלצתה לבקשה.

ראיון אישי מול פקיד רישוי נשק: לאחר שהתמלאו דרישות הסף, תבחין והמלצת  המשטרה, תידרשו לקיים ראיון אצל פקיד רישוי נשק. מדובר בראיון קליל הנדרש כדאי לבדוק שהאדם המבקש את הרישיון הוא אדם נורמטיבי וכוונתו בבקשה לנשק, אינה כוונה לשימוש בו לרעה.

הכשרת ורכישת כלי הנשק: לאחר הראיון מול פקיד רישוי הנשק, באם עמדתם בראיון בצורה חיובית, תקבלו אישור מותנה לרכוש כלי הנשק ולבצע הכשרה הכוללת הדרכת תפעול הנשק, בחינה וכן ירי במטווח.

שליחת האישורים בדוא"ל לפקיד כלי רישוי: לאחר קבלת האישורים של שטר מכר של האקדח, שטר מכר לתחמושת ואישור על ההכשרה של כלי הנשק שהמבקש רוצה לרכוש. לאחר מכן מונפק רישיון זמני למבקש הרישיון וכלי הנשק ניתן למבקש הרישיון. בהמשך יונפק כרטיס מגנטי למבקש הרישיון.

עלויות: מחיר של אקדח מתחיל ממחיר של 1,000 ₪ ומעלה וניתן אף לקנות אקדח יד שנייה. ההכשרה-אימון עולה בין 450 ל-650 ₪. אגרת רישוי כל הירייה עומדת על סך 183 ₪ ותוקפו למשך שלוש שנים (יש 50% הנחה למשרתי מילואים פעילים).

ביטול רישיון נשק

במקרים רבים, פקיד רישוי כלי ירייה, מבטל את רישיון הנשק לאנשים שנחקרו במשטרה ובפרט בעבירות אלימות או אלימות במשפחה או איומים באמצעות כלי הנשק או בשל צו הטרדה מאיימת של בית המשפט או בשל מידע מודיעני בעניינם והם נדרשים להפקיד את כלי הנשק במשטרה.

לצורך כך, יש להגיש בקשה מנומקת או ערר מנומק או עתירה מנהלית על ההחלטה לבטל את רישיון הנשק.

במידה ואתם מבקשים לקבל רישיון נשק או במידה ובוטל לכם רישיון הנשק, חשוב מאוד שתתנו לעו"ד מקצועי הבקיא בתחום רישיון הנשק לעשות את העבודה עבורכם במהירות וביעילות.

משרדינו צבר הצלחות רבות בקבלת היתרים לנשיאת נשק ובהחזרת רישיון נשק שבוטל.

לעיתים רבות החפץ משמש את בעליו לפרנסתו ומשלח ידו, כמו למשל נהג מונית שלקחו לו את המונית, או נהג אוטובוס שלקחו לו את האוטובוס וכדומה ונגרמת מכך פגיעה בפרנסתו של האדם.

במקרים רבים לקיחת החפץ שהוא פלאפון או מחשב, גורמת לבעליו לפגיעה רבה בפרטיות וכן לפגיעה בכך שלא ניתן לאתר את האדם ולהתקשר אליו.

במקרים רבים ניתן להגיש בקשה מנומקת לבית המשפט ולהחזיר את החפצים שנתפסו.

סמכות המשטרה לקחת חפצים מאדם במהלך חיפוש או מעצר:

• לקיחת חפצים מכוח צו חיפוש של בית המשפט-רשאי שופט ליתן צו לערוך חיפוש בכל בית או מקום, אם החיפוש בו נחוץ כדי להבטיח הצגת חפץ לצורך כל חקירה, משפט או הליך אחר או שיש לשופט יסוד להניח שהוא משמש להחסנתו או למכירתו של חפץ גנוב, או שנשמר בו או מוחסן בו חפץ שנעברה בו או לגביו עבירה, או ששימש, או מתכוונים להשתמש בו, למטרה לא-חוקית או  יש לשופט יסוד להניח שנעברה עבירה או שמתכוונים לעבור עבירה נגד אדם הנמצא בו. סמכות זו מקנה למשטרה לתפוס כל חפץ הנחזה כמתואר בצו ולעשות בו כאמור בצו של בית המשפט.
• לקיחת חפצים בעילות המנויות בחוק-רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.
• תפיסת חומר מחשב-על אף הוראות פרק זה, לא ייתפס מחשב או דבר המגלם חומר מחשב, אם הוא נמצא בשימושו של מוסד כהגדרתו בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, אלא על-פי צו של בית משפט; צו שניתן שלא במעמד המחזיק במחשב או בדבר המגלם חומר מחשב, יינתן לתקופה שאינה עולה על 48 שעות; לעניין זה לא יובאו שבתות ומועדים במניין השעות; בית משפט רשאי להאריך את הצו לאחר שניתנה למחזיק הזדמנות להשמיע טענותיו.

ההבדל בין תפיסת חפץ מאדם פרטי לבין מוסד, הוא שבאדם פרטי המשטרה יכולה לתפוס חפץ אם התקיים יסוד סביר שנעברה עבירה או עומדים לעבור עבירה באותו החפץ, כמו למשל אקדח שנמצא בבית ללא שיש לחשוד רישיון נשק, או שהחפץ עשוי לשמש כראיה במשפט, כמו למשל סכין שנמצאה בזירת רצח, אך בחומר מחשב בשימושו של מוסד, המשטרה חייבת שיהיה לו צו מבית המשפט בכדי לתפוס את המחשב.

כללי תפיסת החפצים על ידי המשטרה:

• לקיחת החפצים תיערך בפני שני עדים שאינם שוטרים אלא כאשר תופש הבית או אחד מבני ביתו ביקשו שלא לעשות את החיפוש בפני עדים או במקרים חריגים כאשר מדובר בעניין דחוף או שהשופט הורה כך.
• השוטר שביצע את התפיסה חייב לרשום את כל החפצים שנתפסו ונלקחו והמקומות בהם הם נמצאו בבית והעדים שראו את התפיסה ואינם שוטרים יחתמו על כך.
• האדם שנעשה החיפוש בעניינו יוכל להיות נוכח בחיפוש ולפי דרישתו יימסר לו העתק של רשימת החפצים שנתפסו, חתום בידי העדים או בחותמתם.
• היה החפץ בעל חיים או מצרך שעלול להתקלקל, בין בגלל טיבו המיוחד ובין מסיבה אחר, רשאי בית משפט השלום, על-פי בקשת שוטר מוסמך או אדם התובע זכות בחפץ, לצוות שהחפץ יימכר במכרז פומבי או במחיר המקובל באותו יום; דמי המכר יוחזרו לאדם שמידיו נלקח החפץ, אולם אם בתוך המועדים שנקבעו בחוק הוגש משפט נגד אדם על עבירה שעבר בחפץ שנתפס או לגביו, ינהגו בדמי המכר כפי שיורה בית המשפט.
• השוטר התופס את החפץ, יסמם אותו בצורה שתאפשר את זיהויו הייחודי ויתעד את התפיסה בדו"ח החיפוש או התפיסה ובמידת האפשר אף יצלם את החפץ שנתפס. חפץ המורכב מפרטים אחדים, על השוטר לספור או לשקול אותו.
• המשטרה תנקוט אמצעים סבירים בכדי לשמור על שלמותו של החפץ שנתפס.
• חפץ העלול להתקלקל-על המשטרה להגיש במידית בקשה לצוות על מכירת התפוס.
• בכל מקרה של העברת החפץ שנלקח ממקום למקום, כמו למשל העברת סמים שנלקחו לבדיקת מעבדת סמים, על המשטרה להעבירו באריזה חתומה ולתעד זאת.

החזרת החפץ לבעליו, הכיצד?

קיימים מספר מסלולים להחזרת החפץ התפוס לבעלים:

• כאשר מדובר בחפץ רגיל שנלקח שאינו מחשב או פלאפון-ניתן לחכות ששה חודשים ובמידה ולא יוגש עד אז כתב אישום, ניתן לבקש את החפץ שנתפס מהמשטרה או להגיש בקשה לבית המשפט. גם אם הוגש כתב אישום, אך החפץ אינו נדרש כראיה במשפט הפלילי, ניתן להגיש בקשה להחזרת החפץ לאחר ששה חודשים.
• כאשר מדובר בחומר מחשב או פלאפון שנלקח-ניתן לחכות 30 ימים ולאחר מכן ובמידה ולא יוגש עד אז כתב אישום, ניתן לבקש את החפץ שנתפס מהמשטרה או להגיש בקשה לבית המשפט. גם אם הוגש כתב אישום, אך החפץ אינו נדרש כראיה במשפט הפלילי, ניתן להגיש בקשה להחזרת החפץ לאחר 30 ימים.
• בקשה להחזרת החפץ בתוך 30 הימים בחומר מחשב או פלאפון או בתוך ששה חודשים בחפץ אחר שנתפס-ניתן להגיש בקשה למשטרה או לבית המשפט להחזרת החפץ לחשוד או לאדם התובע זכות על החפץ, למשל חברת ליסינג שטוענת שבעל הרכב לא שילם לה על הרכב.
• העתקת חומר מחשב שנתפס-לבקשת אדם המשתמש במחשב שנתפס או שיש לו חומר מחשב במחשב כאמור, תאפשר לו המשטרה לקבל העתק מחומר המחשב הדרוש לו, בתוך ארבעה ימים מיום התפיסה, מלבד אם קצין בדרגת סגן ניצב או בדרגה גבוהה מזאת הורה שמסירת ההעתק תידחה וכן ולחזור ולהורות על כך מעת לעת, ובלבד שכל תקופת דחיה לא תעלה על ארבעה ימים ושסך כל תקופות הדחיה לא יעלה על 16 ימים. בית משפט שלום רשאי בנסיבות מיוחדות  לצוות שמסירת ההעתק תידחה לתקופה נוספת, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, ובלבד שכל תקופת דחיה לא תעלה על 15 ימים. העתקת חומר המחשב תהיה במקום שהמשטרה הועידה לכך. על דחיית בקשה לקבל העתק מחומר מחשב לפי סעיף זה רשאי מי שהגיש בקשה לערור לפני בית משפט שלום.

ערר על ההחלטה בעניין החזרת החפץ:

על החלטת בית המשפט השלום בעניין החזרת החפץ, ניתן להגיש ערר בבית המשפט המחוזי בתוך 30 ימים מעת החלטת בית המשפט השלום. על החלטת בית המשפט המחוזי, ניתן להגיש בקשת רשות לערור בבית המשפט העליון בתוך 30 ימים מעת החלטת בית המשפט המחוזי, איך בית המשפט רשאי להאריך את המועדים מטעמים שיירשמו.

במידה והמשטרה לקחה לכם חפצים, חשוב מאוד שתתנו לעו"ד מקצועי הבקיא בתחום החזרת החפצים-התפוסים לעשות עבורכם את העבודה ולהחזיר אליכם את החפצים שנתפסו.

למשרדינו ניסיון רב בהחזרת חפצים תפוסים ולהשבת רכוש שנלקח.

חלופות מעצר ותנאי השחרור:

על פי החוק, בית המשפט יורה על שחרור העצור וקביעת תנאי שחרור, כאשר ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך זו. גם הקצין הממונה יכול להורות על שחרור העצור בתנאים במקרה שהשופט שנתן את צו המעצר לא קבע בצו  המעצרכי העצור יובא לפניו לשם שחרורו או את תנאי הערובה או את שחרורו ללא ערובה או כאשר מדובר במעצר ללא צו שיפוטי על פי שיקול דעתו של הקצין הממונה או כאשר הסתיימה החקירה והמשטרה מסכימה לשחרר את העצור.

תנאי השחרור על ידי הקצין הממונה:

החליט הקצין הממונה לשחרר בערובה או להטיל ערובה, יקבע את סוג הערובה ואת גובהה לפי מהות העבירה; המידע שבידי התביעה; עברו הפלילי של האדם; מצבו הכלכלי של האדם ויכולתו להמציא את הערובה הנדרשת; האפשרות שהאדם יוכל לעמוד בתנאי הערובה. בקביעת תנאי הערובה של קטין יתחשב השופט, בין השאר, בצרכיו המיוחדים כקטין.

התנאים שיכול לקבוע הקצין הממונה בהסכמת העצור:

• שחרור בערובה יהיה על תנאי שהחשוד יתייצב לחקירה או למשפט בכל מועד שיידרש, ושלא ישבש הליכי חקירה ומשפט; הקצין הממונה רשאי, בהסכמת החשוד, להתנות את השחרור בערובה בתנאים הבאים.
• חובת הודעה על כל שינוי במען המגורים ובמקום העבודה.
• איסור יציאה מן הארץ והפקדת הדרכון, לתקופה שלא תעלה על 3 חודשים;
• איסור כניסה לאזור, לישוב או למקום בארץ, שיקבע, לתקופה שלא תעלה על 15 ימים.
• איסור לקיים קשר או להיפגש עם מי שיקבע, לתקופה שלא תעלה על 30 ימים;
• חובת מגורים או הימצאות באזור, בישוב או במקום בארץ, שיקבע, לתקופה שלא תעלה על 15 ימים.
• חובה להתייצב בתחנת המשטרה במועדים שיקבע.
• איסור יציאה ממקום המגורים במשך כל שעות היממה או חלק ממנה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים.
• הפקדת כלי הנשק שברשותו בתחנת המשטרה – לעניין חשוד בעבירת אלימות.

אם החליט הקצין הממונה לשחרר את החשוד בערובה ולא הסכים החשוד להטלת הערובה, לגובהה או לתנאיה כאמור לעיל או סבר הקצין הממונה כי יש לשחרר את החשוד בתנאים שאינם בתחום סמכותו, או לא הומצאה הערובה במועד, ייעצר החשוד ויובא בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-24 שעות, בפני שופט.

תנאי השחרור על ידי בית המשפט:

החליט בית המשפט לשחרר בערובה או להטיל ערובה, יקבע את סוג הערובה ואת גובהה לפי מהות העבירה; המידע שבידי התביעה; עברו הפלילי של האדם; מצבו הכלכלי של האדם ויכולתו להמציא את הערובה הנדרשת; האפשרות שהאדם יוכל לעמוד בתנאי הערובה. בקביעת תנאי הערובה של קטין יתחשב השופט, בין השאר, בצרכיו המיוחדים כקטין.

התנאים שיכול לקבוע בית המשפט אף ללא הסכמת העצור (למעט חריגים):

• חובת הודעה על כל שינוי במען המגורים ובמקום העבודה.
• איסור יציאה מן הארץ והפקדת הדרכון, כאשר קיימת אפשרות סבירה שהמשוחרר לא יתייצב לחקירה, לדיון במשפט או לנשיאת עונשו ולא ניתן להבטיח את התייצבותו בהמצאת ערובה מתאימה, או בקביעת תנאי שחרור מתאימים.
• איסור כניסה לאזור, לישוב או למקום בארץ, שיקבע.
• איסור לקיים קשר או להיפגש עם מי שיקבע.
• חובת מגורים או הימצאות באזור, בישוב או במקום בארץ, שיקבע.
• חובה להימצא בפיקוחו של קצין מבחן, לאחר קבלת תסקיר מעצר; משך הפיקוח לא יעלה על ששה חודשים, אך בית המשפט רשאי להאריכו לתקופות שלא יעלו על ששה חודשים כל אחת.
• חובה לקבל טיפול למשתמשים בסמים, ובלבד שהטיפול אושר על ידי קצין מבחן.
• לעניין נאשם שהועמד לדין לפי סעיף 21א לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, או נאשם שחל עליו סעיף 28א(ד) לאותו חוק והוא הועמד לדין לפי סעיף 21 לאותו חוק – חובה להתייצב לבדיקה פסיכיאטרית, או אם הנאשם הסכים לכך – לקבל טיפול במקום שיקבע הפסיכיאטר המחוזי.
• חובה להתייצב בתחנת משטרה במועדים שיקבע.
• איסור יציאה ממקום מגורים במשך כל היממה או בחלק ממנה.
• חובה להתייצב בתחנת משטרה במועדים שיקבע;
• איסור המשך עיסוק הקשור בעבירה, ובכלל זה איסור עבודה במוסד, כאשר מתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהווה סכנה לביטחון הציבור, או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה; התנה בית המשפט את השחרור באיסור עבודה במוסד, יורה שלא לתת למשוחרר אישור משטרה.
• למלא אחר צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה.
• הפקדת כלי הנשק שברשותו בתחנת המשטרה – לעניין חשוד בעבירת אלימות.
• להתנות את שחרורו של העצור בביצוע בדיקה רפואית או בקבלת טיפול רפואי או טיפול מקצועי אחר, או להורות כי הטיפול יהיה במסגרת פיקוח קצין מבחן-בהסכמת העצור בלבד.

תסקיר מעצר:

בדיון בבקשה למעצר ובערר על החלטת מעצר, רשאי בית המשפט להורות על הגשת תסקיר מעצר, ורשאי הוא להורות על שחרור בפיקוח קצין מבחן ואולם, בבקשה למעצר בטרם הגשת כתב אישום לא יורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר, בעניינו של מי שהיה עצור פחות מחמישה ימים עד למתן החלטתו, אלא במקרים מיוחדים.

תסקיר מעצר יכלול את נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשחרור, או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם.

מעצר בית בפיקוח אלקטרוני:

בית המשפט יכול להורות בדיון מעצר לאחר הגשת כתב אישום, על כך שהעצור ישהה במעצר בית בפיקוח אלקטרוני.

תנאים מצטברים לקביעת מעצר בפיקוח אלקטרוני:

• הסכמת הנאשם למעצר בית בפיקוח אלקטרוני.
• שיקולים בקביעת תנאי מעצר בפיקוח אלקטרוני: חומרת העבירה, עבר פלילי של העצור, אם העצור שהה בעבר במעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני ואם עמד בתנאי הפיקוח (בהתאם לדיווח שימסור התובע מבדיקה מול יחידת הפיקוח האלקטרוני).
• ניתן להורות על מעצר בית בפיקוח אלקטרוני רק מטעמים מיוחדים שיירשמו דוגמת נסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, לרבות קטינות בעבירות של חזקת מסוכנות סטטוטורית שהן עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם. עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב). עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג–1973, עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי. עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם. עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א–1991 וכן בעבירות בריחה ונגזרותיהן, עבירות שב"ח וארגוני פשיעה.

במקרים הנ"ל בית המשפט יהיה חייב להורות על הגשת תסקיר שירות המבחן בטרם החלטתו על מעצר בית בפיקוח אלקטרוני.

• תסקיר רשות: במקרים אחרים שלא נמנו לעיל, בית המשפט יהיה רשאי להורות על הגשת תסקיר שירות המבחן בטרם החלטה על מעצר בית בפיקוח אלקטרוני.

התסקיר יכלול התייחסותלהתאמת העצור לתוכנית, למקום הפיקוח, לבני הבית, ולאפשרות התאמת הערבים.

• חוות דעת פיקוח אלקטרוני: חוות הדעת של הפיקוח האלקטרוני תפרט את מכסת המפוקחים, האם מקום הפיקוח המוצע ואמצעי התקשורת בו מאפשרים התקנת פיקוח אלקטרוני והושלמו ההתאמות לצורך קיום הפיקוח האלקטרוני וכן קיומה של חוו"ד של קצין משטרה בכיר כי לא ניתן להפעיל תכנית, ככל וסבר הקצין כי קיים חשש לפגיעה בביטחון הנפש.

בית המשפט המורה על מעצר בית בפיקוח אלקטרוני יפרט ויקבע בהחלטתו את הדברים להלן:

• כתובת מקום הפיקוח.
• תקופת הפיקוח .
• צו איסור יציאה מן הארץ.
• תנאי הערובה.
• ערבים מלווים למפוקח במקום מעצר הבית בפיקוח אלקטרוני (מפקחים).
• בית המשפט יכול גם לקבוע בהחלטתו על חלונות יציאה ממעצר הבית בפיקוח אלקטרוני למקרים הבאים: טיפול רפואי של העצור, טיפול נפשי של העצור, טיפול אחר הדרוש לעצור, פגישה עם קצין מבחן, לקטין- לימודים בבית ספר וכן לכל תכלית אחרת המופיעה בתסקיר –מטעמים שירשמו.

תוקף הערובה:

• הערובה ותנאי השחרור בערובה יתבטלו אם לא יוגש כתב אישום נגד החשוד תוך 180 ימים ואולם בית המשפט רשאי, בתוך תקופת הערובה, להאריך אותה ואת תנאיה, לתקופה נוספת שלא תעלה על 180 ימים, אם הוגשה בקשה באישור תובע.
• בית המשפט רשאי להורות על הארכה נוספת של הערובה ותנאיה לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, אם הוגשה בקשה לכך באישור היועץ המשפטי לממשלה

על מעצר לפני ואחרי הגשת כתב אישום תוכלו לקרוא במדריך לעצור לפני ואחרי הגשת כתב אישום:

על עיון חוזר וערר במעצר תוכלו לקרוא במדריך המשפטי להגשת בקשות להקלה בתנאי המעצר:

על מעצר קטינים תוכלו לקרוא במדריך המלא לקטינים במשפט הפלילי ובהליכי מעצר:

על בקשות הקלה בתנאי שחרור ממעצר לצורכי דת תוכלו לקרוא כאן:

על חשיבותן של יציאות ממעצר בית לתפילות ולאירועים תוכלו לקרוא כאן:

במידה ואתה או קרוב משפחתך נעצר או זומן לחקירה, פנה במהירות לעו"ד בכדי שיסייע בעניין זה.

משרדינו מייצג חשודים ונחקרים בייעוץ לפני חקירה ובהליכי המעצר וצבר הצלחות רבות בייעוץ לחשוד בטרם חקירה ובשחרור עצורים במהירות וביעילות.

סוגי המעצר

• מעצר ללא צו שופט עד להחלטת שופט בדבר המעצר
• מעצר ימים לצורכי חקירת החשוד
• מעצר עד תום ההליכים
• מעצר מנהלי

עיכוב חשוד על ידי שוטר

• כאשר השוטר יכול להסתפק בעיכוב החשוד במקום מעצר החשוד, עליו לעכב את החשוד ולא לעוצרו. עיכוב חשוד הוא בהגבלת חירותו של החשוד לזמן סביר ובכל מקרה לא יועכב אדם או נהג רכב  למשך זמן של מעל שלוש שעות.
• השוטר יכול לעכב חשוד במקום כאשר יש לו  יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו.
• שוטר רשאי לדרוש מאדם להילוות עמו לתחנת המשטרה או לזמנו לתחנת המשטרה למועד אחר שיקבע, כאשר נתקיימו שני התנאים הבאים:

א. יש יסוד סביר לחשד שהוא עבר עבירה או יש הסתברות גבוהה שהוא עומד לעבור עבירה כאמור בסעיף קטן (א).

ב. הזיהוי היה בלתי מספיק, או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו.

• שוטר מוסמך לעצור אדם ולהביאו לתחנת המשטרה לתכלית שלשמה ביקש לעכבו, אם האדם אינו מציית להוראותיו שניתנו על פי סמכויות העיכוב המסורות לו בדין, או אם הוא מפריע לו להשתמש בסמכויות העיכוב.
• השוטר יכול לעכב עד ראייה שנמצא במקום או לזמן את העד לחקירה בתחנת המשטרה במועד אחר.
• שוטר רשאי במקרים מסוימים לעכב אדם במקום בכדי לחפש על אדם או ברכב מסמכים וחפצים שונים.

עיכוב חשוד על ידי אדם פרטי

גם אדם פרטי יכול לעכב אדם אחר עד להגעת שוטר, כאשר  האדם חשוד כי ביצע בפניו עבירת אלימות, פשע, גניבה או עבירה שגרמה נזק של ממש לרכוש או שאדם אחר הקורא לעזרה מצביע על אדם החשוד שביצע בפניו עבירה וכאשר אם יש חשש שהחשוד יימלט או שזהותו אינה ידועה. חשוד שעוכב על ידי אדם פרטי יימסר לשוטר ללא דיחוי, ובלבד שהעיכוב לא יעלה על שלוש שעות. אדם פרטי המבצע עיכוב, רשאי להשתמש בכוח סביר, אם החשוד סירב להיעתר לבקשת העיכוב, ובלבד שלא יהיה בשימוש בכוח כדי לגרום לחשוד חבלה.

מעצר חשוד ללא צו מעצר שיפוטי

החוק קובע, כי לשוטר יש סמכות לעצור אדם כאשר יש לו חשד סביר שאותו אדם עבירה בת מעצר והתקיים אחד ממקרים הבאים:

• האדם עובר בפני השוטר או עבר זה מקרוב עבירה שעונשה מעל שלושה חודשים ויום אחד (עבירת עוון או פשע) והשוטר סבור, בשל כך, שהאדם עלול לסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה.
• יש לשוטר יסוד סביר לחשש שהחשוד לא יופיע להליכי חקירה.
• יש לשוטר יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לידי שיבוש הליכי משפט ובכלל זה העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת.
• יש לשוטר יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה.
•   האדם חשוד שעבר אחד מאלה:

(א)   עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם.

(ב)   עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב) לחוק.

(ג)    עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי.

(ד)   עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר.

(ה)   עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

• האדם משוחרר בערובה, ויש יסוד סביר להניח כי הוא הפר תנאי מתנאי השחרור או כי הוא עומד להימלט מהדין או שהוא עצור במעצר בפיקוח אלקטרוני, ויש יסוד סביר להניח כי הוא הפר תנאי מתנאי תכנית הפיקוח, או שיש יסוד סביר לחשש שהוא נמלט ממשמורת חוקית.

לא ייעצר אדם לפי סעיף זה אם ניתן להסתפק בעיכוב כמפורט לעיל.

חובת השוטר והקצין הממונה בעת מעצר חשוד

הזדהות השוטר וסיבת המעצר: בטרם המעצר, יזהה השוטר את עת עצמו בפני החשוד בציון שמו או כינויו הרשמי והיותו שוטר, יודיע לו שהוא עצור ויבהיר לו את סיבת המעצר בהקדם האפשרי במהלך ביצוע המעצר

השמעת טיעון בפני הקצין הממונה: לאחר מעצר החשוד והבאתו לתחנת המשטרה, ישמע הקצין הממונה את טענות החשוד לאחר שהזהירו כי אינו חייב לומר דבר העלול להפלילו וכי כל דבר שיאמר עלול לשמש כנגדו בבית המשפט וכי הימנעותו מלהשיב על שאלות, עשויה לחזק את הראיות נגדו.

הקצין הממונה יברר אם התנאים למעצר חשוד ללא צו מעצר שיפוטי התקיימו. באם לא התקיימו התנאים לעיל, יורה הקצין הממונה על שחרורו של החשוד במידית אלא אם קיימות עילות מעצר בטרם הגשת כתב אישום כפי המפורט להלן.

חלפו הנסיבות שלעיל, יקיים מבצע המעצר את ההוראות האמורות מוקדם ככל האפשר.

מילוי החובות האמורות לעיל הוא תנאי לחוקיות המעצר.

הסברת זכויות לעצור: החליט הקצין הממונה לעצור את החשוד, יבהיר לו מיד את דבר המעצר ואת סיבת המעצר בלשון המובנת לו את זכותו שתימסר הודעה על מעצרו, לאדם קרוב לו ולעורך-דין ואת זכותו להיפגש עם עורך-דין וכן את זכותו להיות מיוצג על ידי סניגור וכן את משך הזמן שניתן להחזיקו במעצר עד שישוחרר או עד שיובא בפני שופט.

זכות העצור להיפגש עם עורך דין: עצור זכאי להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו. ביקש עצור להיפגש עם עורך דין או ביקש עורך דין שמינהו אדם קרוב לעצור להיפגש עמו, יאפשר זאת האחראי על החקירה, ללא דיחוי. פגישת העצור עם עורך הדין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה, אולם באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו של העצור.

דוח מעצר בידי הקצין הממונה: הקצין הממונה, שהחליט בעניין מעצרו או שחרורו של חשוד, יערוך דוח בכתב, בציון שמו ובחתימתו. בדו"ח יפורטו לפי העניין: שם העצור ופרטיו האישיים; התאריך והשעה שבהם נעצר ושם השוטר שעצר אותו; נסיבות המעצר, פרטי העבירה והעובדות ששימשו עילה למעצרו; הפעולות שנעשו לגבי העצור בטרם הובא לתחנת המשטרה, שמות השוטרים שהשתתפו בהן והשעות שבהן הן בוצעו; החלטות הקצין הממונה בעניין השחרור או המעצר, השחרור בערובה בתנאים או שלא בתנאים, או בעניין נקיטת פעולות חקירה על נימוקיהן, שמות מבצעי הדרישות ושמות מקבלי ההודעות; פעולות החקירה שנעשו ושעת עשייתן; אם הוגשה בקשה לאפשר לעצור להיפגש עם עורך דין, שם המגיש ומועד הפגישה; אם נדחתה הפגישה לפי סעיפים 34 ו-35(א) עד (ד) – הנימוקים לכך; דברי העצור לפי סעיף 28.

מעצר ראשוני של חשוד עם צו מעצר שיפוטי (בטרם דיון בבית המשפט)

מתן צו מעצר: הוגשה בקשה לעצור אדם, רשאי שופט, לאחר שעיין בחומר שעליו מתבססת הבקשה, לצוות בהחלטה מנומקת בכתב, על מעצרו של אותו אדם, ובכלל זה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני לפי הוראות סימן ג'1, או על שחרורו בערובה או ללא ערובה או בתנאים שימצא לנכון; צו מעצר יכול שיינתן בין בנוכחותו של החשוד ובין בהעדרו.

תוכנו של צו מעצר: צו מעצר יהיה בכתב ובו יפורטו בית המשפט, מספר התיק ושם השופט שנתן את הצו, שמו המלא של החשוד ופרטים נוספים המאפשרים את זיהויו, תיאור העבירה שבביצועה נחשד החשוד, העילות שעל יסודן ניתן צו המעצר, חובתו של מבצע המעצר להביא את החשוד בהקדם האפשרי בפני שופט, אלא אם כן הוחלט לשחררו לפני כן, מקום שביצוע הצו מוטל על עובד ציבור שאינו שוטר – תפקיד האדם ומקור הסמכות לביצוע המעצר, תאריך מתן הצו, מועד הוצאתו ומועד תום תוקפו, צו מעצר ייחתם בידי השופט שנתן אותו וישא את חותמת בית המשפט; נבצר מהשופט לחתום על הצו, יחתום עליו שופט אחר אחרי שעיין בהחלטת השופט שנתן את הצו.

תוקפו של צו מעצר: צו מעצר שניתן שלא בנוכחות החשוד, יבוצע בידי שוטר או בידי עובד ציבור שהוסמך לכך. צו שניתן יהיה בתוקף 180 ימים, אלא אם כן האריך השופט את התקופה, בהחלטה מנומקת בכתב. צו מעצר שניתן בנוכחות החשוד, יבוצע בו במקום על ידי שוטר או עובד ציבור שהוסמך לכך, אלא אם כן הורה בית המשפט על ביצועו במועד אחר.

מסירת עותק צו המעצר: בעת מעצר על פי צו שופט, ימסור מבצע המעצר לעצור עותק מצו השופט אלא אם כן ידועים לחשוד זהות השוטר וסיבת המעצר או אם מילוין עלול לסכל את ביצוע המעצר או אם מילוין עלול לגרום לפגיעה בביטחון מבצע המעצר בשעת ביצוע המעצר או להעלמת ראיה.

משך זמן הבאת החשוד שנעצר בפני שופט

• מי שנעצר יובא בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ-24 שעות, בפני שופט שידון בעניינו.
• חל מועד הבאת עצור בפני שופט בשבת או בחג, יובא העצור בפני שופט לפני כניסת השבת או החג.
• בוצע המעצר פחות מארבע שעות לפני כניסת השבת או החג, או במהלך השבת או החג, יובא העצור בפני שופט לא יאוחר מתום ארבע שעות מעת צאת השבת או החג, או בתום 24 שעות מעת מעצרו, הכל לפי המאוחר.
• עלה משך החג או צירוף החג והשבת על 48 שעות, ולא ניתן להביא את העצור בפני שופט עד סמוך לפני כניסת השבת או החג, יובא העצור בפני שופט בהקדם האפשרי לאחר צאת השבת או החג, או בתום 24 שעות מעת המעצר, הכל לפי המאוחר.
• עלה צירוף השבת והחג על 72 שעות, יובא העצור בפני שופט לא יאוחר מתום 32 שעות מעת מעצרו.
• ביקש עצור שלא להביאו בפני שופט לפני צאת השבת או החג, יובא בפני שופט בהקדם האפשרי לאחר צאת השבת או החג.

עילות המעצר לפני הגשת כתב אישום-מעצר ימים לצורך חקירה

שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא, ומתקיימת אחת מעילות אלה:

• קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת.
• קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה.
• בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר. בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים. שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר לתקופה ארוכה יותר או להאריכו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים.

שופט לא יצווה על מעצר זה, אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה.

בקשת המשטרה להארכת המעצר: בקשת מעצר תוגש בכתב על ידי שוטר ותיתמך בהצהרתו שלאחר אזהרה או בתצהיר  בבקשה יצויינו: העובדות המקנות סמכות לבית המשפט; תמצית העובדות והמידע שעליהם מבסס המצהיר את בקשת המעצר; עילת המעצר; פרטים על מעצרים קודמים ועל בקשות מעצר קודמות הנוגעים לאותו ענין והמתייחסים לחשוד, והחלטות בית משפט בהן. לבקשה יצורפו – העתקים מבקשות המעצר הקודמות באותו ענין; הפרוטוקולים של דיוני בית המשפט בבקשות המעצר הקודמות; חומר חסוי, לעיון בית המשפט בלבד, לרבות החומר החסוי שהוגש בדיונים קודמים של בית המשפט.

עיון בחומרי החקירה: החומר הנוגע לבקשת המעצר או מידע שעליו מתבססת בקשת המעצר וכל חומר הנמסר בהליך לפי סעיף קטן (ה) יועמדו לעיון השופט בלבד; החומר יסומן ויוחזר לשוטר לאחר העיון.

חקירת השוטר: השופט רשאי לחקור את השוטר על בקשתו. היה הדיון בפני החשוד, רשאי אף הוא או סניגורו לחקור את השוטר.

ביקש שוטר כי תשובתו לשאלה תובא לידיעת בית המשפט בלבד, או ביקש לפרט בפני בית המשפט בלבד עובדות או מידע שעליהם מתבססת בקשת המעצר, ימסור לבית המשפט, בכתב, את התשובה ואת הנימוקים לבקשתו; בית המשפט רשאי להיענות לבקשה ולהסתמך על החומר המוגש לו בדרך זו אם מצא כי מתן התשובה או גילוי העובדות או המידע בנוכחות החשוד וסניגורו עלולים לפגוע בחקירה או באינטרס ציבורי חשוב אחר; התשובה החסויה תסומן, תוחזר לשוטר לאחר העיון והדבר יירשם בפרוטוקול. החליט השופט שלא להיעתר לבקשה בדבר אי-גילויו של החומר רשאי השוטר להודיע כי הוא חוזר בו מהגשת החומר שאליו מתייחסת השאלה ומשעשה כן לא יועמד החומר לעיון החשוד וסניגורו, והשופט יתעלם ממנו לצורך החלטותיו.

ראיות בהליך מעצר טרם הגשת כתב אישום-לשם החלטותיו בבקשת מעצר, רשאי השופט להיזקק לראיות אף אם אינן קבילות במשפט.

תיעוד הדיון בפרוטוקול: הדיון יתועד בפרוטוקול, מבלי לגלות תוכנו של חומר חסוי, והפרוטוקול יימסר לצדדים.

הודעה לחשוד או סניגורו על מועד דיון להארכת מעצר ומקומו: הודעה על מועד הדיון ומקומו תימסר, ללא דיחוי, על ידי המשטרה לחשוד, לסניגורו, אם יש לו סניגור, ובאין סניגור – לאדם הקרוב לחשוד שהוא נקב בשמו;

נוכחות החשוד בדיון: הדיון יתקיים בפני החשוד, אלא אם כן נוכח השופט, על יסוד חוות דעת של רופא, שאין החשוד מסוגל להשתתף בדיון מפאת מצב בריאותו; במקרה זה, יתקיים הדיון בנוכחות סניגורו ואם אינו מיוצג ימנה לו השופט סניגור, עד שיוכל להתייצב בבית המשפט; פסקה המניעה להתייצבותו וטרם נסתיימה תקופת המעצר, רשאי החשוד לדרוש דיון חוזר.

תקופת המעצר: ציווה שופט על מעצרו של חשוד בנוכחותו, לא תעלה תקופת המעצר על 15 ימים; אולם רשאי שופט להאריך, מעת לעת, את המעצר לתקופות שלא יעלו על 15 ימים. לא יוחזק חשוד במעצר ברצף אחד בקשר לאותו אירוע, לרבות המעצר ללא צו, לתקופה העולה על 30 ימים, אלא אם כן הבקשה למעצר נוסף הוגשה באישור היועץ המשפטי לממשלה. (כאמור לעיל, כאשר מדובר בעילת מעצר בשל נקיטת הליכי חקירה בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על 5 ימים וסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים).

צו מעצר: צו מעצר יהיה בכתב ובו יפורטו בית המשפט, מספר התיק ושם השופט שנתן את הצו, שמו המלא של החשוד ופרטים נוספים המאפשרים את זיהויו, תיאור העבירה שבביצועה נחשד החשוד, העילות שעל יסודן ניתן צו המעצר, חובתו של מבצע המעצר להביא את החשוד בהקדם האפשרי בפני שופט, אלא אם כן הוחלט לשחררו לפני כן, מקום שביצוע הצו מוטל על עובד ציבור שאינו שוטר – תפקיד האדם ומקור הסמכות לביצוע המעצר, תאריך מתן הצו, מועד הוצאתו ומועד תום תוקפו, צו מעצר ייחתם בידי השופט שנתן אותו וישא את חותמת בית המשפט; נבצר מהשופט לחתום על הצו, יחתום עליו שופט אחר אחרי שעיין בהחלטת השופט שנתן את הצו.

צו מעצר שניתן בנוכחות החשוד, יבוצע בו במקום על ידי שוטר או עובד ציבור שהוסמך לכך, אלא אם כן הורה בית המשפט על ביצועו במועד אחר.

שחרור עצור לפי צו מעצר על ידי קצין המשטרה: מי שנעצר לפי צו של שופט, ולא קבע השופט שהעצור יובא לפניו לשם שחרורו, או את תנאי הערובה לשחרורו, או את שחרורו ללא ערובה, רשאי קצין משטרה להורות על שחרורו, לפני תום תקופת המעצר שנקבעה בצו, ללא ערובה, או לקבוע ערובה, ובלבד שהעצור או סניגורו הסכים לערובה שקבע

הצהרת תובע: נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים.

עילות המעצר לאחר הגשת כתב אישום-מעצר עד תום ההליכים המשפטיים

הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט שבפניו הוגש כתב האישום לצוות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, ובכלל זה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני, אם בית המשפט סבור על בסיס חומר שהוגש לו כי נתקיים אחד מאלה:

• קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת.
• קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה.

 הואשם הנאשם באחד מאלה-חזקות המסוכנות:

• עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם.
• עבירת בטחון כאמור בסעיף 35(ב).
• עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג–1973, למעט עבירה הנוגעת  לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי.
• עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם.
• עבירת אלימות בבן משפחה כמשמעותו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א–1991.
• בית משפט ציווה על מתן ערובה והערובה לא ניתנה להנחת דעתו של בית המשפט או שהופר תנאי מתנאי הערובה, או שנתקיימה עילה לביטול השחרור בערובה.

תנאים נוספים חשובים מאוד למתן צו מעצר על ידי בית המשפט חוץ מצו מעצר בשל אי מתן ערובה או הפרת תנאי הערובה:

בית המשפט לא ייתן צו מעצר, אלא בתנאים הבאים:

• בית המשפט  נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה.
• לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה לנאשם.
• הנאשם מיוצג על ידי סניגור, או שהנאשם הודיע שברצונו שלא להיות מיוצג בידי סניגור.

דחיית הדיון לבקשת הסניגור לצורך עיון בחומרי החקירה וטיעון בעניין הראיות לכאורה בתיק: בית המשפט, על פי בקשת הנאשם או סניגורו, לדחות את הדיון, כדי לאפשר לנאשם או לסניגורו לעיין בחומר החקירה ולצוות שהנאשם יהיה במעצר לתקופה שלא תעלה על 30 ימים.

שחרור אם לא הוגש כתב אישום תוך 30 יום מעת המעצר: נאשם, שלאחר הגשת כתב האישום נגדו היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום, תקופה המצטרפת כדי 30 ימים ולעניין מעצר בפיקוח אלקטרוני – כדי 60 ימים, ומשפטו לא החל, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה; ואולם רשאי בית המשפט לדחות את מועד תחילת המשפט, בלא שישוחרר, ל-30 ימים נוספים, אם ביקש זאת הנאשם או סניגורו.

על עיון חוזר וערר במעצר תוכלו לקרוא במדריך המשפטי להגשת בקשות להקלה בתנאי המעצר:

על מעצר קטינים תוכלו לקרוא במדריך המלא לקטינים במשפט הפלילי ובהליכי מעצר:

https://czik.co.il/2021/01/08/%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90-%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%94%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%99-%d7%95%d7%91%d7%94%d7%9c/

על בקשות הקלה בתנאי שחרור ממעצר לצורכי דת תוכלו לקרוא כאן:

על חשיבותן של יציאות ממעצר בית לתפילות ולאירועים תוכלו לקרוא כאן:

במידה ואתה או קרוב משפחתך נעצר או זומן לחקירה, פנה במהירות לעו"ד בכדי שיסייע בעניין זה.

משרדינו מייצג חשודים ונחקרים בייעוץ לפני חקירה ובהליכי המעצר וצבר הצלחות רבות בייעוץ לחשוד בטרם חקירה ובשחרור עצורים במהירות וביעילות.

עבירות המרמה וההונאה, הן עבירות שנעשות על ידי פעולות מרמה או הונאה או שימוש בשיטות הונאה שונות ומתוחכמות אשר תוכננו על ידי מבצע העבירה, לרבות הטעייה, הצגת מצג שווא, זיוף מסמכים, התחזות ועוד.

עבירות המרמה הנפוצות בחוק העונשין

קבלת דבר במרמה-עבירה זו עניינה קבלת טובת הנאה כספית או בשווי כספי כאשר קבלת הדבר נעשתה במרמה של האדם על ידי כך שאדם טוען בכתב או בעל פה עובדה שהיא שקרית, במטרה לרמות אדם אחר-העונש הוא בנסיבות של עבירה קלה עד שלוש שנות מאסר וכאשר מדובר בנסיבות של עבירה חמורה-עד חמש שנות מאסר.

נסיבות חומרת העבירה ייקבעו על פי נסיבותיו של מקרה ומקרה, על פי אופי העבירה, חומרת העבירה, מספר הפעמים שהעבירה בוצעה, סכום הכסף שהתקבל בעבירה ונסיבות נוספות.

קבלת דבר בתחבולה-עבירה פחות נפוצה, שעניינה קבלת דבר על ידי תחבולה או ניצול מכוון של טעות הזולת אך בעבירה זו בשנות מעבירת קבלת הדבר במרמה, אין צורך שהאדם ירמה את האחר-העונש הוא עד שנתיים מאסר.

זיוף ושימוש במסמך מזויף-עבירה זו עניינה זיוף של מסמך שנחזה להיות כמסמך אמיתי אך הוא אינו כך והמסמך עשוי להטעות את האדם או כאשר אדם שינה מסמך, כמו למשל הוסיף פרטים או השמיט פרטים מהמסך בכוונה לרמות אדם אחר וכן הגשת המסמך המזויף או הנפקת המסמך המזויף או שימוש במסמך בכל דרך או חתימה על מסמך בשם אדם פלוני כאילו האדם האחר חתם על המסמך, ללא שיש לאותו אדם סמכות לכך-העונש הוא עד שנת מאסר כאשר מדובר רק בזיוף של המסמך, שלוש שנות מאסר כאשר הזיוף נעשה לצורך קבלת טובת הנאה ועד חמש שנות מאסר כאשר הזיוף נעשה בנסיבות חמורות כפי שהוגדר לעיל.

זיוף המשפיע על עסקאות-זיוף של מסמך שיש בו ידיעה על אדם או תאגיד בכוונה לרמות-העונש עד שלוש שנות מאסר.

זיוף בידי עובד הציבור-עובד ציבור שמזייף מסמך שהוא ממונה על עשייתו או שמירתו או שיש לו גישה אליו במסגרת תפקידו-דינו עד שלוש שנות מאסר. עובד הציבור שזייף כאמור בכוונה לקבל טובת הנאה-דינו מאסר עד חמש שנים. עובד הציבור שקיבל טובת הנאה ובשל כך קיבל טובת הנאה-דינו עד שבע שנות מאסר.

רישום כוזב במסמכי תאגיד– מייסד, מנהל, חבר או פקיד של תאגיד, הרושם, או גורם לרישום, פרט כוזב במסמך של התאגיד, בכוונה לרמות, או נמנע מלרשום בו פרט אשר היה עליו לרשמו, בכוונה לרמות, דינו –עד חמש שנות מאסר.

מרמה והפרת אמונים בתאגיד- מנהל, מנהל עסקים או עובד אחר של תאגיד, או כונס נכסים, מפרק עסקים, מפרק עסקים זמני, מנהל נכסים או מנהל מיוחד של תאגיד, אשר נהג אגב מילוי תפקידו במרמה או בהפרת אמונים הפוגעת בתאגיד, דינו – עד שלוש שנות מאסר.

הונאת נושים-הנותן מתנה או מוסר או מעביר או משעבד נכס מנכסיו או גורם לאחת מאלה, בכוונה להונות נושה מנושיו, דינו – עד שלוש שנות מאסר. המוכר או מסלק חלק מנכסיו אחרי התאריך שבו ניתן נגדו פסק דין או צו לתשלום כסף שלא קיימם, או תוך חודשיים לפני התאריך האמור, והכל בכוונה להונות נושיו, דינו – עד שלוש שנות מאסר.

קשר להונות-הקושר קשר עם זולתו להשפיע במרמה או בהונאה על מחיר השוק של דבר הנמכר בפומבי או להונות את הציבור או כל אדם, או לסחוט נכס מאדם, דינו – עד שלוש שנות מאסר.

התחזות כאדם אחר– המציג עצמו בשקר כאדם אחר, חי או מת, בכוונה להונות, דינו – עד שלוש שנות מאסר; המציג את עצמו כאדם הזכאי על פי צוואה או על פי דין לנכס פלוני והוא עושה זאת כדי להשיג את הנכס או את החזקתו, דינו – עד חמש שנות מאסר.

מרמה והפרת אמונים-עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – עד שלוש שנות מאסר.

עבירות המרמה בחוק כרטיסי חיוב

גניבת כרטיס אשראי (כרטיס חיוב)- אדם הלוקח או מחזיק בכרטיס אשראי (כרטיס חיוב) שלא בהסכמת בעל הכרטיס, בכוונה להשתמש בו או לאפשר לאדם אחר להשתמש בו-דינו עד שלוש שנות מאסר. במקרה שאדם לוקח או מחזיק כרטיס אשראי של בהסכמת בעליו-חזקה שאותו אדם מתכוון להשתמש בו או לאפשר לאחר להשתמש בו אלא אם כן הוכיח סיבה מוצדקת ללקיחת או לנטילת כרטיס האשראי.

הונאה בכרטיס אשראי (כרטיס חיוב)- המשתמש בכרטיס אשראי (כרטיס חיוב) או במרכיב ממרכיביו, בכוונה להונות, דינו – עד שלוש שנות מאסר, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – עד  חמש שנות מאסר.

החזקת ציוד לזיוף כרטיס אשראי (כרטיס חיוב)-המחזיק בחומר או במכשיר המיועד לייצור כרטיס אשראי (כרטיס חיוב) של מנפיק או להדפסה, למחיקה להוספת נתונים או לעריכת שינויים על גבי כרטיס חיוב של המנפיק, והכל ללא הסכמת אותו מנפיק, דינו – עד שלוש שנות מאסר.

במידה וקיבלת כתב אישום או הודעה על שימוע בטרם הגשת כתב אישום, פנה במהירות לעו"ד בכדי שיסייע לך בכך.

משרדי עוסק רבות בייצוג חשודים ונאשמים בתחום עבירות המרמה וההונאה וצבר הישגים רבים לטובת לקוחותיו.

מהי שיטת הנקודות בעבירות תעבורה?

שיטת הניקוד בעבירות תעבורה, היא אמצעי של המדינה לעקוב אחרי עבירות תעבורה שביצעו נהגים ומטרת הניקוד להרתיע נהגים מלבצע עבירות תעבורה ולזהות עברייני תנועה עם עבר תעבורתי רב.

רשות הרישוי מנהלת את מרשם הנקודות של כל נהג.

איך עובדת שיטת הנקודות?

לרוב עבירות התעבורה יש תעריף נקודות, כאשר ככל ומדובר בעבירה חמורה יותר כך מספר הנקודות יהיה רב יותר וכאשר מדובר בעבירות של הזמנה לדין וכתב אישום הרי שבדרך כלל יהיה מדובר בצבירה של 10 נקודות לחובת הנהג.

 מהי הסנקציה בשל צבירת הנקודות?

• כאשר נצברו לחובת הנהג בין 12 ל-22 נקודות-הנהג יהיה מחויב בקורס נהיגה בסיסי ומבחן בסופו.
• כאשר נצברו לחובת הנהג בין 24 ל-34 נקודות-הנהג יהיה מחויב לקורס מתקדם בנהיגה נכונה ומבחן בסופו.
• כאשר נצברו לחובת הנהג למעלה מ-36 נקודות-ייפסל רישיונו של הנהג למשך שלושה חודשים.
• כאשר נצברו לחובת הנהג 36 נקודות בפעם השנייה בתוך 6 שנים או 72 נקודות-פסילת רישיון למשך תשעה חודשים, עמידה בבדיקות רפואיות במכון הרפואי, מבחן עיוני ומבחן מעשי.

האם הנקודות מתיישנות?

הנקודות מתיישנות לאחר שנתיים, אלא אם כן נצברו לחובת הנהג למעל מ-22 נקודות שאז תוקפן של הנקודות יתיישן רק לאחר ארבע שנים.

ממתי נצברות הנקודות בשל העבירה?

הנקודות נצברות בעקבות תשלום קנס של הנהג כאשר בהודעת תשלום הקנס מפורטות הנקודות בגין העבירה או בשל הרשעה בבית המשפט בעבירת תעבורה או כאשר חלפו 90 יום והנהג לא שילם את הקנס או הגיש בקשה להישפט.

במידה וקיבלת הודעת קנס או זימון למשפט, אל תמהר לשלם את הקנס מאחר ואתה מסתכן באיבוד הרישיון או בהפעלת אמצעי תיקון של קורס נהיגה וכדו', אלא פנה במהירות לעו"ד בכדי שיסייע לך בביטול הנקודות.

משרדינו מטפל בביטול נקודות והצליח להביא ברוב המקרים לביטול הנקודות בשל כשלים שנמצאו על ידינו.

נפגע עבירה עבר אירוע קשה מאוד ובשלב המשפט הפלילי הוא זקוק לליווי מקצועי מאדם שינחה אותו וייצג את האינטרסים שלו.

בדין הפלילי בשונה מהדין האזרחי, המדינה היא זו שתובעת ומאשימה את עובר העבירה ונפגע העבירה לא מיוצג על ידי עורך דין שבחר, כאשר בשל כך נוצר מצב שהמאשימה שהיא המדינה לא מייצגת את נפגע או את נפגעת העבירה היטב אלא מייצגת בעיקר את האינטרס הציבורי ולשם כך זקוק נפגע העבירה בליווי משפטי מקצועי לאורך כל הדרך עד לשלב שמי שפגע בו יבוא על עונשו הראוי.

זכויות נפגע או נפגעת עבירה פלילית

מסירת מידע: נפגע עבירה זכאי לכך שיימסר לו מידע על השלבים השונים של ההליך הפלילי שמתנהלים כנגד הנאשם בעבירה ממנה נפגע, כמו עצם העמדת החשוד לדין או החלטה שלא להמשיך לחקור בתיק או החלטה שלא להעמיד את החשוד לדין או סגירת התיק כנגד החשוד בהסדר מותנה,  עיכוב ההליך הפלילי, מועדי הדיונים בתיק וכמובן הכרעת הדין, גזר הדין והגשת ערעור בתיק.

זכות העיון בכתב האישום ובהסדר לסגירת תיק: לנפגע העבירה יש זכות לעיין ולקבל לידיו את כתב האישום שהוגש נגד הנאשם וכן זכות לעיין ולקבל לידו את ההסדר לסגירת תיק עם הנאשם.

זכות לנוכחות במשפט: נפגע עבירה זכאי להיות נוכח בדיון הנערך בדלתיים סגורות וכן שאדם נוסף יהיה נוכח איתו בדיון.

הצהרת נפגע או נפגעת עבירה: נפגע עבירה זכאי למסור הצהרה לבית המשפט על כל פגיעה ונזק שנגרמו לו בשל העבירה, לרבות נזק לגוף, נזק נפשי או נזק לרכוש.

זכויות נוספות שיש רק לנפגע או נפגעת עבירת מין או אלימות חמורה

זכויות  בחקירה: בשל הרגישות המובנית, אסור לחקור לגבי עברו המיני של נפגע או נפגעת עבירה. כמו כן, במהלך חקירת תלונה בגוף החוקר בדבר עבירת מין או אלימות לא ייחקר נפגע העבירה על עברו המיני, למעט חקירה הנדרשת בנסיבות הענין בדבר קשר מיני קודם עם החשוד. כמו כן נפגע עבירת מין או אלימות זכאי שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח בעת חקירתו בגוף החוקר. כמו כן נפגע עבירת מין זכאי לבחור את מין החוקר, והוא ייחקר כאמור בהתאם לבקשתו.

ניהול ההליך תוך זמן סביר: ההליכים הנוגעים לעבירת מין או אלימות יקוימו בתוך זמן סביר, כדי למנוע עינוי דין.

זכות להביע עמדה לעניין הסדר טיעון או הסדר לסגירת תיק ובנושאים נוספים: נפגע עבירת מין או אלימות חמורה שביקש, זכאי לקבל מידע על פרטיו של הסכם הסדר טיעון המתגבש עם הנאשם וזכאי להביע את עמדתו בעניין הסכם הסדר הטיעון בטרם ייחתם בין הפרקליטות לנאשם. מדובר בזכות חשובה מאוד עד כדי כך שהחוק מחייב את בית המשפט לברר בדיון מקדמי של עבירת מין או אלימות חמורה האם קויימו זכויות חוק זכויות נפגעי עבירה לעניין הבעת זכות של נפגע עבירה לגבי ההסדר.

הבעת עמדה בנושאים נוספים: כמו כן נפגע או נפגעת עבירה זכאי להביע עמדה בכתב לפני ועדת השחרורים הדנה בשחרורו על תנאי ממאסר של הנאשם, זכאי להביע עמדה טרם החלטת נשיא המדינה בטרם ההחלטה בעניין חנינת הנאשם.

זכות לקבלת מידע: נפגע עבירת מין או אלימות זכאי שיימסר לו מידע על מאסרו ומעצרו של הנאשם, יציאת הנאשם לחופשה מהמאסר, מועד תום שני שלישים מתקופת מאסרו של הנאשם ומועד תום ריצוי העונש במאסר של הנאשם, תנאי השחרור של הנאשם, החלטת נשיא המדינה לעניין חנינה לנאשם וכן מתן צו פיקוח על פי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, לרבות תנאי הפיקוח והמעקב וכן כל שינוי בתקופת תוקפו של הצו או בתנאי מתנאיו.

הגבלה על מסירת פרטים אישיים של נפגע או נפגעת עבירה: החוק מגן על נפגע העבירה כאשר הוא אוסר לגלות את פרטיו האישיים של נפגע עבירת מין או אלימות חמורה לנאשם ולעורך דינו.

תסקיר נפגע עבירה: בית המשפט שהרשיע את הנאשם, רשאי להורות על הכנת תסקיר נפגע עבירה, בו נפגע העבירה מפרטים את הנזקים שנגרמו להם בשל האירוע שעשה הנאשם. נפגע או נפגעת העבירה לא ייחקרו על תסקיר נפגע העבירה שהוגש בעניינם.

פיצוי נפגע העבירה בהליך הפלילי:

החוק קובע, כי אם הורשע אדם, בית המשפט יכול לייבו בשל כל אחת מהעבירות שעבר, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה, סכום של עד 258,000 ₪ לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לנפגע או נפגעת העבירה. בית המפשט העליון קבע בפסיקתו (ע"פ 1076/15 טווק, ע"פ  3328/14 אבו חאמד, ע"פ 2362/16 קרני) כי גם אם יש מספר ניזוקים מהעבירה, סכום הפיצוי לכלל הניזוקים ביחד הוא עד לסכום של 258,000 ₪.

ברע"פ 9727/05 גליקסמן נ' מדינת ישראל בית המשפט העליון קובע מספר עקרונות חשובים בנוגע לפיצוי נפגע או נפגעת העבירה:

1. חשוב שבית המשפט בהליך הפלילי יפסוק פיצוי פלילי, מאחר וזה סעד מידי לנפגע ונפגע העבירה לא אמור לחכות עד סיום ההליך האזרחי שיכול להימשך שנים ארוכות, בכדי שיפוצה על נזקיו.
2. הפיצוי הפלילי לא מתיימר לשלם את כל הזכויות גם בשל כך שהפיצוי הפלילי מוגבל בסכום שלו וגם בשל כך שיש את הדין האזרחי וניתן להגיש תביעה אזרחית כנגד הנאשם לאחר סיום המשפט הפלילי.
3. אם נפסק פיצוי בהליך הפלילי, אז זה יקוזז בהמשך מהסכום שייפסק לנפגע או נפגעת העבירה באם נפגע או נפגעת העבירה יגישו תביעה כספית-נזיקית בהמשך.

תביעה כספית-נזיקית כנגד הנאשם:

כאשר פסק הדין הפך להיות סופי, יכול נפגע העבירה להגיש תוך 90 יום תביעה אזרחית נגררת כנגד הנאשם כאשר היתרון הגדול הוא שנפגע העבירה לא צריך להוכיח את עצם העבירה אלא אך ורק את הנזק, כאשר במקרים חריגים כמו למשל בהטרדה מינית, התביעה היא אף ללא הוכחת כל נזק וניתן לתבוע עד 120 אלף ש”ח.

משרדינו מייצג נפגעי עבירה לצורך ליווי ההליך הפלילי ובכדי לדאוג שנאשם אשר עבר עבירה פלילית וגרם לנזק לנפגע או לנפגעת העבירה יבוא על עונשו הראוי.

משרדינו גם עוסק בהגשת תביעות אזרחיות מצד נפגעי עבירה כלפי הנאשם (תביעה נגררת) וזכה להצלחות רבות בתחום.

חקיקה: חוקי התעבורה קבועים בפקודת התעבורה שם קבועים סדרי הדין בדיני התעבורה ובתקנות התעבורה, שם קבועים עבירות התעבורה.

יסוד נפשי: כמעט כל עבירות התעבורה הינן מסוג "אחריות קפידה" אשר נעדרות יסוד נפשי, דהיינו שאין צורך בעבירות התעבורה בהוכחת היסוד הנפשי של מחשבה פלילית או רשלנות.

עונש מינימום של פסילת הרישיון: עונש המינימום נקבע בחוקי התעבורה, כך שבעבירות מסוימות יש עונש של פסילת רישיון חובה ותקופת הפסילה נקבעת על פי חומרת העבירה.

סוגי דו"חות:

דו"ח ב"מ-ברירת משפט-מדובר בדו"ח רגיל מסוג קנס כספי אשר ייתכן גם שיהיה בצד לו צבירת נקודות ברגע שמקבל הדו"ח ישלם את הדו"ח.

בדו"חות ברירת משפט ניתן להגיש בקשה להישפט בבית משפט על העבירה אשר אותה יש להגיש תוך 90 יום, כאשר אם הקנס לא ישולם עד למועד זה הוא יגדל ב-50%.

באם הוגשה בקשה להישפט, יש לזמן את בעל הדו"ח למשפט בתוך שנה. אם בעל הדו"ח לא זומן למשפט בתוך שנה מעת הגשת הבקשה להישפט – הדו"ח בטל.

דו"ח מצלמה אשר נשלח בדואר, יש להמציא בתוך ארבעה חודשים לבעל הרכב וברכב חדש עד ששה חודשים. אם לא נשלח הדו"ח בתוך התקופות האמורות לעיל – הדו"ח בטל.

דו"ח הזמנה לדין-הסוג השני של הדו"חות זה דו"ח הזמנה לדין אשר מופק בעבירות התעבורה החמורות יותר, כמו תאונת דרכים, נהיגה בשכרות, נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון, עקיפה בקו לבן, רמזור אדום בנסיבות מחמירות (מעל 3 או 5 שניות) נהיגה במהירות בתוך העיר של מעל 41 קמ"ש מהמותר ומחוץ לעיר נהיגה במהירות של 51 קמ"ש מעל המותר. (מהירות פחותה מכך זה דו"ח של ברירת משפט).

סוגי פסילה:

פסילה מנהלית: פסילה בידי קצין המשטרה למשך תקופות של 30/60/90 יום על פי חומרת העבירה.

יש הבדל בין חובת פסילה כאשר מדובר בתאונה בה נהרג אדם, לבין פסילת רשות על פי שיקול דעת הקצין.

במקרים המתאימים ניתן להגיש לבית המשפט בקשה לביטול פסילה מנהלית.

פסילה עד תום ההליכים: אם מדובר בעבירה חמורה אז התביעה יכול לבקש בעת הגשת כתב האישום את פסילת רישיון הנהג עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במקרה זה  יתקיים דיון בבית המשפט ובמסגרתו ייבדק אם קיימות ראיות לכאורה שהנהג ביצע את העבירה והאם קיימת מסוכנות לנהג לביצוע עבירות תעבורה באם ימשיך לנהוג ברכב וכן ייבדקו את אופי העבירה והעבר הפלילי של הנהג בדומה בדיון מעצר עד תום ההליכים.

איסור שימוש ברכב: קצין המשטרה יכול להורות בעבירות מסוימות על איסור השימוש ברכב אשר עבר עבירת תעבורה. ניתן להגיש בקשה לבית המשפט לבטל את איסור השימוש ברכב.

הארכת מועד להישפט: באם מועד 90 הימים בעבירת ברירת המשפט עומד לחלוף או אף חלף, ניתן להגיש בקשה להארכת המועד להישפט ולנמקה.

בקשה לביטול פסק דין: באם הנאשם נשפט בהיעדרו, ניתן במקרים המתאימים להגיש בקשה לביטול פסק דין ולנמקה.

אל תחסכו בהתייעצות עם עורך דין בכל מקרה שקיבלתם דו"ח ברירת משפט או דו"ח הזמנה לדין ובכל מקרה של תאונת דרכים, מאחר והניסיון מלמד כי ייעוץ של עו"ד לדיני תעבורה, חוסך המון כסף ועוגמת נפש בהמשך.

קיימים שני סוגים של עתירות אסירים, הסוג הראשון זה עתירת אסיר לצורך מימוש זכויותיו בכלא והסוג השני זה עתירת אסיר כנגד החלטת ועדת השחרורים שלא לשחררו וכדומה.

במדריך זה אכתוב על עתירת אסיר לצורך מימוש זכויותיו.

אסיר או עציר רשאי להגיש עתירה בכל הנוגע לזכויותיו כמו תנאי מאסרו או מעצרו, שילובו בהליך שיקומי, שילובו כאסיר עבודה, מעבר לכלא אחר, מעבר לאגף תורני, טיפול רפואי, קיום התייחדות, יציאה לחופשות, סיווג האסיר ועד לסוג הארוחות שהוא מקבל בכלא.

בטרם הגשת עתירת אסיר, יש למצות את ההליך מול הגורם המנהלי – שירות בתי הסוהר ולהגיש אליו בקשה מנומקת בטרם הגשת העתירה לבית המשפט ורק במידה ששב"ס מסרב לבקשה, ניתן להגיש עתירה לבית המשפט.

דיון בנושא העתירה יתקיים בבית המשפט לעניינים מנהליים בפני שופט אחד באזור שיפוטו של בית הסוהר של האסיר.

במידה ובית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירת האסיר, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון תוך 30 יום מיום ההחלטה אם ניתנה בפני העותר או תוך 30 יום מהיום בו הומצאה ההחלטה לעותר ההחלטה במקרה שההחלטה ניתנה שלא בפניו.

חשוב לדעת כי קיימת חשיבות רבה לייצוג האסיר על ידי עורך דין כבר עם כניסתו למאסר, לצורך הפנייתו וליוויו בזכויותיו בכלא ובהליך השיקומי בתוככי הכלא, שיועילו לאסיר בהעלאת סיכויי שחרורו בוועדת השחרורים ובשמירת זכויותיו בכלא.

עבירות התקיפה

• ס' 379-עבירת התקיפה-תקיפה סתם- עד שנתיים מאסר

הגדרת העבירה: תקיפה היא הכאת אדם, נגיעה בו, דחיפה או הפעלת כוח על גופו בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית ולרבות הפעלת חום, אור, חשמל, גז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם האדם הפעיל אותם במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות.

הגדרת התקיפה הינה רחבה מאוד ובעצם כל דחיפה הכי קלה, יריקה וכדומה, יכולות להיחשב כתקיפה.

• ס' 380-תקיפה הגורמת חבלה ממשית – עד שלוש שנות מאסר

הגדרת העבירה: תקיפה כהגדרתה לעיל, הגורמת חבלה ממשית או חבלה של ממש, היא תקיפה שגרמה לפגיעה בגוף כמו למשל שריטה, חתך, פצע, שטף דם, המטומה (דם קרוש) וכדומה.  

במקרים של גרימת שבר באף במכת אגרוף – להגדרות המילוליות של "חבלה של ממש" או של "חבלה חמורה", לא ניתן למצוא תשובה חד משמעית בנוסח החוק.

במקרים שנגרם לאדם שבר באיבר בגוף כמו למשל שבר באף, הוא יואשם בדרך כלל לפי בעבירת חבלה חמורה לפי סעיף 333, אך יש מקרים בהם הוגשו כתבי אישום במקרה של שבר באיבר בגוף לפי סעיף 380.

נסיבות מחמירות של סעיפים 379 ו-380

• ס' 381 (א) -תקיפה סתם על פי סעיף 379 כדי לבצע פשע או כדי לגנוב דבר או תקיפה כדי להתנגד למעצר – עד שלוש שנות מאסר.

• ס' 381 (ג) כאשר התקיפה כדי לבצע פשע או כדי לגנוב דבר או תקיפה כדי להתנגד למעצר בוצעה ביחד על ידי שני אנשים ויותר – עד חמש שנות מאסר.

• ס' 382 (א) תקיפה סתם לפי סעיף 379 אך כאשר היו נוכחים שניים או יותר שחברו לביצוע המעשה – כפל העונש – עד ארבע שנות מאסר.

• ס' 382 (א) תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 אך כאשר היו נוכחים שניים או יותר שחברו לביצוע המעשה – כפל העונש – עד שש שנות מאסר.

• ס' 382 (ב) תקיפה סתם לפי סעיף 379 אך כאשר מדובר בבן משפחה, לרבות בן משפחה בעבר, בן זוג, ידוע בציבור אחראי על קטין או חסר ישע –  כפל העונש – עד ארבע שנות מאסר.

• ס' 382 (ג) תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 אך כאשר התקיפה הייתה כנגד בן הזוג – כפל העונש – עד שש שנות מאסר.

תקיפת קטין או חסר ישע

• ס' 368ב (א) תקיפת קטין או חסר ישע הגורמת חבלה של ממש – מאסר עד חמש שנים. היה התוקף אחראי על הקטין או על חסר הישע, דינו – מאסר שבע שנים.
• ס' 368ב (ב) תקיפת קטין או חסר ישע ונגרמה לקטין או לחסר הישע חבלה חמורה, דינו של התוקף – מאסר שבע שנים, ואם היה התוקף אחראי על הקטין או חסר הישע, דינו – מאסר תשע שנים.

תקיפת עובד הציבור או עובד חינוך

• ס' 382א. (א)-תקיפת עובד הציבור – התוקף אדם שממלא חובה או תפקיד המוטלים עליו על פי דין או מי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור, והתקיפה קשורה למילוי חובתו או תפקידו של הנתקף, דינו – מאסר  עד שלוש שנים.

• ס' 382א (ב) תקיפת עובד הציבור כאשר התוקף התכוון להכשיל את הנתקף בתפקידו או למנוע או להפריע אותו מלמלאו או היה מזוין בנשק חם או קר או התקיפה היתה בצוותא של יותר משני אנשים או התוקף עובד חירום כאשר הוא מטפל באדם שמצוי בסכנת חיים או בסכנה חמורה לשלמות הגוף, או כאשר הוא עובד בחדר מיון, דינו – מאסר עד חמש שנות מאסר.
• ס' 382א (ג) תקיפת עובד חינוך – עד חמש שנות מאסר.

עבירות החבלה החמורה והפציעה

• ס' 333 –  עבירת חבלה חמורה – עד שבע שנות מאסר

הגדרת העבירה: "חבלה חמורה" מוגדרת: "חבלה העולה כדי חבלה מסוכנת, או הפוגעת או עלולה לפגוע קשות או לתמיד בבריאות הנחבל או בנוחותו, או המגיעה כדי מום קבע או כדי פגיעת קבע או פגיעה קשה באחד האיברים, הקרומים או החושים החיצוניים או הפנימיים".

חבלה חמורה הינה שבר באיבר בגוף, איבוד איבר בגוף כמו למשל איבוד ראייה, דימום מוחי, חבלות שמצריכות ניתוח.

במקרים של גרימת שבר באף במכת אגרוף – להגדרות המילוליות של "חבלה של ממש" או של "חבלה חמורה", לא ניתן למצוא תשובה חד משמעית בנוסח החוק.

במקרים שנגרם לאדם שבר באיבר בגוף כמו למשל שבר באף, הוא יואשם בדרך כלל לפי בעבירת חבלה חמורה לפי סעיף 333, אך יש מקרים בהם הוגשו כתבי אישום במקרה של שבר באיבר בגוף לפי סעיף 380.

• ס' 334 – פציעה – עד שלוש שנות מאסר

הגדרת העבירה: פציעה היא לרוב חתכים באיבר בגוף הדורשים תפרים רפואיים.

נסיבות מחמירות של סעיפים 333 ו-334

1. ס' 335 (א) – חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות – פציעה כשהעבריין מזויין – כשהעבריין נושא נשק קר או חם או כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה – כפל העונש – בחבלה חמורה עד 14 שנות מאסר ובפציעה עד  שנות מאסר
2. ס' 335 (א1) – עבירת חבלה חמורה כלפי בן משפחה – עד עשר שנות מאסר.
3. ס' 335 (ב) – עבירת פציעה כלפי בן משפחה – עד שש שנות מאסר.

חבלה בכוונה מחמירה

• ס' 329 (א) חבלה בכוונה מחמירה – עד עשרים שנות מאסר

הגדרת העבירה:  חבלה חמורה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור.

הסעיף מונה את המקרים הבאים:

(1)   פוצע אדם או גורם לו חבלה חמורה, שלא כדין;

 (2)   מנסה שלא כדין לפגוע באדם בקליע, בסכין, באבן או בנשק מסוכן או פוגעני אחר.

(3)   גורם שלא כדין להתפוצצותו של חומר נפיץ.

(4)   שולח או מוסר לאדם חומר נפיץ או כל דבר מסוכן או מזיק אחר או גורם לאדם שיקבל כל חומר או דבר כאמור.

(5)   מניח, בכל מקום שהוא, חומר מרסק או נפיץ או נוזל משתך.

(6)   זורק על אדם חומר או נוזל כאמור בפסקה (5), או משתמש בהם על גופו בדרך אחרת.

נסיבות מחמירות של סעיף 329 (א)חבלה בכוונה מחמירה כלפי בן משפחה – במקרה זה לא יפחת עונשו מחמישית העונש המרבי שנקבע לעבירה ועונש המאסר לא יהיה, בהיעדר טעמים מיוחדים, כולו על-תנאי.

תקיפת שוטר

• ס' 273 – תקיפת שוטר הקשורה למילוי תפקידו או אדם אחר העוזר לשוטר שממלא תפקידו כחוק – מאסר עד שלוש שנים ולא פחות מחודש ימים.
• ס' 274 – תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות כאשר התוקף התכוון להכשיל את השוטר או למנוע או להפריע מלמלאות את תפקיד השוטר או שהתוקף היה עם נשק חם או קר או כאשר התקיפה הייתה של שני אנשים ביחד ויותר – מאסר עד חמש שנים ולא פחות משלושה חודשים.

תקיפת זקן

• תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש – עד 5 שנות מאסר.
• תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה – עד 7 שנות מאסר.

הורשע אדם בעבירה לפי סעיף זה, יוטל עליו עונש מאסר, שלא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים שיירשמו, כולו על-תנאי.

הגדרת העבירה:  זקן הינו אדם מעל גיל 65. חבלה של ממש וחבלה חמורה כפי הגדרתן לעיל.

חשוב לציין שבמקרים מסוימים בהם התקיפה והאלימות הייתה הדדית בין שני הצדדים, ייתכן והאדם יואשם בעבירת "תגרה" שהינה עבירה שעונשה עד שנת מאסר.

במידה ונקראתם לחקירה במשטרה, נשלח אליכם מכתב שימוע בטרם הגשת כתב אישום, הוגש כנגדכם כתב אישום או נעצרתם בגין חשד או אישום בעבירה פלילי, חשוב מאוד שתתנו לעו"ד מקצועי הבקיא בתחום עבירות האלימות לעשות את העבודה ולייצג אתכם.

החוק חל על כל עבירות המין, לרבות עבירת התעללות גופנית, נפשית או מינית בחסר ישע, חטיפה לשם סחר בבני אדם למטרת ביצוע עבירת מין ועבירות פרסומי תועבה, אך למעט מי שהורשע בעבירות על פי חוק למניעת הטרדה מינית.

הערכת מסוכנות

קיימת חובה של מתן חוות דעת הערכת מסוכנות באשר לעבריין המין.

מעריך המסוכנות הינו רופא פסיכיאטר או פסיכולוג או עובד סוציאלי או קרימינולוג מטעם המרכז להערכת מסוכנות או מב"ן.

הערכת המסוכנות קובעת את עוצמת המסוכנות של עבריין המין, ומהי בדיוק מסוכנותו המינית, לדוגמה: האם הוא פדופיל ומסוכנותו המינית היא בעיקר כלפי ילדים, האם מסוכנותו המינית היא כלפי בנים או כלפי בנות וכדומה.

הערכת המסוכנות משמשת את בית המשפט ואת ועדת השחרורים, הן לצורך החלטת גזר הדין לנאשם, הן בהליך השחרור על תנאי של האסיר והן בהליך צו הפיקוח על פי חוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין הן אם הוחלט בטרם נכנס לכלא על שחרורו למעצר הבית והן לאחר שחרורו מהמאסר וכן משמש את שירות בתי הסוהר באשר למתן חופשות לאסיר.

הדיון בבית המשפט

בית המשפט לאחר שקיבל הערכת מסוכנות, רשאי להטיל על עבריין המין צו פיקוח ומעקב לתקופה שיקבע, אם קבע שרמת הסיכון של עבריין המין, אינה נמוכה.

בית המשפט יקיים דיון בעניין צו הפיקוח, מיזמתו או לבקשת נציג היועץ המשפטי לממשלה או באם הורשע עבריין המין בעברית מין שנפגע העבירה בה היה קטין.

הדיון בבית המשפט יתקיים בסמוך לאחר מתן גזר הדין ואם עבריין המין נדון לעונש של מאסר בפועל, בטרם שחרורו מן המאסר.

צו הפיקוח ותנאיו

בית המשפט יקבע את התנאים כדלהלן:

(1)   חובת התייצבות והודעה על פרטיו של עבריין המין כמו שמו וכינויים אחרים שיש לו, מספר תעודת הזהות או הדרכון שלו, תצלומו העדכני, מקום מגוריו והכתובת בה הוא שוהה תמיד, מקום עבודתו, מספר הרישוי של הרכב שבשימושו, מספרי טלפון שבשימושו ודרכי התקשרות אחרות עמו, כתובת בה הוא שוהה או עתיד לשהות לפחות שבעה ימים ברציפות וכן הודעה על כל שינוי בפרטים לעיל.

(2)   חובת קיום מפגשים עם קצין פיקוח, במועדים ובתדירות שיקבע קצין הפיקוח מעת לעת.

 (3)   חובת שיתוף פעולה עם קצין פיקוח, ובכלל זה חובת התייצבות לביצוע הערכת מסוכנות על פי דרישתו.

(4)   חובת קיום תנאים הקבועים בצו הפיקוח.

בית המשפט על פי שיקול דעתו רשאי לקבוע את התנאים כדלהלן בהתחשב ברמת הסיכון הנשקפת מעבריין המין לביצוע עבירת מין נוספת:

(1)   מגבלה על צריכת משקאות משכרים, או שימוש בסמים מסוכנים כהגדרתם בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (בחוק זה – סמים מסוכנים).

(2)   מגבלה על החזקת חומר או כל דבר שנועד לעורר מינית.

(3)   מגבלה על נהיגה בכלי רכב או על נהיגה בכלי רכב בלא נוכחות אחר.

(4)   מגבלה על הימצאות מחוץ למקום המגורים בשעות מסוימות.

(5)   מגבלה על הימצאות בסביבת מקומות מסוימים.

(6)   מגבלה על קיום קשר עם עברייני מין.

(7)   מגבלה על התחברות עם קטינים.

(8)   מגבלה על רכישה, החזקה או נשיאה של חפצים מסוימים, בין במישרין ובין בעקיפין.

(9)   מגבלה על פגישה עם נפגע העבירה או הימצאות בקרבת מקום מגוריו.

(10)  מגבלה על עבודה במקומות מסוימים, בין בתמורה ובין בהתנדבות.

(11)  מגבלה לעניין מקום מגורים או עבודה.

(12)  מגבלה לעניין שימוש בשירותי אינטרנט.

בנוסף לכך, בית המשפט רשאי לקבוע על פי שיקול דעתו, סמכויות שיינתנו לקציני הפיקוח לצורך מילוי תפקידם (סעיף 18 לחוק-ראה להלן סמכויות קציני הפיקוח).

משך תקופת צו הפיקוח

התקופה המקסימלית לתוקפו של צו הפיקוח היא עד חמש שנים.

הוציא בית המשפט צו פיקוח לתקופה קצרה מהתקופה המרבית, רשאי הוא, בתוך התקופה המרבית, להאריך את הצו מעת לעת, לתקופות נוספות שאינן עולות, במצטבר, על התקופה המרבית, אם סבר, לאחר שקיבל הערכת מסוכנות, שרמת הסיכון שעבריין המין יבצע עבירת מין נוספת, אינה נמוכה, ואולם בית המשפט רשאי להאריך את הצו גם לא בתוך תקופת הפיקוח אם מצא שיש צורך בכך מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שההארכה האמורה בוצעה במסגרת התקופה המרבית.

בתום התקופה המרבית, רשאי בית המשפט להוציא צו פיקוח חדש לגבי עבריין מין, אם סבר, לאחר שקיבל הערכת מסוכנות, שרמת הסיכון שעבריין המין יבצע עבירת מין נוספת היא גבוהה; הוראות פרק זה יחולו על דיון כאמור בשינוים המחויבים.

סמכויות קציני הפיקוח

לקצין פיקוח יהיו הסמכויות המפורטות להלן לצורך מילוי תפקידיו לפי חוק זה, ככל שקבע אותן בית המשפט בצו פיקוח, כדי למנוע ביצוע עבירת מין נוספת:

(1)   לדרוש מעבריין המין להתייצב לפניו.

(2)   לדרוש מעבריין המין ומבני משפחתו הבגירים מידע, וכן למסור מידע לבני משפחה אלה.

(2א) לדרוש מעבריין המין למסור לו פלט הנמצא בהחזקתו או בשליטתו.

 (3)   לבקש מכל אדם, שאינו אדם כאמור בפסקת משנה (2), למסור לו מידע, ובלבד שאין באופן בקשת המידע כדי לגלות את זהותו של עבריין המין כמי שמצוי בפיקוח ובמעקב לפי חוק זה.

 (3א) לבקש ממעסיק של עבריין המין למסור לו פלט, ובתנאי שהמעסיק יודע שאותו אדם הוא עבריין מין או שהוא מצוי בפיקוח ובמעקב, והכל באופן שלא יהיה בו כדי לגלות מידע שאינו ידוע למעסיק לגבי עבריין המין ובכפוף להסכמת המעסיק למסירת הפלט כאמור.

(4)   להיכנס למקום מגוריו של עבריין המין בנוכחותו.

(5)   לחפש על גופו של עבריין המין אם היה לו יסוד סביר להניח כי על גופו מצויים חפצים או ראיות, המצביעים על הפרת תנאי הפיקוח והמעקב; בפסקה זו, "חיפוש על גופו" – חיפוש על פני גופו של עבריין המין, בבגדיו או בכליו, שאינו חיפוש חיצוני או פנימי כהגדרתם בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ו-1996.

 (6)   לחפש במקום מגוריו של עבריין המין וברכבו, והכל בנוכחותו.

 (6א) לחדור לחומר מחשב הנמצא בהחזקתו או בשליטתו של עבריין המין ולהפיק פלט תוך חדירה כאמור או להעתיקו, ובלבד שמתקיימים כל אלה:

• בצו הפיקוח נקבעו המטרות לביצוע הפעולות כאמור והתנאים לביצוען, באופן שלא תיפגע פרטיותו של עבריין המין או של אדם אחר מעבר לנדרש;
• הפעולות יבוצעו בידי אדם המיומן לכך;
• חדירה כאמור תיעשה בנוכחותו של עבריין המין;
• חדירה כאמור לחומר מחשב במקום עבודתו של עבריין המין תיעשה בהסכמת המעסיק, ובתנאי שהמעסיק יודע שאותו אדם הוא עבריין מין או שהוא מצוי בפיקוח ובמעקב, והכל באופן שלא יהיה בו כדי לגלות מידע שאינו ידוע למעסיק לגבי עבריין המין;

 (7)   לתפוס חפץ כמשמעותו בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [מעצר וחיפוש], התשכ"ט-1969 (בסעיף זה – הפקודה) אם היה לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ מתבצעת הפרה של תנאי הפיקוח והמעקב; על תפיסת חפץ כאמור יחולו הוראות סעיפים 27, 28 סיפה ו-32 עד 42 לפקודה, בשינויים המחויבים.

(8)   לתת באישור מפקד יחידת הפיקוח אישור לעבריין המין בענין העסקתו, בין בתמורה ובין בהתנדבות.

 (9)   לדרוש מעבריין המין לתת דגימת נשיפה כהגדרתה בסעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה, או דגימת שתן לבדיקת הימצאותם של משקאות משכרים או סמים מסוכנים בגופו, לאחר שמסר לו את מטרת נטילת הדגימה כאמור וביקש את הסכמתו לכך ולאחר שהסביר לו כי סירוב לתת דגימה כאמור ייחשב הפרה של צו הפיקוח; נטילה של דגימה לפי הוראות פסקה זו, תיעשה באופן ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על בריאותו של עבריין המין, ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה ואי-נוחות.

 (10)  לבקש מאדם או למסור לאדם, באישור מפקד יחידת הפיקוח, מידע הנדרש כדי למלא אחר תנאי הפיקוח והמענק או הנוגע לתנאי הפיקוח והמעקב של עבריין המין, אף אם יש בכך כדי לגלות שאדם הוא עבריין מין או שהוא מצוי בפיקוח ובמעקב, ובלבד שהתקיימו כל אלה.

• בנסיבות העניין לא ניתן להשיג מידע או למסור מידע כאמור בדרך שלא תגלה את הפרטים האמורים;
• הדבר דרוש כדי למנוע סכנה מידית לשלומו של אדם.

עונש על הפרת צו הפיקוח

המפר את צו הפיקוח, לרבות תנאי מתנאי הפיקוח הכלולים בו, דינו – מאסר שנתיים.

עיון חוזר וערר:

עבריין מין שהוצא לגביו צו פיקוח לפי פרק ג', או נציג היועץ המשפטי לממשלה רשאי:

(1)  לפנות לבית המשפט שהוציא את צו הפיקוח בבקשה לעיון חוזר בצו, ובכלל זה בתנאי מתנאי תכנית לשיקום מונע בקהילה שפורטו בצו, אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות; ואולם רשאי בית המשפט לדחות בקשה כאמור על הסף, אם שוכנע שעל פניה הבקשה אינה מגלה עילה, או שהיא טורדנית או קנטרנית;

(2)  להגיש ערר לבית משפט שלערעור על החלטה בעניין צו הפיקוח, תנאיו, משכו וסמכויות שניתנו לקציני הפיקוח. וכן ניתן להגיש ערר על החלטה בעיון חוזר.

חשוב לדעת כי קיימת חשיבות רבה לייצוג של עורך דין לליווי אסיר עם כניסתו למאסר, לצורך הפנייתו וליוויו בהליך שיקומי בתוככי הכלא, שיועילו לאסיר בהפחתת מסוכנותו המינית, שתסייע לאסיר בהעלאת סיכויי שחרורו בוועדת השחרורים וכן בהעלאת סיכויי האסיר להיכנס לקבל חופשות במהלך מאסרו וכן בהקלה בתנאי הפיקוח או היקפם ובהפחתת משך התקופה של צו הפיקוח.

למשרדי ניסיון רב בייצוג אסירים עברייני מין על מנת לשלבם בהליך שיקומי בעת מאסרם על מנת להעלאות את סיכויי השחרור בוועדת שחרורים, ועל מנת להפחית את תנאיי ותקופת צו הפיקוח.

להלן יפורטו עבירות המין ועונשן המקסימלי בחוק.

עבירות האינוס-סעיף 345 לחוק העונשין קובע כי בועל הוא מי שמחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה

1. מי שבועל אישה בכל אחד מהמקרים הבאים דינו 14 שנות מאסר:
2. שלא בהסכמתה החופשית.
3. בהסכמת האישה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה.
4. כשהאישה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה.
5. תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האישה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית.
6. תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא הייתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית.

• מי שבועל אשה בכל אחד מהמקרים הבאים, דינו 20 שנות מאסר:
• בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים ובנסיבות האמורות בסעיפים א' עד ה' לעיל.
• באיום בנשק חם או קר;
• תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או הריון;
• תוך התעללות באשה, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו;
• נוכחות אחר או אחרים שחברו יחד עמו לביצוע האינוס בידי אחד או אחדים מהם.

עבירות בעילה אסורה בהסכמה-סעיף 346 לחוק העונשין

• בעילת קטינה: באם מדובר בבעילה אסורה בהסכמה-היינו בעילת קטנה מעל גיל 14 ועד גיל 16 או בעילת קטינה מעל גיל 16 ועד גיל 18 תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה או הבטחת שווא לנישואין-דינו מאסר חמש שנים.
• בעילת בגירה: אדם הבועל אשה שמלאו לה 18 שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי-דינו מאסר שלוש שנים.

עבירות מעשה סדום-סעיף 347 לחוק העונשין

סעיף 347 לחוק העונשין קובע, כי "מעשה סדום" הוא החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם, או החדרת איבר מין לפיו של אדם.

• מעשה סדום בקטין: העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו שש עשרה שנים, או העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו שש עשרה שנים וטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, דינו – מאסר חמש שנים.
• מעשה סדום בבגיר: העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, דינו – מאסר שלוש שנים.
• העושה מעשה סדום באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 1 ו-2 לעיל בשינויים המחוייבים, דינו כדין אונס והעונש המקסימלי נע בין 14 שנות מאסר לבין 20 שנות מאסר כפי שמפורט לעיל בסעיף 1 ו-2.

עבירות מעשה מגונה-סעיף 348 לחוק העונשין

סעיף 348 לחוק העונשין קובע, כי "מעשה מגונה" הוא מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים:

• מעשה מגונה בנסיבות המפורטות להלן: בהסכמה שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה; כשהוא קטין שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתו; או תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרוי המתלונן, או מצב אחר המונע ממנו לתת הסכמה חופשית; תוך ניצול היותו חולה נפש או לקוי בשכלו, אם בשל מחלתו או בשל הליקוי בשכלו לא הייתה הסכמה חופשית למעשה הסדום-דינו מאסר עד שבע שנים.
• מעשה מגונה בנסיבות המפורטות להלן: בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים ובנסיבות האמורות בסעיף קטן א בפסקה הקודמת; באיום בנשק חם או קר; תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או הריון; תוך התעללות באשה, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו; בנוכחות אחר או אחרים שחברו יחד עמו לביצוע האינוס בידי אחד או אחדים מהם-דינו מאסר עד עשר שנים
• מעשה מגונה –ללא הסכמה שלא בנסיבות האמורות בסעיף 5 א' ו-ב' לעיל-דינו עד שלוש שנות מאסר
• מעשה מגונה –ללא הסכמה, תוך שימוש בכוח או הפעלת אמצעי לחץ אחרים, או תוך איום באחד מאלה, כלפי האדם או כלפי זולתו-דינו עד שבע שנות מאסר
• מעשה מגונה בקטין עד גיל 14 תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות-דינו מאסר עד ארבע שנים.
• מעשה מגונה בפומבי בפני אדם אחר ללא הסכמתו או תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות-דינו מאסר שנה.
• מעשה מגונה בפומבי בפני אדם מתחת גיל 16-דינו מאסר שלוש שנים.

עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע-סעיף 351 לחוק העונשין

הגדרות סעיף 351 לחוק העונשין:

"בן משפחה" הוא:

הורה; בן זוגו של הורה אף אם אינו נשוי לו; סב או סבתא; אומן; בן זוגו של אומן אף אם אינו נשוי לו; אביו או אמו של אומן;

באם מדובר במי שמלאו לו 15 שנים והוא אחד מאלה:  אח או אחות; אח או אחות חורגים; דוד או דודה; גיס או גיסה; בנו או בתו של אומן ובן זוגו של כל אחד מאלה; אחיו או אחותו של אומן ובן זוגו של כל אחד מאלה. ואולם לעניין עבירה של בעילה אסורה לפי סעיף קטן (ב) או של מעשה מגונה לפי סעיף קטן (ג)(3) שנעשו במי שמלאו לו שש עשרה שנים, לא ייכללו דוד או דודה, גיס או גיסה; בן זוג של בנו או בתו של אומן, אחיו או אחותו של אומן ובן זוגו  של כל אחד מאלה בהגדרת "בן משפחה;

"אחראי על קטין או חסר ישע" הוא:

הורה או מי שעליו האחריות לצרכי מחייתו, לבריאותו, לחינוכו או לשלומו של קטין או של חסר ישע – מכוח דין, החלטה שיפוטית, חוזה מפורש או מכללא, או מי שעליו האחריות כאמור לקטין או לחסר ישע מחמת מעשה כשר או אסור שלו; או בן משפחה של קטין או של חסר ישע, שמלאו לו שמונה עשרה שנים ואיננו חסר ישע, והוא אחד מאלה: בן זוגו של הורו, סבו או סבתו, צאצאו, אחיו או אחותו, גיסו או גיסתו, דודו או דודתו, בן זוגו של אומן, וכן הורהו של אומן, צאצאו של אומן, אחיו או אחותו של אומן ובן זוגו של כל אחד מאלה;

או מי שהקטין או חסר הישע מתגורר עמו או נמצא עמו דרך קבע, ומלאו לו שמונה עשרה שנים; ובלבד שקיימים ביניהם יחסי תלות או מרות.

"חסר ישע" הוא:

מי שמחמת גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית או הנפשית, ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו;

"אומן" הוא:

אב או אם במשפחת אומנה כהגדרתה בחוק אומנה לילדים או "אח או אחות חורגים" – בן או בת של בן זוג של הורה.

• אינוס בן משפחה או חסר ישע-שלא בהסכמתה החופשית; בהסכמת האישה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה; כשהאישה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתה; או תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האישה, או מצב אחר המונע ממנה לתת הסכמה חופשית; תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה, אם בשל מחלתה או בשל הליקוי בשכלה לא הייתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית.

או מעשה סדום של בן משפחה או חסר ישע-בנסיבות דלעיל וכן בנסיבות: בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים ובנסיבות האמורות בסעיפים א' עד ה' לעיל; באיום בנשק חם או קר; תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או הריון; תוך התעללות באשה, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו; נוכחות אחר או אחרים שחברו יחד עמו לביצוע האינוס בידי אחד או אחדים מהם.

דינו מאסר עשרים שנים.

• בעילת אשה או מעשה סדום באדם בן משפחה מעל גיל 14 ועד גיל 21-דינו מאסר 16 שנים.
• מעשה מגונה בקטין בן משפחה או בחסר ישע שהוא אחראי עליו:
• בנסיבות: בהסכמת האדם, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה; כשהאדם הוא קטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים, אף בהסכמתו; או תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרוי האדם, או מצב אחר המונע ממנו לתת הסכמה חופשית;  תוך ניצול היותו חולה נפש או לקוי בשכלו, אם בשל מחלתו או בשל הליקוי בשכלו לא הייתה הסכמה חופשית. דינו מאסר עד עשר שנים.
• בנסיבות: בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים ובנסיבות האמורות בסעיפים א' עד ה' לעיל; באיום בנשק חם או קר; תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או הריון; תוך התעללות באשה, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו; נוכחות אחר או אחרים שחברו יחד עמו לביצוע האינוס בידי אחד או אחדים מהם. דינו מאסר עד 15 שנים.
• בכל מקרה אחר שלא מנוי לעיל-דינו מאסר עד חמש שנים.

• מעשה מגונה על ידי אחראי על חסר ישע-דינו מאסר עד שנתיים.

גרם מעשה-ס' 350 לחוק העונשין: אין הבדל בין אם העושה עשה את המעשה או שהעושה גרם שהמעשה ייעשה באדם אחר. דוגמה: העושה גרם לכך שקטינה תכניס חפץ לאיבר המין שלה.

עבירות הטרדה מינית-החוק למניעת הטרדה מינית:

סעיף 3 לחוק הטרדה מינית קובע מהי הטרדה מינית כפי שיפורט להלן:

• סחיטה באיומים, כמשמעותה בסעיף 428 לחוק העונשין, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;
• מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין;
• הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות;
• התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;
• התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;
• פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום, ואולם במשפט פלילי או אזרחי לפי פסקה זו תהא זו הגנה טובה למפרסם אם מתקיים אחד מאלה:
  • הפרסום נעשה בתום לב, בשים לב לנסיבות הפרסום, תוכנו, צורתו, היקפו ומטרתו;
  • הפרסום נעשה למטרה כשרה;
  • יש בפרסום עניין ציבורי המצדיק אותו בנסיבות העניין, ובלבד שאינו כוזב, או שהוא הבעת דעה או ביקורת על בעל תפקיד ציבורי בקשר לתפקידו, והפרסום לא חרג מתחום הסביר לשם השגת מטרתו;

בפסקה זו, "תצלום, סרט או הקלטה" – לרבות עריכה או שילוב של כל אחד מהם, ובלבד שבנסיבות העניין ניתן לזהות את האדם;

• הצעות או התייחסויות כאמור בפסקאות (3) או (4), המופנות למי מהמנויים בפסקאות המשנה שלהלן, בנסיבות המפורטות בפסקאות משנה אלה, גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות:
  • לקטין או לחסר ישע – תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול, ואם טרם מלאו לקטין 15 שנים – גם בלא ניצול יחסים כאמור, ובלבד שהמטריד אינו קטין;
  • (ב)        למטופל, במסגרת טיפול נפשי, בריאותי, רפואי או פארה-רפואי – תוך ניצול תלות של המטופל במטפל; בפסקת משנה זו, "טיפול נפשי" – כהגדרתו בסעיף 347א לחוק העונשין;
  • לעובד במסגרת יחסי עבודה, ולאדם בשירות במסגרת שירות – תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות;
  • לתלמיד בכיתה י"ב, י"ג או י"ד, שאינו קטין, תוך ניצול יחסי מרות בלימודים;
  • לתלמיד או לסטודנט, הלומד במוסד המקנה השכלה עיונית, דתית או מקצועית לבוגרים (בחוק זה – מוסד להשכלה לבוגרים), תוך ניצול יחסי מרות בלימודים;
  • לאדם – תוך ניצול יחסי מרות או תלות, במסגרת הדרכה או ייעוץ של כהן דת או של מי שמתחזה להיום כהן דת או של אדם הידוע או המציג את עצמו כבעל סגולות רוחניות מיוחדות;
  • (ז)          לאדם, מצדו של עובד הציבור במילוי תפקידו או בקשר אליו ותוך שימוש לרעה בסמכותו – תוך ניצול יחסי מרות או תלות של האדם בעובד הציבור; בפסקת משנה זו, "עובד הציבור" – כהגדרתו בסעיף 34כד לחוק העונשין;
  • לאדם עם מוגבלות המועסק במפעל מוגן – תוך ניצול יחסי מרות או תלות.
  • התנכלות היא פגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה מינית, או בתלונה או בתביעה, שהוגשו על הטרדה מינית.

העונשים הקבועים בחוק למניעת הטרדה מינית, נעים בין שנתיים מאסר עד ארבע שנות מאסר.

יצויין, כי במקרים רבים, עבירות המין המפורטות לעיל, באות ביחד עם עבירות על חוק הגנת הפרטיות ועבירות הזנות המנויות בחוק העונשין.

במידה ונקראתם לחקירה במשטרה, נשלח אליכם מכתב שימוע בטרם הגשת כתב אישום, הוגש כנגדכם כתב אישום או נעצרתם בגין חשד או אישום בעבירה פלילית, חשוב מאוד שתתנו לעו"ד מקצועי הבקיא בתחום עבירות המין לעשות את העבודה ולייצג אתכם.

למשרדי ניסיון רב בייצוג בעבירות מין בתיקים פליליים ובהליכי מעצר.

הרכב הוועדה:

מי שמוסמך לדון בעניין שחרורם של האסירים (למעט אסירים הנושאים עונש של מאסר עולם), היא וועדת השחרורים המורכבת משופט בית משפט ואנשי מקצוע כמו קרימינולוג, עובד סוציאלי, פסיכולוג,  איש חינוך, וכן קצין של  שירות בתי הסוהר.

סמכות הוועדה ושיקוליה:

החוק קובע, כי אסיר המרצה עונש מאסר שבין שלושה חודשים לשישה חודשים-נציב שירות בתי הסוהר יכול לשחררו על תנאי, אם האסיר נשא שני שלישים מתקופת מאסרו ובאם הנציב שוכנע כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור.

החוק עוד קובע, כי אסיר המרצה עונש של למעלה משישה חודשים שנשא שני שליש מתקופת מאסרו, רשאית וועדת השחרורים לשחררו בהתחשב בנתונים הבאים הבאים:

• האסיר הוכיח כי הוא ראוי לשחרור וכי הוא אינו מסכן את שלום הציבור.
• שיקומו של האסיר והתנהגותו בכלא.
• נסיבות ביצוע העבירה, סוגה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה, תקופת המאסר שגזר עליו בית המשפט, קנס או פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, שהוא חויב בהם בגזר הדין כאמור, האם שילמם ואם לא שילמם – הסיבות לכך, וכן הקלה בעונש אם ניתנה לו בידי נשיא המדינה.
• תוכנם של כתבי אישום התלויים ועומדים נגד האסיר; סוגי העבירות שבהן הוא מואשם, נסיבות ביצוען ותוצאותיהן, על פי האישומים.
• הרשעותיו הקודמות של האסיר, מספרן, תכיפותן, סוגי העבירות שבהן הורשע, חומרתן, נסיבות ביצוען, תוצאותיהן, היקפן ותקופות המאסר שנשא בשלהן;
• דיונים קודמים בוועדות בעניינו של האסיר והחלטות בהם, לרבות בעניין ביטול שחרורו על-תנאי.
• הקלות בעונש שנתן לו נשיא המדינה בשל עונשי מאסר קודמים שהוטלו עליו;
• התנהגות, חיובית או שלילית, של האסיר בבית הסוהר במהלך תקופת מאסרו, כמפורט להלן: (א)   התנהגות טובה של האסיר במהלך תקופת המאסר; (ב)   גילוי יחס חיובי מצד האסיר לעבודה ולצעדים שננקטו לשם שיקומו; (ג)    שימוש בסם מסוכן, כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן – סם מסוכן); (ד)   גמילה משימוש בסם מסוכן; (ה)   עבירה פלילית שעבר האסיר וסוג העבירה; (ו)    התנהגות שיש בה כדי לפגוע פגיעה של ממש באסירים אחרים או בסוהרים או לשבש את סדריו של בית הסוהר; (ז)    מעורבות בפעילות עבריינית, בין בתוך כותלי בית הסוהר ובין מחוץ להם; (ח)   בריחה מבית הסוהר או חזרה אליו שלא במועד.
• חוות דעת על האסיר שנתנו שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל או רשויות הביטחון, ובמקרים המתאימים גם חוות דעת מקצועיות, בין השאר בנושא גילוי עריות, אלימות במשפחה ובריאות הנפש.
• חוות דעת של הרשות לשיקום האסיר, אם ניתנה, לעניין שחרורו על-תנאי של האסיר, כמפורט להלן, שלה יינתן משקל גדול יותר ככל שהחלק מעונש המאסר שנשא האסיר קטן יותר.
• חוות דעת הכוללת תכנית לשיקומו של האסיר, אפשרויות השתלבותו בעבודה סדירה או בתכנית טיפולית; לעניין זה תובא בחשבון גם מידת הפיקוח על התכנית המוצעת על ידי הרשות לשיקום האסיר.
• חוות דעת שלפיה אין האסיר זקוק לתכנית שיקום ושהוא אינו מגלה דפוסי התנהגות עבריינית.
• חוות דעת שלפיה אין האסיר מתאים לשיקום.
• לעניין אסיר שהוטל עליו בצו מבחן לפי פקודת המבחן, לעמוד בפיקוחו של קצין מבחן לאחר שחרורו מהמאסר – חוות דעת של שירות המבחן, אם ניתנה, לענין שחרורו על-תנאי של האסיר.
• נתונים אישיים של האסיר, לרבות גילו ומצבו המשפחתי.

בעניין אסיר הנושא עונש מאסר בשל עבירת אלימות או עבירת מין בתוך המשפחה, תידרש חוות דעת לעניין מסוכנותו של האסיר לציבור ולנפגע העבירה בשל שחרורו.

בעניין שחרורו של אסיר הנושא עונש מאסר בשל עבירת מין או הלוקה בנפשו, תידרש חוות דעת לעניין מסוכנותו של האסיר לציבור.

תנאי השחרור שבסמכות הוועדה:

הוועדה רשאית לקבוע תנאי שחרור לאסיר כדלהלן:

• שהאסיר לא יעבור עבירה נוספת במשך תקופה התנאי-היא תום תקופת מאסרו אילולא לא שוחרר האסיר מהמאסר.
• תכנית שיקומית מטעם הרשות לשיקום האסיר או בתכנית מטעם שירות המבחן.
• התייצבות בתחנת המשטרה בתקופה שתיקבע.
• איסור יציאת האסיר מן הארץ
• מגבלות נוספות על האסיר כדוגמת מעצר בית לילי של האסיר וכן מגבלות על אסיר עבריין מין.
• מעצר בית של האסיר בפיקוח אלקטרוני.

שחרור על תנאי על ידי היחידה לשחרור ממאסרים קצרים

בשונה מהאמור לעיל, כאשר מדובר באסיר הנושא מאסר שמעל ל-3 חודשים ועד ל-12 חודשי מאסר (למעט אסיר הנושא עונש מאסר בשל עבירת מין או אלימות או אסיר חולה נפש או אסיר קטין בתום שני השליש) שנשא לפחות שני שליש מתקופת מאסרו. היחידה לשחרור ממאסרים קצרים היא זו שתהיה מוסמכת לדון בעניינו של האסיר.

היחידה לשחרור ממאסרים קצרים מורכבת מראש היחידה, קצין בדרגת גונדר משנה, ראש ענף כליאה וראש ענף תקון.

הדיון ביחידה בעניין שחרורו של האסיר הינו על יסוד הבקשה המסמכים וחוות הדעת על האסיר.

תנאי השחרור, הניתנים ביחידה למאסרים קצרים,  זהים לתנאים המוטלים על ידי וועדת שחרורים שנימנו לעיל, למעט החלת תנאי על האסיר של מעצר בפיקוח אלקטרוני או בערבות. כמו כן היחידה רשאית להטיל תנאי שחרור נוספים ולשנותם בכל עת. לאסיר מונפק רישיון אסיר זהה לוועדת שחרורים. זכות ערעור על החלטת היחידה – לאסיר בלבד. הפקעת רישיון והארכת תקופת רישיון בסמכות וועדת שחרורים בלבד.

בקשת שחרור על תנאי ליחידה לשחרור ממאסרים קצרים תוגש על ידי האסיר או בא כוחו וקיימת חובה לנמק את הבקשה מדוע האסיר ראוי לשחרור מוקדם ומדוע שחרור האסיר אינו מסכן את שלום הציבור.

סמכות הוועדה בנושא שחרור אסירים מטעמים רפואיים

1. הועדה רשאית, בכל עת, לשחרר על-תנאי אסיר ממאסרו-שחרור מוחלט, לאחר ששקלה חוות דעת של רופא, בהתקיים אחד מאלה:
2. ימיו של האסיר ספורים, ובלבד שמצבו הרפואי האמור היה לכזה לאחר שפסק הדין בעניינו היה לחלוט או שהמשך שהותו במאסר יסכן את חייו באופן ממשי, בשל חולניותו.
3. מצבו הרפואי של האסיר הוא כמפורט בסעיפים  (א) או (ב) להלן, ובלבד שמצבו הרפואי האמור היה לכזה לאחר שפסק הדין בעניינו היה לחלוט:

(א)   האסיר זקוק באופן קבוע להנשמה באמצעי מלאכותי, בשל חוסר יכולת לנשום באופן עצמוני;

(ב)   האסיר מחוסר הכרה באופן קבוע או נמצא במצב דמנציה מתקדמת, שבשלהם הוא זקוק להשגחה רצופה במשך 24 שעות ביממה; לעניין זה, "דמנציה מתקדמת" – אי-התמצאות בזמן ובמקום באופן קבוע מפאת מצב גופני או בשל ירידה קוגניטיבית.

• הוועדה רשאית, בכל עת, לשחרר על-תנאי אסיר ממאסרו, שחרור זמני למשך של עד חצי שנה (ניתן להאריך את השחרור לתקופות נוספות של חצי שנה כל אחת) וזאת, לאחר ששקלה חוות דעת של רופא, ובלבד שהאסיר הוא אחד מאלה:
• ימיו של האסיר ספורים ובלבד שמצבו הרפואי האמור היה לכזה לאחר שפסק הדין בעניינו היה לחלוט או שהמשך שהותו במאסר יסכן את חייו באופן ממשי, בשל חולניותו.
• אסיר החולה במחלת הסרטן או אסיר שעבר או שעומד לעבור השתלה של איבר חיוני, ואשר בשל כך עליו לקבל טיפול רפואי שיש בו כדי לסכן את חייו באופן ממשי והטיפול מלווה בירידה ניכרת בתפקוד ובסבל רב.

בבואה להחליט על שחרור על-תנאי מטעמים רפואיים, תשקול הועדה גם שיקולים של טובת הציבור, לרבות שלום משפחתו של האסיר ושלום נפגע העבירה ומשפחתו.

סמכות הוועדה בעניין אסירים הנושאים עונש של מאסר עולם

בעניין אסירים הנושאים עונש מאסר עולם, ועדת השחרורים המיוחדת הדנה בעניינם, רשאית להמליץ בפני נשיא המדינה על קציבת עונשם לאחר שחלפו לפחות 7 שנים מעת שהחלו לשאת את מאסרם. תקופת קציבת העונש המינימלית היא 30 שנה.

ועדת השחרורים המיוחדת הדנה בעניינו של אסיר עולם, רשאית לשחררו באם עונשו של אסיר העולם נקצב, האסיר נשא שני שלישים מהתקופה וכי הוועדה שוכנעה כי אסיר העולם ראוי לשחרור ושחרורו אינו מסכן את שלום הציבור.

נוסף על כך, תשקול ועדת השחרורים המיוחדת, שיקולים נוספים, בנוסף על השיקולים בעניינו של אסיר רגיל שהובאו לעיל, כמו האם חל באסיר שינוי בולט וממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו ומבחינת מוכנותו להשתלב בחברה ולתרום לה.

הדיון בוועדת השחרורים:

הדיון בוועדת השחרורים הרגילה או המיוחדת או בשחרור מטעמים רפואיים, יתקיים בנוכחות האסיר, עורך דינו וכן בנוכחות נציג היועץ המשפטי לממשלה.

דיון חוזר בעניינו של אסיר שלא שוחרר:

אסיר רשאי להגיש בקשה מנומקת לקיום דיון חוזר בעניין שחרורו על תנאי, במקרה שהוועדה החליטה לא לשחררו, במקרים הבאים:

• האסיר הגיש לוועדה בקשה מנומקת לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על-תנאי, בתום חצי שנה לפחות ממועד החלטת הוועדה שלא לשחררו, ולגבי אסיר עולם – בתום שנה לפחות מהמועד האמור, והוועדה סברה כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטתה שלא לשחרר את האסיר, המצדיק קיומו של דיון חוזר.
• האסיר הגיש לוועדה בקשה מנומקת לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על-תנאי, במועד מוקדם יותר מהמועדים הנ"ל, והוצגו לפני הוועדה עובדות שלא היו ידועות ולא היו יכולות להיות ידועות לאסיר לפני ההחלטה שלא לשחררו, אשר מצדיקות קיומו של דיון חוזר.
• בנוסף, יכולה הוועדה לשוב לדון בהחלטה על אי שחרורו של אסיר בכל אחד מהמקרים הבאים: הוועדה קבעה מראש בהחלטתה כי תקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על-תנאי של האסיר, במועד שקבעה, או בהתקיים תנאי שקבעה; הרשות לשיקום האסיר ביקשה מהוועדה לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על-תנאי של אסיר שהותנה בהשתתפות האסיר בתכנית שיקום שהכינה לו; שירות המבחן ביקש מהוועדה לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על-תנאי של אסיר שהותנה בהשתתפותו בתכנית טיפולית בפיקוח שירות המבחן; היועץ המשפטי לממשלה ביקש מהוועדה לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על-תנאי של האסיר, בשל שיקולים ציבוריים המצדיקים זאת.

ערעור על החלטת הוועדה:

האסיר רשאי להגיש עתירה לבית המשפט כנגד החלטת נציב שב"ס וכנגד החלטת ועדת השחרורים כולל החלטה שלא לשחרר על תנאי והחלטה לבטל את השחרור על תנאי.

דיון מעקבי בעניינו של אסיר ששוחרר על תנאי ממאסר:

אסיר ששוחרר בשחרור מוקדם, הוועדה קובעת בדרך כלל, דיון בבית המשפט למעקב אם האסיר מקיים את התנאים שנקבעו לו על ידי הוועדה ובחוק.

ביטול שחרורו של אסיר ששוחרר:

אסיר ששוחרר על תנאי ועבר עבירה נוספת בתקופת התנאי, תבטל הועדה את שחרורו ותחייבו לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי אלא אם מדובר בנסיבות מיוחדות ומנימוקים שיירשמו, הוועדה רשאית להורות על המשך שחרורו של האסיר.

אסיר ששוחרר על תנאי, והפר תנאי מהתנאים שקבעה הוועדה או הקבועים בחוק, רשאית הוועדה לבטל את השחרור ולחייב את האסיר לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי או חלק ממנה. אם החליטה הוועדה שלא לבטל את השחרור, תזהיר את המשוחרר לבל ישוב להפר את תנאי שחרורו, ורשאית היא לקבוע שתחל לגבי המשוחרר תקופת תנאי חדשה – תקופה שתחילתה ביום האזהרה ואורכה כאורך תקופת התנאי.

ועדת השחרורים יכולה לבטל שחרור אסיר גם בשל מידע כוזב שבשלו שוחרר האסיר.

מומלץ לפנות לעו"ד העוסק בתחום כבר בתחילת המאסר, בכדי שעורך הדין ידאג לשילובו של האסיר בהליך שיקומי בתוככי הכלא כבר בתחילת המאסר, דבר שיש לו השפעה רבה על החלטת הוועדה בעניין שחרור האסיר.

משרדינו עוסק רבות בליווי וטיפול באסירים בטרם שחרורם וכן בייצוגם בוועדת השחרורים וצבר הצלחות רבות של שחרורים של אסירים בוועדות השחרורים.

חוק העונשין קובע כי השותפים לעבירה אשר הם המסייע לעבירה, המשדל לביצוע העבירה, המבצע בצוותא את העבירה והמבצע את העבירה באמצעות אחר. כמו כן קיימת עבירת הניסיון לביצוע עבירה. במאמר הזה אסקור את עבירות השותפות לביצוע עבירה פלילית וכן את עבירת הניסיון לביצוע עבירה פלילית.

המסייע:

סעיף 31 לחוק העונשין קובע כי אדם אשר סייע לפני עשיית העבירה או בשעה עשייתה ועשה מעשה כדי לאפשר את ביצועה, להקל על עשייתה, לאבטח את עשייתה או למנוע את תפיסת מבצע העבירה, הריהו נחשב כמסייע לדבר עבירה.

דוגמה: ראובן רוצה לבצע עבירה של שוד בבנק והוא מבקש משמעון שישמור מחוץ לבנק, בכדי שלא ייכנסו אנשים, הריהו נחשב כמסייע.

בפסיקה נקבע שנדרשת התנהגות שמסייעת לביצוע העבירה. כך נקבע, כי אדם שחברתו קנתה לו סכין ולימדה אותו איך לרצוח-נחשבת כמסייעת לביצוע העבירה. מקרה נוסף שנדון בפסיקה, קבע, כי אדם שלקח ברכבו את מבצעי העבירות, נחשב כמסייע לעבירה למרות שלא רצה בביצוע העבירה.

בנוסף להתנהגות המסייעת לעבירה, יש להוכיח כי התקיימה עבירה פלילית, אך אין חובה שיהיה קשר בין ההתנהגות המסייעת לבין העבירה שבוצעה, בנוסף המסייע צריך לסייע במטרה ומודעות לכך שהעבריין הולך לבצע את העבירה אך לא נדרשת כוונה שלו לכך בשונה ממשדל לעבור עבירה שכן נדרשת כוונה לשידול (ראו להלן).

המשדל:

סעיף 30 לחוק העונשין קובע כי המביא אדם לידי עשיית עבירה בשכנוע, בעידוד, בדרישה, בהפצרה או בכל דרך אחרת שיש בה משום הפעלת לחץ, הריהו נחשב כמשדל לדבר עבירה.

דוגמה: ראובן משכנע או מעודד את שמעון לבצע עבירה שהוא כלל לא חשב לעבור אותה.

המשדל הוא גם שותף ראשי וגם שותף עקיף לביצוע העבירה. שותף עקיף, מאחר והוא לא מבצע את העבירה בפועל, ושותף ישיר, מאחר ויש לו חלק גדול בביצוע העבירה, בכך שהוא שידל את העבריין לבצע את העבירה.

בפסיקה נקבע שנדרשת התנהגות בעלת אופי של שידול וזה נעשה על ידי עידוד, שכנוע, הפצרה, אך נדרש שלשידול תהיה אפקטיביות, אבל אם אני אומר סתם לאדם אחר שירביץ לפלוני מכות כי הוא מעצבן אותי והוא הרביץ לו, זה לא נחשב לשידול.

שידול ייחשב רק אם העבריין לא חשב כלל לבצע את העבירה או שהתלבט אם לבצע את העבירה והמשדל בא ושיכנע אותו שיבצע את העבירה.

נדרש להוכיח כי המשודל ביצע את העבירה ושיש קשר בין השידול לביצוע העבירה, זאת אומרת שאם שכנעתי אדם אחר שכבר רצה להכות אדם אחר, לא עברתי עבירה.

שידול היא עבירה תוצאתית ובפסיקה נקבע שיש צורך להוכיח כוונה של המשדל שהעבירה תתבצע וזה השוני בין משדל לבין מסייע.

מבצע בצוותא:

סעיף 29 לחוק העונשין קובע כי מבצע עבירה בצוותא הוא מי שהשתתף בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה ואין הבדל אם המעשים נעשו על ידי כל השותפים ביחד או שחלקם נעשו על ידי שותף אחד וחלקם על ידי שותף אחר.

דוגמה: ראובן ושמעון מתכננים ביחד לבצע שוד ועושים חלוקת תפקידים ביניהם שראובן ייכנס לבנק, יאיים על הפקיד וישדוד את הכסף ושמעון ישמור בחוץ.

הרעיון של מבצע בצוותא, נדרש כדי שנוכל להרשיע אדם שלא התקיימו בו כל היסודות של העבירה, אך כן נדרש שהאדם יעשה מעשים מהותיים לביצוע העבירה המהווים חלק מהמעגל הפנימי של ביצעו העבירה וכן שהוא מודע לכך שהוא מבצע בצוותא את העבירה ביחד עם אדם נוסף או יותר.

גם אם שותף לעבירה ביצע חלק מזערי של העבירה, למשל ראובן רק הכין את כלי הפריצה לצורך הפריצה לבית ושמעון פרץ בפועל לבית, שניהם יואשמו ביחד בעבירת ההתפרצות.

אם אנשים קשרו קשר לביצוע עבירה אך אחד מהם לא עשה דבר בקשר לעבירה, הוא יואשם רק בעבירה של קשירת קשר לביצוע עוון או פשע.

לגבי תכנון העבירה, יש להבדיל בין מתכנן דומיננטי, אשר בלעדיו לא תצא העבירה לפועל, אשר יואשם בביצוע בצוותא, לעומת מתכנן שרק תיכנן בצורה פסיבית, אשר יואשם בסיוע בלבד.

לכאורה, יש דמיון רב בין ביצוע בצוותא לבין סיוע לעבירה ולכן נקבעו בפסיקה מבחנים בכדי להבחין ביניהם:

מבחן השליטה-האם מדובר באדם שהוא הבורג המרכזי בביצוע העבירה ואז נחשיב אותו כמבצע בצוותא או לא ואז נוריד אותו לדרגה של מסייע.

מבחן חבות העונש- אם מרגיש לנו שמגיע לאותו אדם עונש חמור, נאשים אותו בביצוע בצוותא ואם לא אז נאשים אותו בסיוע שדינו מחצית מהעונש של מבצע בצוותא.

המבחן המשולב-ככל והעניין של האדם בביצוע העבירה גבוה יותר כך יש יותר סיכוי שיואשם בביצוע בצוותא.

מבחן האנלוגיה-אם מעשיו של המבצע נשארו בגדר הכנה-ייחשב כמסייע, אם נכנסים מעשיו לגדר של מבצע יחיד בגדר ניסיון זה יותר חמור ולכן ייחשב למבצע בצוותא.

מבצע באמצעות אחר:

סעיף 29 לחוק העונשין קובע כי מבצע באמצעות אחר, הוא אדם שתרם לעשיית המעשה על ידי כך שעשה את האדם האחר שביצע בפועל את העבירה ככלי בידיו והאדם האחר היה קטין/לא שפוי/ללא שליטה על מעשיו/ללא מחשבה פלילית/טעה במצב הדברים/עשה את המעשה בשל כורח או צידוק.

דוגמה: ראובן מבצע עבירה פלילית על ידי כך שהוא שולח את שמעון שהוא ילד בן 10 שאינו חייב בעונש/או שולח אדם שנחשב חולה נפש כהגדרתו בחוק, לגנוב חפץ עבורו.

יש להוכיח את קיומם של שלושה דברים: 1. המצבע תרם לעשיית המעשה על ידי האחר, על יד כך שהשפיע עליו. 2. קיומו של אדם אחר. 3. האחר אכן ביצע את העבירה.

נוסף על כך, יש להוכיח כי המבצע באמצעות אחר ידע שהעבירה תיעבר על ידי האחר ושהאחר הינו קטין/חולה נפש וכדומה.

פירוט המקרים של האחר:

קטינות או אי שפיות הדעת: ראובן מבצע עבירה פלילית על ידי כך שהוא שולח את שמעון שהוא ילד בן 10/או שולח חולה נפש כהגדרתו בחוק וכדומה, לגנוב משהו בשבילו. לשמעון יש הגנה מאחר והוא קטין או חולה נפש אבל ראובן יואשם בביצוע העבירה ששמעון ביצע, כי הוא הפך את שמעון לכלי בידיו.

כורח: ראובן כופה על שמעון לבצע את העבירה. שמעון יהיה פטור כי יש לו פטור אך ראובן יואשם.

ללא מחשבה פלילית: ראובן נותן לשמעון מזוודה עם פצצה ואומר לוש יעביר ללוי, לשמעון אין מודעות שיש פצצה במזוודה והוא חושב שיש שם רק בגדים. שמעון מעביר את המזוודה ללוי וכתוצאה מכך לוי הפצצה מתפוצצת ולוי מת. נאשים רק את ראובן שהיה מודע לכל הדברים אך נפטור את שמעון שלא ידע. במקרה ואדם סביר היה צריך להיות מדוע שיש פצצה במזוודה אז שמעון נחשב רשלן והוא יואשם בגרימת מוות ברשלנות כאשר ראובן יואשם ברצח.

טעות במצב דברים: מצב בו אדם חושב שיש לו הגנה עצמית מדומה, למשל כאשר הוא חשוף לתקיפה של אדם אחר והוא מגן על עצמו לפי החוק, אך מתברר שהאדם אחר לא באמת רצה להרוג אותו.

צידוק: אם שוטר או איש סמכות אחרת אומר לאדם לבצע מעשה עבירה שאינה חמורה, למשל המפקד אומר לחייל לנסוע ברכב מעל המהירות המותרת או ברמזור אדום בשביל להגיע לבסיס הצבאי במהירות, החייל פטור והמפקד יואשם בביצוע באמצעות אדם אחר, אך במקרה שמדובר בעבירה חמורה אז זו נחשבת כפקודה בלתי חוקית בעליל ולא יהיה לחייל פטור והוא יואשם בביצוע העבירה והמפקד יואשם בשידול לביצוע העבירה על ידי החייל או בביצוע בצוותא של העבירה ביחד עם החייל.

הנסיון:

סעיף 25 לחוק העונשין קובע כי אם אדם מנסה לעבור עבירה ועשה במטרה לבצעה מעשה מעבר להכנה אך העבירה לא הושלמה.

ניסיון צליח ובלתי צליח:

ניסיון צליח מתייחס למצב שבו השלמת העבירה יכולה הייתה להצליח מבחינה אובייקטיבית אבל היא נכשלה בשל התערבות גורם חיצוני או חרטה של המנסה. לדוגמה – שמתי פצצה, הכל היה תקין בה ואם היא הייתה מתפוצצת היו מתים אנשים, אך המשטרה ניטרלה את הפצצה טרם שהתפוצצה.  

ניסיון בלתי צליח מתייחס למצב שבו הביצוע והשלמת העבירה היו בלתי אפשריים מלכתחילה, כאשר הייתה חוסר אפשרות אובייקטיבית מלכתחילה לבצע את העבירה, למשל ירי בגופה של אדם מת כאשר היורה חשב שהוא יורה באדם חי אך האדם כבר היה מת ולכן אין אפשרות מלכתחילה לעבור את העבירה.

ניסיון מושלם ולא מושלם:

ניסיון מושלם מתייחס למצב בו העושה ביצע את כל הפעולות שהיו תלויות בו ושנדרשות להשלמת העבירה, אך העבירה לא בוצעה עקב חרטה שלו, או עקב סיבה שאינה תלויה בו.  לדוגמה-אדם מטמין פצצה והוא מתחרט-זה ניסיון מושלם, או שהוא מטמין פצצה ומישהו אחר מנטרל אותה או שהיא התפוצצה אך לא נפגע אף אדם ממנה.

ניסיון לא מושלם מתייחס למצב לא ביצע את כל הפעולות שהיו דרושות לביצוע העבירה. לדוגמה-אדם קונה אקדח רוצה לרצוח ונעצר לפני שהספיק לרצוח או שהוא לוקח אקדח אך לא לוחץ לבסוף על ההדק.

המבחנים להבחנה בין הכנה לבין הניסיון לביצוע עבירה שלא הושלמה:

• מבחן הקרבה להשלמה המספקת-העבריין התקרב קירבה מספיקה לביצוע העבירה ולא נותרו לו עוד הרבה פעולות על מנת לבצע את העבירה.
• מבחן הסרט האילם-החד משמעיות-התנהגות שמגלים בצורה חד משמעית שכוונתו לבצע את העבירה ומדובר בקפיצה איכותית משלב ההכנה.

בעבירת הניסיון נדרש להוכיח מטרה לעבור את העבירה.

עונשים:

בכל המקרים של שותפים לביצוע עבירה ועבירת הניסיון, העונש הוא בדומה לעונש הקבוע לעבירה המושלמת (למעט חריגים) מלבד בעבירה של סיוע לביצוע העבירה שהחוק קובע עונש של מחצית מהעונש הקבוע לעבירה המושלמת.

בפסק הדין שניתן בעתירה שהגישו שורה של ארגוני זכויות אדם בבג"ץ 4455/19 ו-5471/19  קובע בית המשפט העליון, כי הנוהל הקיים של משטרת ישראל המחייב הצגת תעודת זהות בפני שוטר בכל מקרה הינו שגוי.

העותרים טענו, כי הפרקטיקה המשטרתית שעוגנה בחוק פסולה ואינה חוקתית, מאחר וחוק תעודת זהות מטיל חובה לשאת תעודת זהות, אך החוק לא קובע כל סמכות לשוטר לדרוש מאדם להזדהות בפניהם באמצעות תעודת זהות ללא חשד סביר, כאשר דרישה זו אף גורמת לעיכובו של האדם על ידי השוטר.

העותרים הוסיפו  וטענו, כי פסק דין למברטו אשר התיר לשוטר לדרוש מאדם להציג בפניו תעודת זהות אינו תקף לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ותיקון חוק המעצרים, מאחר והדרישה להצגת תעודת זהות פוגעת פגיעה קשה בזכויות יסוד מוגנות ובהן הזכות לחופש התנועה, הזכות לכבוד והזכות לפרטיות.

המשיבים-משטרת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה טענו שהחוק מתיר לשוטר לבקש הצגת תעודת זהות מאדם וכי מדובר בסמכות פיקוח ולא בסמכות אכיפה פלילית, כאשר עצם ההזדהות לא מהווה עיכוב, מאחר ומדובר בפעולה הנמשכת מספר דקות ולכל היותר עד 20 דקות.

בפסק הדין, קובעת נשיאת בית המשפט העליון, כי על פי עקרון חוקיות המנהל, רשות מנהלית רשאית לפעול אך ורק אם הוסמכה לעשות את אותה פעולה בחוק, לגישת הנשיאה, חוק תעודת זהות מקנה סמכות לשוטר לדרוש הצגת תעודת זהות מאדם, אך הדרישה כי אדם יזדהה בפני שוטר באמצעות תעודת זהות עשויה להוביל לפגיעה ממשית בזכויות אדם, כאשר פגיעה זו מתבטאת בכך שהפנייה לאדם נעשית לעיני עוברי אורח ומלווה בתיוגו של האדם כחשוד בביצוע מעשה עבירה ועל כן נדרשת זיקה עניינית בין הדרישה להזדהות לבין צורך ספציפי לברר אם האדם הוא בעל תעודת זהות או לברר מידע לגביו שקיים בתעודת זהות.

הנשיאה קובעת עוד, כי גם פעולות השיטור הנוספות המתבצעות על ידי השוטר, ובהן קבלת מידע על אודות עברו הפלילי של האדם, קשרי משפחתו, נתונים על רישוי נשק, רישיון הנהיגה ועבירות תנועה וכן פרטי מידע אישיים, יש בה משום פגיעה בזכויות אדם, בכבוד האדם ופגיעה בפרטיות.

באשר לנוהל המשטרתי בעניין סמכות השוטר לבקש מאדם הצגת תעודת זהות, קובעת הנשיאה, כי הנוהל אינו מגדיר בפירוש את הדרישה להזדהות ומהן הפעולות שהמשטרה יכולה לבצע מכוחה, כאשר הניסוח המרחיב של הנוהל גורם לחשש שהוא יופעל בשרירות ויוביל לפגיעה בזכויות אדם.

השופט חנן מלצר הצטרף לדעת הנשיאה.

השופט אלכס שטיין, סבר בדעת מיעוט, כי סעיף 2 לחוק תעודת זהות כלל לא מקים סמכות למשטרת ישראל לדרוש מאזרח את הצגתה של תעודת זהות.

לסיכום, קובעת הנשיאה בדעת רוב, כי משטרת ישראל תבחן את הנוהל המשטרתי ותצמצם את הפרשנות המרחיבה שבנוהל, כך שנוהל הזדהות אדם באמצעות תעודת זהות בפני שוטר, יהיה כפוף להגבלות המנויות בחוק המעצרים ולקיומה של זיקה רלוונטית בין הדרישה להזדהות ובין המידע המצוי בתעודת הזהות לרבות עצם קיומה של תעודת זהות, וכי המשטרה תתקין בתוך 90 יום נוהל חדש התואם את סעיף 2 לחוק תעודת זהות.

ההגבלות המנויות בחוק המעצרים אשר בית המשפט קבע כי יכנסו לנוהל החדש של המשטרה ורק בנסיבותיהן תוכל המשטרה לעכב את האדם ולבקש שיזדהה באמצעות תעודת זהות:

עיכוב חשוד: קיומו של חשד סביר לביצוע עבירה, או חשד כי אדם עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלוו או בטחונו של אדם או את שלום הציבור או את בטחון המדינה,

עיכוב לתחנת המשטרה: כאשר יש חשד סביר שהאדם עבר עבירה או הסתברות גבוהה שיעבור עבירה או שהזיהוי לא מספיק.

עיכוב עד במקום:  כאשר יש חשד סביר לביצוע עבירה, השוטר רשאי לעכב אדם שיכול למסור לו מידע הנוגע לאותה עבירה, כדי לברר את זהותו ומענו וכדי לחקור אותו במקום הימצאו; וכן רשאי הוא לזמן אותו לתחנת משטרה קרובה למועד סביר אחר שיקבע לצורך ביצוע אותן פעולות. ואם הזיהוי בלתי מספיק, או היה חשש כי האדם לא יתייצב לחקירה במועד, רשאי השוטר לבקש מאותו אדם להילוות עמו לתחנת המשטרה לשם גביית העדות.

עיכוב לחיפוש ולבדיקת מסמכים: הוקנתה בחיקוק הסמכות לחפש במקום, בכליו או על גופו של אדם, או הסמכות לדרוש מאדם הצגת מסמכים, רשאי בעל הסמכות לעכב אדם או כלי רכב כדי לאפשר את החיפוש או העיון במסמכים, וכן רשאי הוא לדרוש מהאדם למסור את שמו ומענו.

במקרים של עיכוב לצורך ביצוע צו מעצר או מאסר: כאשר יש חשד סביר כי ניתן לאדם צו מעצר או מאסר.

במקרים של צורך חיפוש בכלי רכב: כאשר יש חשד סביר לביצוע עבירה ויש צורך לבצע חיפוש בכלי רכב כדי לאתר את מבצע העבירה או קורבנה או כדי לאתר ראיה הקשורה בעבירה.

ישנם ארבעה סוגים של הסדרי טיעון:

• הסדר טיעון סגור: הסכמה בין התביעה לנאשם על מבנה כתב האישום, תוכנו, הוראות החקיקה ועל הענישה "עד השקל האחרון"
• הסדר טיעון מסגרת או טווח: הסדר שהתביעה מסכימה על נוסח כתב אישום, והיא מגבילה את עצמה לתקרת ענישה והנאשם יכול לטעון לעונש כרצונו וביהמ"ש גוזר את העונש בתוך הטווח.
• הסדר טיעון פתוח: הסכמה של שני הצדדים לתוכן כתב האישום בלבד אך ללא הסכמה לענישה.
• הסדר טיעון בערעור:  לאחר שהתיק הסתיים בבית המשפט, הנאשם הגיש ערעור ואז התביעה יכולה לסכם עם הנאשם שימשוך את הערעור שהגיש ובתמורה היא תסכים לכך שהוא יקבל עונש קל יותר ממה שהיה בגזר הדין המקורי (ע"פ 3193/07 טבאגה).

בפס"ד פלוני 1958/98 הרכב של תשעה שופטים קבעו עקרונות יסוד בנושא של הסדרי טיעון. בפסק הדין נקבע כי יש לעודד את קיומם של הסדרי טיעון, בשל השיקולים כדלהלן: קיצור עינוי הדין של הנאשמים, קיצור עינוי הדין של נאשמים אחרים שמחכים להליך שיפתח בעניינם, גזירת העונש לא מרוחקת בזמן למועד ביצוע העבירה, חסכון במשאבים מבחינת ניהול ההליך המשפטי, בית המשפט מתפנה לעסוק בתיקים האחרים, הנאשם מקבל אחריות על מעשיו וההסדר מסייע לנפגע העבירה בשיקום המהיר שלו וכן בכדי למנוע פגיעה נוספת בו עקב העדתו של נפגע העבירה בתיק שזה אחד השיקולים המאוד חשובים.

בית המשפט ככלל, לא מתערב בהחלטת התביעה על גיבוש הסדר הטיעון, אך במקרים חריגים מאוד, בהם נוכח בית המשפט לדעת, כי התביעה פעלה בשרירות, מתוך זדון, הפלייה פסולה, שיקולים זרים, חוסר תום לב משווע או חוסר סבירות היורדת לשורשו של עניין, יתערב בית המשפט בהסדר הטיעון ויוכל שלא לקבלו[1].

בהסדרי טיעון מסגרת או טווח, הנאשם לוקח על עצמו סיכון שבית המשפט יפסוק את הרף המקסימלי של הטווח המסוכם.

תיקון 113-הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, חל על הסדרי טיעון, אבל הצדדים מסכימים שבית המשפט מאמץ את הסדר הטיעון בין הצדדים  וגוזר את העונש על פי הסדר הטיעון, אך שלא ינמק אותו לפי תיקון 113.

חזרה הנאשם מהודיה במסגרת הסדר טיעון: הפסיקה קובעת, כי במקרים חריגים בית המשפט יתיר לנאשם לחזור מהודייתו במסגרת הסדר טיעון, כמו במקרה שהנאשם חוזר מהודייתו בשל כך שהוא רוצה להוכיח את חפותו (ע"פ 8777/18 פלוני/ע"פ 3754/91 סמחאת) אך במקרה שהנאשם טוען שהסניגור המליץ לו להודות וביקש רק בשל כך לאחר מכן לחזור בו, בית המשפט ידחה את בקשתו, מאחר והנאשם צריך להוכיח שהיה כשל בייצוג, ובמקרה של הסדר בו הנאשם מודה בתמורה לעונש קל יותר, אז זה הסדר הגון (פס"ד רגבי).

בעניין חזרת נאשם מהודייתו, בית המשפט בודק את לוח הזמנים, כך שאם הנאשם לא הודה מיד אלא לאחר שתי ישיבות גישור שהתנהלו בין הצדדים וביניהם חלפו מספר שבועות ולכן דוחה את בקשת הנאשם לחזור מהודייתו (ע"פ 7088/16 אבו סרארי).

חזרת התביעה מהסדר הטיעון: על פי ע"פ 7088/16 אבו סרארי וכן בג"ץ 492/11 טורק התביעה יכולה לחזור בה רק עד שלב הצגת ההסדר בבית המשפט והודיית הנאשם, אך גם אם נתגלה חומר ראיות חדש אשר הוא מהותי בעניינו של הנאשם או שהתביעה גילתה שיש מאסר מותנה חב הפעלה על הנאשם לאחר הודייתו-היא לא תוכל לחזור בה מהסכם הטיעון אלא אך ורק במקרה שיש לתביעה סיבה משמעותית כמו נסיבות חדשות או שגיאה עקרונית.

זכות הטיעון לנפגע העבירה בעניין הסדר הטיעון:

סעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה קובע[2] כי נפגע עבירת מין או נפגע עבירת אלימות חמורה בלבד, זכאי להביע את עמדתו מול התביעה טרם קבלת ההחלטה של התובע בעניין הסדר הטיעון וכי על בית המשפט אשר מוצג בפניו הסדר טיעון במסגרת של הליך גישור פלילי, לברר כי הוראות אלה קוימו[3].

כמו כן, קובע סעיף 18 לחוק, כי כל נפגע עבירה, זכאי למסור הצהרה לגוף החוקר או התובע על פגיעה או נזק שנגרמו לו וזכאי שהצהרה זו תובא בפני בית המשפט.

הזכות של נפגע עבירת מין או נפגע עבירת אלימות חמורה להביע את עמדתו על הסדר טיעון המתגבש בעניינו, הינה זכות של הבעת עמדה בלבד, כאשר ההחלטה הסופית הינה בידה של התביעה בלבד, והלכה למעשה היא כי לנפגע העבירה קיימת רק יכולת מילולית להביע את דעתו והתביעה לא בהכרח מייחסת חשיבות לדעתו של נפגע העבירה[4].

מהחוק עולה, כי רק לנפגע עבירת מין או לנפגע עבירת אלימות חמורה יש את הזכות להביע את דעתו בפני התביעה אך לנפגע עבירה שאינה עבירת מין או אלימות חמורה, אין את הזכות להביע את דעתו בפני התביעה.

לנפגע העבירה יש זכות של הצהרת נפגע העבירה, אשר קיימת לנפגע של כל עבירה ולא רק נפגע בעבירת מין או אלימות חמורה, כאשר הוא מצהיר על הפגיעה או הנזק שנגרמו לו והצהרתו מובאת בפני בית המשפט.

[1] ראו בגץ 2925/19 ‏ ‏יגאל נגר נ' פרקליטות מחוז צפון (פורסם בנבו) שם נאמר בפסקה 9 כך: "… כלל גדול נקוט בידינו מקדמת דנא ולפיו אין אנו מתערבים בהחלטות התביעה שעניינן העמדה או אי-העמדה של אדם לדין פלילי, ניסוח והגשה של כתבי אישום והסדרי טיעון; התערבות שיפוטית בכגון דא תיתכן רק במקרי קצה שבהם ניווכח כי התביעה פעלה בשרירות, מתוך זדון, הפלייה פסולה, שיקולים זרים, בחוסר תום-לב משווע או בחוסר סבירות שיורד לשורש העניין…"

[2] חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001.

[3] סעיף 143א (ז) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.

[4] ראו בגץ 6689/12 עזבון המנוח סלאח ראפת ז"ל נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו) פסקה 17 שם נאמר כך: "… אכן זכות המילה האחרונה בנושא מסורה למדינה, והנטייה בפסיקה היא לראות בהסדר הקבוע בחוק זכויות נפגעי עבירה כממצה את זכות הטיעון של קורבן העבירה או משפחתו. לקורבן או למשפחתו לא מוקנית "זכות וטו" על הסדר הטיעון, ועמדתם היא רק שיקול אחד מבין אלה אותם נדרשת התביעה לשקול…"

הכנסת החליטה לדחות את כניסתו לתוקף של החוק אשר מסדיר את העברת המידע על הרישום הפלילי והמשטרתי לגופים שונים וקובע אמות מידה באשר להיקף המידע שגוף מסוים רשאי לקבל, כמו גם מימוש זכות העיון במרשם הפלילי וקיצור תקופת ההתיישנות והמחיקה של הרישום.

דחיית כניסתו לתוקף של החוק, נעשתה בשל תיקונים אשר נדרשים בחוק ובשל ביקורת קשה שהייתה על החוק, בשל סיבות כמו שאדם לא יוכל לאחר כניסתו של החוק לתוקף להוציא פלט רישום פלילי בעניינו מהמשטרה אלא רק לראות זאת על גבי מסך מחשב, אך מן הצד השני, החוק תוקן לקראת השבים במקרים רבים.

החוק הממשלתי נועד להגדיר מחדש את נקודת האיזון הראויה בין הצורך לקיים מאגר מידע פלילי ולשקול מידע שכלול בו בעת קבלת החלטות, לבין תקנת השבים – הצורך לאפשר לאנשים בעלי רישומים פליליים, ובהם אף אלה שלא הורשעו מעולם, לשוב למוטב ולהשתלב מחדש בחברה, בלי שכתם הרישום הפלילי ילווה אותם כל חייהם.

לפי החוק, תקופות ההתיישנות והמחיקה לרישום פלילי יתקצרו משמעותית; מעסיקים לא יוכלו לדרוש ממועמד לעבודה הצגת תדפיס הרישום הפלילי, למעט בגופים הזכאים לקבל את המידע; המידע הפלילי שיועבר לגופים הזכאים יכלול מידע על תיקים פתוחים כפי שקיים היום; לדרישת הוועדה הוסף ממונה על מידע פלילי בכל גוף זכאי שיוכל לפקח על יישום החוק ועל העברת המידע הרלוונטי ושקילתו באופן ראוי; כמו כן הוסף מנגנון ביקורת במשרד המשפטים שיפקח על הגופים הזכאים.

לצפייה בדיון שהתקיים בנושא בוועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 13.1.21 לחצו על הקישור הבא: https://main.knesset.gov.il/Activity/committees/Pages/AllCommitteesBroadcast.aspx?TopicID=21876

במידה ויש לכם רישום פלילי או משטרתי, חשוב מאוד שתתנו לעו"ד מקצועי הבקיא בתחום המרשם הפלילי לעשות את העבודה ולייצג אתכם בבקשה למחיקת או ביטול הרישום ובשום מקרה לא מומלץ לבצע פנייה בעניין מחיקת רישום פלילי ללא שקיבלתם יעוץ משפטי מקצועי.

מהו קטין?

קטין עד גיל 12 אינו חייב בעונשין.

קטין מגיל 12 ועד גיל 18 הרי זה קטין שחייב בעונשין.

במדריך זה הגדרת "קטין" היא לאדם שטרם מלאו לו 18, אלא אם כן צויין אחרת.

היכן נדון עניינם של קטינים?

בית המשפט הדן בעניינם של קטינים הוא בית המשפט לנוער, כאשר רוב התיקים הפליליים בעניינם של קטינים ידונו בפני בית משפט השלום לנוער, בו מכהנים שופטים בעלי הכשרה מיוחדת לדון בעניינם של קטינים ורק פשעים חמורים ביותר נתונים לסמכותו של בית המשפט המחוזי.

על פי החוק, אין לשפוט קטין ובגיר ביחד, מלבד במקרים חריגים, וזאת, בכדי למנוע השפעה שלילית של הבגיר על הקטין.

סגירת דלתיים ואיסור פרסום בקטינים

ככלל, בית המשפט לנוער ידון בדלתיים סגורות ובנוכחות הקטין הנאשם והוריו, סנגורו של הקטין והתובע, אך בית המשפט לנוער רשאי להרשות לאנשים מסוימים כמו למשל נפגע העבירה, אנשים המעורבים בשיקום הקטין וכדו'  להיות נוכחים בדיונים או בחלקם.

המטרה של סגירת הדלתיים בבית המשפט לנוער, היא בכדי להגן על הקטין.

ישנו איסור פרסום על דיונים המתנהלים בעניינו של קטין, הכולל את פרסום שמו ותמונתו של הקטין וכן איסור פרסום החלטה או פסק הדין של בית המשפט.

העמדת קטינים לדין

קטין עד גיל 13 לא יועמד לדין.

בעניינו של קטין, ניתן לנקוט בהליך חלופי להליך הפלילי, כמו הליך האי תביעה בו יכולה לנקוט המשטרה, כאשר נקבע בסעיף 16 לחוק הנוער, שהליך חלופי מטרתו היא להביא בין היתר את הקטין לקבל על עצמו את האחריות למעשה הפלילי, באמצעות תיקון כלפי נפגע העבירה, הקהילה או החברה.

בטרם הפנייה להליך חלופי קצין המבחן יבדוק האם להפנות את הקטין להליך חלופי, כאשר נדרשת הסכמת הקטין לכך. באם ההליך החלופי הושלם, הקטין לא יועמד לדין.

התיישנות עבירות בקטינים

חוק הנוער קובע, כי אין להעמיד קטין לדין באם חלפה שנה מיום ביצוע העבירה גם אם נעשה בן 18  בטרם חלפה שנה מעת ביצוע העבירה, אא"כ ניתנה לכך הסכמת היועץ המשפטי לממשלה.

הבעת עמדת הקטין בפני בית המשפט

חוק הנוער קובע, כי זכותו של הקטין להביע את עמדתו לפני הגורמים המחליטים ובית המשפט בטרם יחליט בעניינו של קטין, ייתן לקטין להשמיע את עמדתו ויעניק לעמדת הקטין משקל ראוי, בהתחשב בגילו, מידת בגרותו ובנסיבות העניין.

הכרעת הדין ותסקיר שירות המבחן לעניין עונשו של הקטין

חוק הנוער קובע, שבהכרעת הדין של קטין יכול בית המשפט, או לזכות את הקטין או לקבוע שהקטין ביצע את העבירה, אך בית המשפט לא יכול בשלב הכרעת הדין להרשיע את הקטין אלא אך ורק לאחר הגשת תסקיר שירות המבחן כמפורט להלן.

באם בית המשפט קבע כי הקטין ביצע את העבירה, עליו להורות על הגשת תסקיר שירות המבחן לעניין העונש ותסקיר זה הינו חובה.

החלטת בית המשפט בעניין קטין שביצע עבירה

כאמור, בית המשפט בשלב הכרעת הדין לא יכול להורות על הרשעת הקטין. אך בשלב הדיון הסופי ולאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של הקטין, בפניו של בית המשפט קיימות שלוש אפשרויות: א. להרשיע את הקטין ולגזור עליו עונש. ב. לא להרשיע את הקטין, אך לקבוע בעניינו אמצעים וטיפול. ג. לא להרשיע את הקטין ולפטור את הקטין מכל עונש, כאשר אציין כי אין הכרעה ברורה בפסיקה באם הקטין צריך להוכיח נזק קונקרטי שייגרם לו באם יורשע כסיבה שלא להרשיעו.

בבואו של בית המשפט לקבוע את עונשו של הקטין, יתחשב בגילו של הקטין.

לא יוטל מאסר מאחורי סורג ובריח על קטין שטרם מלאו לו 14 שנים ביום גזירת העונש.

בית המשפט יכול לקבוע שהקטין ישהה במעון נעול במקום שירצה את עונשו במאסר.

קטין אשר נדון למאסר, ישהה בבית סוהר נפרד לקטינים או בבית סוהר רגיל באגף נפרד המיועד לקטינים.

בנוגע לאמצעים ולטיפול שבית המשפט יכול לקבוע לקטין, מדובר באמצעים ודרכי הטיפול בנוגע לקטין שהם:  מסירת הקטין לטיפולו של אדם שאינו הורהו והגבלת זכויות הוריו, העמדת הקטין במבחן של שירות המבחן, התחייבות הקטין או הורהו בדבר התנהגות הקטין בעתיד, שהייה של הקטין במעון יומי, החזקת הקטין במעון או מעון נעול, מתן כל הוראה אחרת בדבר התנהגותו של הקטין וחיוב הקטין או הורהו בתשלום קנס או הוצאות המשפט לאדם שניזוק בעבירה.

מעצר קטינים

החוק מורה שההוראה על מעצרו של קטין תהיה כאמצעי אחרון בלבד ורק כאשר לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת שפגיעתה בחירות הקטין הינה פחותה, כאשר בקבלת ההחלטה על מעצר הקטין יילקחו בחשבון, גילו, והשפעת המעצר על שלומו הגופני והנפשי ועל התפתחותו של הקטין.

אורכה של תקופת המעצר לקטין

מעצר עד להבאה בפני שופט

חוק המעצרים קובע, כי קטין שטרם מלאו לו 14 שנים, ניתן לעצור אותו למשך 12 שעות עד להבאתו בפני שופט, אך הקצין הממונה במשטרה יכול להאריך את תקופת המעצר למשך 24 שעות במקרים מסויימים, או אם ההחלטה על המעצר התקבלה לאחר חצות.

מעצר קטין בטרם הגשת כתב אישום

מעצר קטין בטרם הגשת כתב אישום (מעצר ימים) יהיה בהוראת שופט, עד למשך 10 ימים בכל פעם (לעומת 15 ימים בבגיר) ובסך הכל עד למשך 20 ימים (לעומת 30 ימים בבגיר), כאשר מעבר ל-20 יום, נדרש אישור היועץ המשפטי לממשלה שיכול לאשר את הבקשה להאריך את מעצרו עד לתקופה 40 יום (לעומת 75 ימים בבגיר).

מעצר קטין לאחר הגשת כתב אישום

ראשית, בעניינו של קטין בין גיל 12 לגיל 14-לא ניתן כלל להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

תקופת מעצר קטין עד להקראת כתב האישום תהיה 15 ימים (לעומת 30 ימים בבגיר).

התקופה המקסימלית למעצר קטין עד תום ההליכים הינה 6 חודשים (לעומת 9 חודשים בבגיר). לאחר 6 חודשים, בית המשפט העליון יכול להאריך את מעצרו ב-45 ימים בכל פעם (לעומת 90 או 150 ימים בבגיר).

חלופות מעצר לקטינים

בנוגע לקטין, החובה למצוא חלופות מעצר חלה ביתר שאת, כאשר יש חלופות מעצר ייחודיות לקטינים.

בית המשפט הדן בעניינו של קטין, רשאי לנקוט בהוראות אחרות במקום מעצר הקטין, כמו לתת הוראות בעניין הטיפול בקטין, ההשגחה על הקטין, מקום הלימודים של הקטין, חינוכו ושיקומו של הקטין, העמדת יועץ לקטין, השגחה של פקיד סעד, הוצאת הקטין ממשמורת ולהעבירו למקום אחר, החזקת הקטין במעון נעול והוראה לבדיקת הקטין או לתת טיפול בקטין.

באשר לתקופת מעצר בית בעניינו של קטין, קיימת מגבלה על משך תקופת מעצר הבית עד למשך של 9 חודשים, אשר ניתן להאריכה בכל פעם ב-90 ימים (לעומת בגיר שאין כל מגבלה על משך תקופת מעצר הבית).

תסקיר מעצר לקטין

בעניינו של קטין קיימת חובה למתן תסקיר שירות מבחן בטרם מתן הוראה על מעצרו עד תום ההליכים (כפי החובה הקיימת גם בטרם גזירת עונשו של קטין), אך בהוראה על מעצר קטין בטרם הגשת כתב אישום אין חובה כזו.

תנאי המעצר לקטין

קטין לא יוחזק במעצר ביחד עם בגיר בשל החשש מהשפעה שלילית עליו מצד הבגיר.

לקטין הזכות להיפגש בעת מעצרו עם עובד סוציאלי.

קטין לא יוחזק בתא מעצר לבד, אלא אם יש חשש לסיכון שלומו הגופני או הנפשי או שלומם הגופני או הנפשי של אחרים או שטובת הקטין דורשת זאת.

הזמנת הורה הקטין לדיון המעצר של קטין

החוקר או התובע צריכים להזמין את הורהו של הקטין לדיון בעניין מעצרו של הקטין.

על חקירת קטין במשטרה, קראו במאמר זה

חשוב לדעת כי קיימת חשיבות רבה לייצוג של עורך דין פרטי ומנוסה לליווי קטין בהליך הפלילי ובהליך המעצר.

למשרדי ניסיון רב בייצוג קטינים בהליכים פליליים ובהליכי מעצר.

ראשית, חשוב להבדיל בין חקירת חשוד בעבירה פלילית לבין גביית עדות-תשאול מאדם שלא מוגדר כחשוד בביצוע עבירה פלילית.

איך אדע אם אני חשוד או עד רגיל?

אם נאמר לי בטרם החקירה שאני נחקר באזהרה בחשד לביצוע עבירה פלילית פלונית או שבמהלך החקירה שואלים אותי על מעורבות פלילית שלי – אז אדע שאני חשוד בביצוע עבירה פלילית, אך אם זה לא נאמר – אז אני נחקר כעד רגיל ולא כחשוד.

יחד עם זאת, במקרים רבים המשטרה מטשטשת ולא מוסרת מידע האם הזימון הוא לחקירה בשל כך שאתה חשוד בביצוע עבירה פלילית או בשל כך שאתה עד ראייה וגם בטרם החקירה, החוקרים נוקטים בפעולות הסוואה של חובת האזהרה כדי שיצליחו להוציא כמה שיותר מידע מהחשוד ללא שיבין שהוא חשוד בעבירה.

גם אדם שזומן לעדות שלא באזהרה, ייתכן ובמהלך עדותו הוא יהפוך לחשוד בביצוע עבירה פלילית ואז הוא יוזהר כחשוד תוך כדי גביית העדות ממנו ויהיה זכאי בשלב זה להיוועץ בעו"ד באמצע החקירה.

חקירת חשוד בביצוע עבירה פלילית מתבצעת לא רק כאשר הוא זומן מראש על ידי המשטרה אלא גם לאחר עיכוב או מעצרו של האדם וכמובן שגם אדם שעוכב או נעצר, זכאי לכל הזכויות האמורות במדריך זה.

לעיתים חושש החשוד להיוועץ בעורך דין, מאחר וזה מראה כביכול שאם הוא נועץ בעורך דין אז הוא אשם בעבירה, אך ההיפך הוא הנכון, מאחר וזכות ההיוועצות היא זכות חוקית ורק חשוד שנועץ עם עו"ד ופועל על פי המלצתו יכול להיחלץ מהצרה במהרה, אך חשוד שמוותר על ההיוועצות וחושב שהוא "חכם" בדרך כלל מסתבך בהמשך.

חשוב מאוד לכל אדם שזומן לחקירה או עדות במשטרה, להיוועץ בעו"ד פלילי בטרם ימסור את עדותו בשביל להכין אותו בצורה מיטבית לחקירה.

אל תחסכו בהיוועצות בטרם חקירה, מאחר והניסיון מלמד כי ייעוץ של עו"ד פלילי בטרם חקירה במשטרה, חוסך המון כסף ועגמת נפש בהמשך.

המותר והאסור בחקירת משטרה:

מותר למשטרה להפעיל לחץ במסגרת החוק ולעשות תחבולות חקירה כנגד הנחקר הכוללים תרגילי חקירה והצהרות כי בידה ראיות מפלילות כנגד הנחקר, אך אסור למשטרה לזייף או לבדות מסמכים וראיות הקשורים לתיק החקירה כמו למשל זיוף הודעת חקירה של חשוד אחר בתיק שאמר שהחשוד הנחקר כעת ביצע את העבירה, אך חוקר המשטרה יכול להצהיר כי החשוד השני סיפר בחקירה כי החשוד הנחקר כעת ביצע את העבירה.

למשטרה יש שיטות חקירה רבות, כמו טכניקת השוטר הטוב והשוטר הרע – שיטה ישנה בה יש שוטר טוב שמבטיח לחשוד שיוותרו לו בתמורה לכך שיודה בביצוע העבירה וכדומה, לעומת השוטר הרע אשר מפחיד את החשוד שהוא ייענש בחומרה, ועוד שיטות נוספות כמו עימות של החשוד עם נפגע העבירה או עד אחר, עימות החשוד עם ממצאים שונים שנמצאו בזירת העבירה כמו למשל סמים שנמצאו בביתו של החשוד או סכין שנמצאה ועליה טביעת אצבע או די.אן.אי שלו, מסדרי זיהוי, שיחזור במקום הפשע ועוד.

זכות לחיסיון מפני הפללה עצמית:

מדובר על חיסיון הניתן לעד ראייה שאינו חשוד בביצוע עבירה פלילית אשר אינו חייב להשיב לשאלות של חוקר המשטרה שהתשובות עליהן יכולות להעמיד אותו בסכנה, אך תשובות שלא מפלילות אותו הוא חייב לענות לחוקר המשטרה (בשונה מחשוד, כפי שיפורט להלן, שיכול לשתוק לאורך כל החקירה ולא לענות על אף שאלה). החיסיון מפני הפללה עצמית חל גם על הצגת מסמכים וראיות ולבית המשפט יש שיקול דעת להסיר את החיסיון תוך הענקת "חיסיון שימוש".

זכות השתיקה:

זכות השתיקה הינה זכותו של החשוד שנחקר תחת אזהרה בחשד לביצוע עבירה פלילית (וכן של נאשם במשפטו) שלא לענות על שאלות שהוא נשאל עליהן. מטרות האזהרה, בכדי שיוכל לבחור באורח חופשי באם למסור הודאה או לא ושאין עליו להתיירא מפני איש המרות או לשאת חן בעיניו.

ההצדקות לזכות השתיקה, הן בשל דילמה שיש לאדם בין חובה מוסרית לומר אמת, לבין החולשה לשקר כדי להציל את עצמו, לבין ביזיון בית המשפט עקב הסירוב להעיד. שלושת הדברים הללו נמנעים על ידי זכות השתיקה.

הצדקות נוספות לזכות השתיקה הן צמצום פערי הכוחות בין המשטרה לחשוד וריסון הכוח והשימוש לרעה בכוח של המשטרה, צמצום החשש מפני הודאות שווא ומתן תמריץ למשטרה להשגת ראיות חיצוניות והפחתת הסיכון לטעויות.

זכות ההיוועצות:

חובת המשטרה היא לאפשר לנחקר מפגש ללא דיחוי עם עורך דין.

חשיבות ההיוועצות עם עורך דין פלילי בטרם החקירה, היא בשל כך שעורך הדין הוא הגורם היחיד במהלך ניתוקו של הנחקר מן העולם. עורך הדין מעניק תמיכה נפשית לנחקר ומוודא כי הנחקר מודע לזכויותיו ומסביר לו על הליכי החקירה.

עורך הדין מעניק לנחקר ייעוץ מקצועי בדבר שיתוף פעולה/היעדר שיתוף פעולה וההשלכות של זה.

עורך הדין מסביר לנחקר על העבירות שביצע, מה היסודות שלהן ומה ההגנות שלו במשפט הפלילי.

זכות ההיוועצות קיימת בכל חקירה פלילית, גם אם אותו אדם נחקר כבר בעבר בנוגע לאותה עבירה.

זכות ההיוועצות קיימת גם אם האדם ויתר בתחילת החקירה על זכותו להיוועץ עם עורך דין, ונמלך בדעתו והחליט בהמשך החקירה שהוא רוצה להיוועץ בעורך דין.

מימוש זכות ההיוועצות יכול להיות הן בהגעה פיזית של עורך הדין לתחנת המשטרה בה נחקר החשוד וייעוץ לחשוד בטרם החקירה בחדר נפרד, אך ניתן לייעץ לחשוד הנחקר בטרם חקירתו גם בטלפון, וזאת לאחר שעורך הדין מוודא כי חיסיון עורך דין-לקוח נשמר בקפדנות על המשטרה.

זכות ההודעה על מעצר:

אדם שנעצר על ידי המשטרה, זכאי להודיע לאדם קרוב שנקב בשמו או לעורך דין על כך שהוא נעצר.

זכויות בחקירת קטינים:

חוק הנוער קובעת כי קטין ייחקר בידיעת הוריו, כאשר ההודעה על חקירתו להוריו תתבצע עוד בטרם חקירת הקטין.

גם הוצאת קטין ממקום שהותו כמו בית הספר וכדו' לצורך חקירת הקטין, מחייבת את המשטרה בהודעה על כך להוריו.

ישנם חריגים להודעה להורים על חקירת הקטין, כאשר ההודעה להורים תפגע בטובת הקטין או החקירה או כאשר יש חשש לפגיעה בשלומו הגופני או הנפשי של הקטין.

בנוגע לחקירת קטין כעד ראייה ולא כחשוד בביצוע עבירה פלילית, בשעות הלילה, קובע חוק הנוער כי יש להימנע מלחקור קטין בשעות הלילה, כאשר שעות הלילה בקטין עד גיל 14 הן משעה 20:00 ועד השעה 07:00 בבוקר ובקטין מעל גיל 14 מדובר מהשעה 22:00 ועד 07:00 בבוקר.

יש חריגים לאיסור חקירה בלילה של קטין הנחקר כעד, כמו כאשר הקטין הגיע מיוזמתו לתחנת המשטרה בלילה כדי להגיש תלונה או למסור עדות על עבירה שבוצעה ובעוד מקרים נוספים.

בנוגע לחקירת קטין כחשוד בביצוע עבירה פלילית, בשעות הלילה, ככלל חקירת קטין חשוד תיערך בשעות היום שבהן הוא לא אמור לשהות במסגרת חינוכית אלא אם כן ישנו חשש שהקפדה על שעות החקירה תכשיל את החקירה או שזה דרוש לביטחון הקטין.

הקצין המוסמך יכול להורות בהחלטה מנומקת על חקירת קטין חשוד בעבירה בשעות הלילה, אם העבירה שהקטין חשוד בה בוצעה בסמוך למועד עיכובו או מעצרו של הקטין או אם מדובר בחשד שהקטין ביצע עבירה מסוג פשע או עבירות עוון מסוימות. ניתן לחקור חשוד קטין בשעות הלילה כאשר הוריו הסכימו לכך, אך במקרה זה יהיה מותר לחקור עד השעה 00:00.

קטין הנחקר כחשוד בביצוע עבירה פלילית זכאי לנוכחות הוריו בחקירה כאשר יידעו אותם על החקירה, אלא אם כן הביע הקטין התנגדות לכך מנימוק סביר.

חובת חוקר המשטרה להודיע לקטין על זכויותיו כחשוד בביצוע עבירה פלילית בלשון המובנת לקטין בהתחשב בגילו ובמידת בגרותו.

חקירה בידי חוקר ילדים או נוער: חוק הנוער קובע כי קטין ייחקר על ידי חוקר נוער שהמפקח הכללי של משטרת ישראל הסמיכו לעניין זה. חוק הגנת ילדים קובע כי בעבירות מסוימות כמו עבירות מין ואלימות, ייחקרו "ילדים" שטרם מלאו להם גיל 14 בידי חוקר ילדים שהינו איש משרד הרווחה שעבר הכשרה מיוחדת לכך, כאשר החקירה תתועד בתיעוד חזותי.

לאחר החקירה:

בתום החקירה הקצין הממונה קובע את תנאי השחרור בהסכמת הנחקר, כמו מעצר בית, איסור יצירת קשר, הרחקה ממקום מסוים, איסור יציאה מן הארץ וערובה כספית או שהקצין הממונה קובע כי החשוד ייעצר ויובא בפני שופט אשר ידון בעניין מעצרו ויחליט בעניינו.

כללים חשובים בחקירת משטרה:

• אל תדברו על החשדות כנגדכם בפני חוקר המשטרה, גם לא בטלפון, בטרם נועצתם עם עורך דין פלילי.
• אל תדברו על החשדות כנגדכם עם החוקר גם אם זו שיחת אגב לא רשמית, כמו למשל במסדרון או בחדר המתנה.
• שוטרים הגיעו לביתכם לבצע חיפוש, אל תדברו במהלך החיפוש מאחר וכל מה שתגידו נחשב כראיה במשפט.
• אל תאמינו להבטחות סרק של החוקר כי אם תספרו את האמת אז התיק כנגדכם ייסגר ותשוחררו הביתה.
• בדקו היטב בטרם חתמתם על תיעוד החקירה אם אכן כל מה שאמרתם נכתב על ידי החוקר.

אל תחסכו בהיוועצות בטרם חקירה, מאחר והניסיון מלמד כי ייעוץ של עו"ד פלילי בטרם חקירה במשטרה, חוסך המון כסף ועוגמת נפש בהמשך.

למשרדי ניסיון רב בייעוץ בטרם חקירה פלילית והצלחות רבות בסגירת תיקים פליליים מיד לאחר החקירה.

לצורך השימוע, עורך דינו של החשוד, מצלם את חומרי החקירה בתיק, מעיין בהם ופונה לתביעה הפלילית בבקשה מנומקת מדוע אין להגיש כתב אישום כנגד החשוד ויש לסגור את התיק בעניינו.

חשיבות רבה קיימת להליך שימוע, לאור כך שהוא נותן הזדמנות לחשוד לשטוח את טענותיו בצורה מקצועית ובזהירות הנדרשת, בפני התביעה הפלילית בטרם הגשת כתב אישום.

על התביעה הפלילית לשמוע ולשקול את טענותיו של החשוד בכובד ראש "בלב שלם ובנפש חפצה".

לעיתים, התביעה הפלילית תעניק את זכות השימוע גם בעבירות של חטא ועוון שהינן עבירות שהעונש הקבוע להן בחוק הוא מתחת ל-3 שנות מאסר, וזאת, בהתאם לשיקולים שונים כדוגמת נסיבות ביצוע העבירה, מאפיינים יחודיים של החשוד, קיומו של אינטרס ציבורי מוגבר בעניינו של החשוד (כמו למשל כאשר מדובר בחשוד שהינו נושא משרה ציבורית) וכאשר התשתית הראייתית בתיק סבוכה או חריגה באופן מיוחד.

במקרים מסוימים, גם לאחר שהוגש כתב אישום כנגד החשוד, יהיה אפשר לבקש להגיש בקשה מנומקת לשימוע בדיעבד ולסגירת התיק, בפרט כאשר מדובר בתקלה טכנית של הגעת המכתב בדואר או כאשר חלף זמן קצר מעת תום 30 הימים לשליחת בקשת השימוע, כאשר במקרים מסוימים, כתב האישום יבוטל או יימחק לצורך קיום השימוע וגם במקרים אלו, השימוע יעשה בנפש חפצה ומתוך פתיחות לשקול בכובד ראש את טענות הנאשם.

משרדי מטפל בבקשות רבות של שימוע בטרם הגשת כתב אישום וצברתי הצלחות רבות ללקוחות המשרד בהחלטות על סגירת תיקים בטרם הגשת כתב אישום, בעקבות שימוע.

אם קיבלת מכתב יידוע על כוונת התביעה הפלילית להגיש כנגדך כתב אישום, נא פנה בהקדם לעורך דין מקצועי המטפל בכך, מאחר וקיים זמן קצוב וקצר של 30 יום להגשת הטענות בשימוע.

בשנת 2013 נכנס לתוקפו תיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, אשר הוסיף את עילת סגירת תיק בהסדר מותנה לעילות הסגירה הקיימות, חוסר אשמה, חוסר ראיות ונסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין.

סגירת תיק בהסדר מותנה, משמעותה, שהתיק ייסגר כנגד החשוד במקרים שאין לו רישום פלילי בחמש השנים האחרונות, העבירה אינה מצדיקה מאסר בכלא, לא מתקיימים הליכים משפטיים אחרים כנגד החשוד וכן התחשבות בנסיבות אישיות של החשוד, כמו גילו, התנהגותו, נסיבות חייו, נסיבות ביצוע העבירה, תוצאות העבירה והתנהלות החשוד לאחר ביצוע העבירה.

כאשר החשוד עומד בתנאי הסף ומביע נכונות להסדר, ההסדר יכלול את התנאים הבאים או חלקם: תשלום קנס, תשלום פיצוי לנפגע העבירה, התחייבות להימנע מביצוע העבירה, עמידה בתכנית שיקומית, פעולות לתיקון הנזק שנגרם.

בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה "משפט פלילי, סדר הדין הפלילי – הסדר מותנה" מיום 3.1.19, נאמר, כי הסמכות לערוך הסדרים מותנים הורחבה על כלל עבירות העוון בסמכות התביעה המשטרתית שבוצעו לאחר יום 1.1.19, למעט עבירות מסוימות אשר הוחרגו מן ההנחייה.

על פי החוק, עבירת עוון, היא עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה העולה על שלושה חודשים ושאינה עולה על שלוש שנים וכן קנס שלא נקבע לו סכום.

בהמשך לכך הגישה הסנגוריה הציבורית עתירה לבג"ץ (בג"ץ 5099/20), בבקשה לשנות ולבטל חלקים מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנושא הסדרים מותנים וטענה, כי יש להחיל את החוק בדבר סגירת תיקים בהסדר  על כלל התיקים התלויים ועומדים בבתי המשפט בעבירות עוון וכן על כלל התיקים שטרם הוגש בהם כתב אישום בעיברות עוון, גם ביחס לתיקים בהם עבירת העוון נעברה לפני יום 1.1.19.

הסנגוריה הציבורית, טענה בעתירה לאפליה בין חשוד שהוא שוטר שעניינו מטופל במחלקה לחקירות שוטרים שבעניינו לא חל מועד התחולה שנקבע לאזרחים שאינם שוטרים, קרי: 1.1.19 וכן לאפליה בין אזרח לאזרח, בכך שאזרח שעבר עבירה לאחר יום 1.1.19 יוכל להנות מסגירת תיק בהסדר מותנה, אך אזרח אחר שעבר עבירה לפני 1.1.19, לא יוכל להנות מסגירת תיק בהסדר מותנה.

בהחלטת ביניים שנתן בג"ץ ביום 21.10.20, הורה כי המשיבים יתייחסו למספר התיקים שבהם טרם הוגש כתב אישום וכן תיקים אשר תלויים ועומדים בבית המשפט בעבירות עוון בין השנים 2017 ועד 2019 ובין השנים 2015 ועד 2017 וכן תיבדק האפשרות לתת חנינה למי שלא התאפשר לערוך הסדר מותנה בעניינו וכי תגובת המשיבים בעניין זה תוגש לבג"ץ עד ליום 1.12.20.

בתקווה כי בג"ץ בהחלטתו הסופית, ישים קץ לאפליה בין אזרחים לאזרחים בסגירת תיק בהסדר מותנה וכי תחולת תיקון 66 תחול על עבירות שבוצעו החל מיום תיקון החוק.

עו"ד רפאל ציק

הכותב הינו עורך דין אשר עוסק בתחום הפלילי

ליצירת קשר 054-6350650

לאחרונה, הופצו מספר סרטונים בהם נראים שוטרי משטרת ישראל עוצרים אנשים ולוקחים אותם לתחנת המשטרה, לעיתים תוך שימוש באלימות, בשל כך שסירבו להזדהות וכן נכנסים למקומות מגורים שלא כחוק.

מוזמנים לקרוא את המדריך המשפטי שכתבתי בנושא סמכויות המשטרה בתקופת הקורונה.

האם לשוטר במשטרת ישראל יש סמכות להורות לאדם להציג תעודת זהות?

על פי החוק, אדם מעל גיל 16, חייב לשאת אתו תעודת זהות ולהציג אותה בפני שוטר, אך דבר זה תלוי ועומד בבית המשפט העליון כפי שיפורט להלן.

האם יש למשטרה סמכות לעכב אדם לצורך הצגת תעודת זהות או לעכבו לתחנת המשטרה אך ורק בשל כך שלא הציג תעודת זהות?

לדעתי התשובה היא “לא” כאשר אציין כי הוגשה עתירה בנושא לבית המשפט העליון, ובית המשפט העליון הוציא צו על תנאי, כי לשוטרים אין סמכות לדרוש מאדם להזדהות באמצעות תעודת זהות או לעכב אדם, אלא אך ורק במקרים המנויים בחוק המעצרים (ובחוקים נוספים): שזה חשד סביר כי אדם עבר עבירה או עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו של אדם, של הציבור או את בטחון המדינה, כאשר במקרה של עיכוב אדם לתחנה נדרשת הסתברות גבוהה שהאדם עומד לעבור עבירה וכי הזיהוי היה בלתי מספיק או לא ניתן לחקור אותו במקום הימצאו, אך נכון לעכשיו הצו שהוציא בית המשפט העליון אינו קבוע ויש להמתין להחלטה סופית של בית המשפט העליון.

האם למשטרת ישראל יש סמכות להיכנס לבית לצורך אכיפת חוקי ותקנות הקורונה?

התשובה היא “לא” מאחר ובחוק הקורונה נקבע בצורה מפורשת, כי אין למשטרה סמכות להיכנס למקום המשמש למגורים אלא רק כאשר יש בידה צו של בית המשפט המתיר לה להיכנס לכתובת הזו.

האם לשוטר מותר להשתמש בכוח סביר?

על פי החוק מותר לשוטר להשתמש בכוח סביר רק לצורך התגוננות מפני פגיעה חמורה בביטחון הנפש או הרכוש, ביצוע מעצר בעת התנגדות או התחמקות ממעצר, פיזור התקהלות פרועה ולצורך חיפוש המותר לו לבצע.

בכל מקרה, אסור לשוטר להשתמש בכוח שאינו סביר כנגד אדם.

המלצה שלי: למרות שלכאורה המשטרה פועלת שלא בסמכות, אני ממליץ לכם להימנע ממעצר מיותר וככל שנדרש ממכם על ידי שוטר להזדהות או לבוא לתחנת המשטרה, אנא הזדהו ושלמו את הקנס או הסכימו לעיכוב וחסכו מעצמיכם חוסר נוחות רבה, נזק רפואי, שיימינג ברשת ולעיתים אף כתב אישום בגין התנגדות למעצר, הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר.

ככל והשוטר התנהג באלימות שלא כחוק, ניתן להגיש תלונה למחלקה לחקירות שוטרים ובמקרים המתאימים ניתן להעמידו לדין, כאשר התנהגות לא נאותה של שוטר שאינה עבירת אלימות, יכולה להוות עבירת משמעת.

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי וקיימים עוד מספר רב של כללים והנחיות שלא התייחסתי אליהם במאמר זה.

מוזמנים לפנות אלי לצורך ייעוץ משפטי המתאים לנסיבות כל מקרה ומקרה.

בכל מקרה, אתם מוזמנים לפנות אלי לייעוץ משפטי ללא כל התחייבות. בטל’ 054-6350650.

עורך דין רפאל ציק

1. מהי הטרדה מאיימת?

החוק מגדיר הטרדה מאיימת במקרים הבאים, אדם שהטריד אותנו בכל דרך ופגע בשלוות חיינו, נקט איומים כלפינו כולל איום מרומז, יצר קשר עמנו, פגע ברכוש שלנו, פגע בשם הטוב שלנו או בחופש התנועה שלנו. כמו כן קיים חשש סביר כי המטריד יחזור על מעשיו בשנית.

2. מה ניתן לעשות כדי למנוע את ההטרדה?

ניתן להגיש בקשה לבית המשפט שיוציא צו האוסר על המשיב להטריד אותנו, ליצור אתנו קשר, לאיים עלינו, לבלוש אחרינו, ליצור קשר אתנו, להימצא בסמיכות למקום המגורים או העבודה שלנו, לשאת ולהחזיק נשק ועוד תנאים נוספים המפורטים בחוק.

לרוב, כאשר מוגשת בקשה לצו זמני במעמד צד אחד, בית המשפט מורה על מתן צו זמני האוסר על המטריד, להטריד ולאיים וכו' וקובע דיון במעמד הצדדים שמתקיים תוך 7 ימים למתן החלטה סופית בבקשה.

תוקף הצו הסופי הוא עד לתקופה של 6 חודשים וניתן לבקש מבית המשפט להאריך את התקופה בתקופה נוספת של עד שנתיים.

בכל מקרה חשוב להתייעץ עם עו"ד העוסק בתחום.

3. מהי הסנקציה בשל הפרת הצו שנתן בית המשפט?

הפרת הצו על ידי המשיב, הינה עבירה פלילית של הפרת הוראה חוקית ובית המשפט יכול להשית על מפר הצו עונש של עד 4 שנות מאסר בפועל.

כאשר המטריד מפר את הצו שנתן בית המשפט, יש להגיש על כך תלונה מיידית למשטרת ישראל.

במידה ויש אדם שמטריד אתכם, מאיים עליכם, בולש אחריכם, גורם נזק לרכושכם, חשוב מאוד שתתנו לעו"ד מקצועי הבקיא בתחום לעשות את העבודה ולייצג אתכם בבקשה למניעת הטרדה מאיימת.

עו"ד רפאל ציק הינו בעל ניסיון רב בבקשות למניעת הטרדה מאיימת.

צדק מאחה יכול להיטיב עם נפגע העבירה בכך שהוא מקבל הזדמנות לקבל הכרה מהפוגע, כאשר ההכרה חשובה לתהליך הריפוי וההתחזקות של הנפגע, כמו כן הליך הצדק המאחה נותן הזדמנות לנפגע לספר את סיפורו, לשאול את הפוגע שאלות שמטרידות אותו, להעלות את צרכיו שנוצרו בעקבות הפגיעה, לבטא את רגשותיו ולהשמיע בפני הפוגע כיצד חווה את המעשה וכיצד המעשה השפיע עליו ולתת לנפגע את ההזדמנות להחליט מה יהיה האופן בו יתוקנו הפגיעות.

צדק מאחה יכול להיטיב עם הפוגע, בכך שזה נותן לו הזדמנות לתקן את דרכיו, להיטיב עם האדם שפגע בו ובכך גם להיטיב עם עצמו בכך שהמעשה שעשה יתוקן. ההליך מאפשר לפוגע להתמודד עם הסיטואציה הקשה בדרך מכובדת של דיאלוג שמאפשר להבין, לתקן ולהמשיך בחייו ממקום שלם ובריא יותר.

צדק מאחה יכול להיטיב עם הצדדים מאחר ולא תמיד הסדר טיעון רגיל שמגיע עם לחץ של המאשימה על הפוגע הולך בד בבד עם מטרות הענישה שהן גמול, הרתעה, מניעה ושיקום, אך כאשר הסדר הטיעון מגיע ביחד עם הליך של צדק מאחה בין הנאשם לנפגע העבירה, מטרות הענישה מתממשות, מאחר ובמסגרת הצדק המאחה נראה שעדיין יוטל עונש על הנאשם אם כי קל יותר אלמלא היה הליך של צדק מאחה, אך בנוסף לכך בעצם קיומו של הליך של צדק מאחה מתממשות מטרות הענישה^[2], מאחר ועצם המפגש של הפוגע עם הנפגע מהווה את שיקומו של הנאשם, בכך שבעת המפגש של הפוגע ונפגע העבירה ושיחתם על האירוע שאירע, הפוגע מבין היטב את חומרת מעשהו ואת הנזק שגרם לנפגע העבירה כתוצאה מביצוע העבירה ולוקח עליו את האחריות למעשיו ודבר זה מהווה שיקום יעיל לפוגע וכן זה מונע ממנו בעתיד מלבצע את העבירה, בשל  עוררות רגש הבושה בראותו את הנזק שגרם. מאותה הסיבה הצדק המאחה גם ירתיע את הנאשם בעתיד מלבצע את העבירה פעם נוספת. גם באשר לגמול, נפגע העבירה מביע את עמדתו מהו הגמול היעיל ביותר מבחינתו במסגרת הסדר הטיעון ודבר זה מהווה את הגמול הנכון ביותר, מאחר ואין כמו נפגע העבירה בכדי לדעת באמת מהו הנזק האמיתי שנגרם כתוצאה מביצוע העבירה.

במחקרים אמפיריים עלה, כי כאשר נפגעי העבירה נכחו במהלך המשא ומתן לקראת ההסדר, 86% מהם הסכימו עם ההסדר העונשי והסבר לכך היא תורת המשפט הטיפולי שהמטיב המרכזי בה, הוא הצורך בשמיעת עמדתו של נפגע העבירה כפעולה המאששת ומעצימה, המשיבה לנפגע תחושת כוח ושליטה ולכן ישנה חשיבות שכל נפגע עבירה יהיה שותף בכך.

הליך זה של צדק מאחה קיים כבר כיום מטעם משרד הרווחה, במסגרת שירות המבחן "גפ"ן-גישור פוגע נפגע" במסגרת ההליך נפגשים הנפגע באירוע הפלילי ביחד עם הפוגע, לצורך דיון באיחוי הפגיעות ובמצוקות הנובעות מההליך הפלילי. משך התכנית בין 4-5 מפגשים בהתאם לצורך ושירות המבחן מבצע את התכנית במשרדי שירות המבחן ובהנחיית קציני המבחן^[3].

[1] טלי גל והדר דנציג-רוזנברג "צדק מאחה וצדק עונשי: שני פנים למשפט הפלילי" משפטים מג 795 (תשע"ג).

[2] ראו עוד שם בעמ' 801.

[3] ראו קישור לדף האינטרנט של משרד הרווחה-שירות המבחן, תכנית גפ"ן-גישור פוגע-נפגע: https://www.molsa.gov.il/Populations/Criminality/Adults/RehabilitationPrograms/Pages/ProgramDetails.aspx?ListID=72173815-9825-402f-91be-fabfe6826055&WebId=32d15917-9073-4fbf-9da4-c236afdb237d&ItemID=4

קביעה של אי הרשעה איננה זיכוי, אלא מדובר במקרה שבית המשפט מצא שהנאשם אשם אך הוא לא מרשיע את הנאשם, בכדי שלא יהיה לו רישום פלילי של הרשעה.

קביעה של אי הרשעה נובעת מהליך שיקומי עתידי של הנאשם, בכדי שלא ייפגע מפיטורין ועוד.

כאשר בית המשפט מעוניין לבחון את אי הרשעת הנאשם, הנאשם נשלח לשירות המבחן אשר מקיים ראיון עם הנאשם ושירות המבחן מביע את דעתו בתסקיר בפני בית המשפט אם להרשיע את האדם או לא, כאשר הדבר נתון לשיקול דעת של בית המשפט.

בית המשפט שהחליט להימנע מהרשעה של אדם, יכול להשית על האדם עונש של שעות עבודה למען הציבור, התחייבות שלא לבצע עבירה וצו מבחן של האדם שיעמוד במבחן לתקופה אצל שירות המבחן.

פקודת המבחן קובעת, כי באם הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, רשאי הוא לתת צו מבחן ללא הרשעה.

התנאי לאי הרשעה הוא כאשר האישום הוכח.

בנוסף לכך, קובע חוק העונשין, כי באם מצא בית משפט שנאשם ביצע עבירה רשאי הוא לתת לאדם עונש של שעות עבודה למען הציבור ללא הרשעה.

הכללים בעניין אי הרשעת נאשם, הותוו בפסיקת בית המשפט העליון בבר"ע 432/85 רומנו ובע"פ 2083/96 כתב, שם נקבע, כי דרך המלך היא הרשעת הנאשם בעבירה הפלילית, אך במקרים יוצאי דופן ניתן להימנע מהרשעת הנאשם, כאשר אין יחס סביר בין הנזק הצפי מההרשעה לבין חומרת העבירה, כאשר ההרשעה תיפגע חמורות בשיקום הנאשם וסוג העבירה מאפשר שלא להרשיע את הנאשם מבלי לפגוע במהות העבירה, הצורך בהרתעה, הוקעה של המעשה ומדיניות ענישה אחידה ככל שניתן. הנטל על הנאשם המבקש אי הרשעה, להראות את הפגיעה החמורה בשיקומו על ידי הוכחה מציאותית וממוסמכת על הנזק שייגרם לו באם יורשע.

במספר רב של תיקים פליליים אשר ייצג משרדינו, בוטלה הרשעתו של הנאשם בעבירה הפלילית.

1. מהו רישום פלילי וכיצד הוא משפיע עלינו?

הרישום הפלילי הינו פלט משטרתי הכולל את הרישום הפלילי בדבר הרשעות בעבירות פליליות ועונשים שהושתו על האדם, כמו מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

הרישום הפלילי כולל גם צווים שנתן בית המשפט אף ללא הרשעה כמו צווי מבחן, התחייבות להימנע מעבירה, שירות לתועלת הציבור, קביעת בית המשפט כי האדם ביצע עבירה גם אם אינו יכול לעמוד לדין או אינו בר עונשין בשל היותו חולה נפש או לקוי בכושרו השכלי וכן החלטת בית המשפט לגבי קטין שביצע עבירה והוראות שנתן בית המשפט בעניין דרכי הטיפול בו.

הרישום הפלילי מהווה כתם על האדם ויכול להוות חסם בפני האדם להתקבל לעבודה בתחומי עיסוק רבים ונחשקים. הרישום הפלילי יכול לפסול אדם מלהשתתף במכרז בו יש תנאי המגביל  את השתתפותו של בעל רישום פלילי.

לאחרונה, קבע נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות,  השופט דוד רוזן, כי הרישום הפלילי עליו נסמכים אינו בהכרח נכון ומדויק ואינו מעודכן תמיד ועל כן חשוב מאוד כי תממשו את זכותכם לעיון במרשם הפלילי ותבדקו את הנתונים הרשומים על שמכם במרשם הפלילי.

החוק מאפשר לכל אזרח לקבל תדפיס "זכות עיון" בתחנת המשטרה או באמצעות האינטרנט, על מנת שיוכל לדעת מהם הרישומים שעל שמו ויוכל לפעול לתיקון טעויות.

2. מהי תקופת ההתיישנות ותקופת המחיקה של רישום פלילי?

תקופות ההתיישנות והמחיקה תלויות אם האדם בגיר או קטין.

תקופות ההתיישנות:

לעניין אדם בגיר:

• התיישנות ההרשעה בעונש של עד שנת מאסר, תהיה תקופת העונש שהוטלה ועוד 7 שנים.
• ההתיישנות בעונש של עד 5 שנות מאסר, תהיה תקופת העונש שהוטלה ועוד 10 שנים.
• ההתיישנות בעונש של למעלה מ-5 שנים, תהיה תקופת העונש שהוטלה ועוד כפל התקופה, אך לא יותר מ- 15 שנים.

לעניין אדם קטין:

• התיישנות ההרשעה בעונש של עד 3 שנות מאסר, תהיה תקופת העונש שהוטלה ועוד 5 שנים.
• ההתיישנות בעונש של עד 5 שנות מאסר, תהיה תקופת העונש שהוטלה ועוד 7 שנים.
• התיישנות בעונש של למעלה מ-5 שנים, תהיה תקופת העונש שהוטלה ועוד 10 שנים.

בתום תקופת ההתיישנות, יימסר מידע מהמרשם הפלילי רק למספר גורמים מצומצם.

תקופות המחיקה:

תקופת המחיקה בבגיר ובקטין, תהיה לאחר שעברו 10 שנים מתום תקופת ההתיישנות.

במקרים חריגים כמו למשל כאשר התיק הסתיים בגזר דין ללא הרשעה, תהיה תקופת מחיקה של 5 שנים.

בתום תקופת המחיקה, הרישום הפלילי נמחק מגיליון הרישום הפלילי והמידע יהיה חשוף רק ליועץ המשפטי לממשלה ולמספר גורמים מצומצם ביותר ורק לצורך בדיקת מינויו של אותו אדם לתפקיד נשיא המדינה, מבקר המדינה ושופט או לתפקיד ביטחוני או מודיעני.

3. כיצד ניתן למחוק את הרישום הפלילי?

ניתן לפנות לנשיא המדינה בבקשה לקיצור תקופת המחיקה או ההתיישנות של הרישום הפלילי.

הבקשה לנשיא צריכה להיות מנומקת מאוד, כמו לדוגמה בשל נסיבות אישיות, מצב משפחתי, מצב רפואי, מצב כלכלי, המלצות וחוות דעת.

4. מהו רישום משטרתי?

הרישום המשטרתי, הינו רישום המתנהל במשטרת ישראל. הרישום המשטרתי כולל תיקי מב"ד-תיקים שטרם הוחלט אם לסגור אותם או להגיש בהם כתב אישום או שמדובר בתיקים שמתנהלים בבית המשפט אך טרם הוכרעו. הרישום המשטרתי כולל גם תיקים שנסגרו בעילת סגירה של חוסר ראיות, עילה של נסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין (מה שנקרא בעבר חוסר עניין לציבור) או עילה של סגירת תיק בהסדר מותנה. הרישום המשטרתי כולל גם תיקים שהוגש בהם כתב אישום אך ההליכים בהם עוכבו וכן תיקים שנסגרו לאחר שהוחלט שלא לחקור בהם.

גם פה, החוק מאפשר לכל אזרח לקבל תדפיס "זכות עיון" בתחנת המשטרה אודותיו, על מנת שיוכל לדעת מהם הרישומים המשטרתיים שעל שמו ויוכל לפעול לתיקון טעויות.

5. כיצד ניתן לבטל את הרישום המשטרתי?

בקשה לביטול רישום משטרתי ניתן להגיש לאגף החקירות במטה הארצי של משטרת ישראל, על פי המפורט להלן:

• א. בעבירה שעונשה מעל 3 שנות מאסר: בבגיר, לאחר שחלפו 7 שנים מעת ביצוע העבירה, ובקטין, לאחר שחלפו 5 שנים מעת ביצוע העבירה.
• ב. בעבירה שעונשה פחות מ-3 שנות מאסר: בבגיר, לאחר שחלפו 5 שנים מעת ביצוע העבירה ובקטין, לאחר שחלפו 3 שנים מעת ביצוע העבירה.

אפשרות נוספת למחיקת רישום, הינה על ידי בקשה לשינוי עילת סגירת תיק החקירה לעילה של חוסר אשמה, כאשר לאחר שמתקבלת החלטה על סגירת התיק מחוסר אשמה, יימחק הרישום מהמרשם המשטרתי.

חשוב לציין, כי בשנים האחרונות בעקבות הביקורת בבג"ץ ארגמן 6213/14, תוקנה הנחיית פרקליטות המדינה והתנאי לסגירת תיקים מחוסר אשמה התגמש, כך שאם בעבר התנאי לסגירת תיק מחוסר אשמה היה שאין "שמץ ראייתי" הקושר את החשוד לעבירה, כיום עילת חוסר אשמה תהיה גמישה יותר והתנאי יהיה בכל מקרה בו הסבירות שהחשוד ביצע את העבירה הינה נמוכה.

6. מהם השיקולים לביטול הרישום משטרתי?

קיימים מספר שיקולים ואמות מידה לביטול הרישום המשטרתי ובהם חומרת העבירה, היקף וחומרת הפגיעה שגרמה העבירה, רישומים נוספים הקיימים בעניינו של המבקש, ביטולים קודמים של רישומים משטרתיים, נסיבות אישיות, משך הזמן שעבר מעת העבירה וגילו של המבקש.

במידה ויש לכם רישום פלילי או משטרתי, חשוב מאוד שתתנו לעו"ד מקצועי הבקיא בתחום המרשם הפלילי לעשות את העבודה ולייצג אתכם בבקשה למחיקת או ביטול הרישום ובשום מקרה לא מומלץ לבצע פנייה בעניין מחיקת רישום פלילי ללא שקיבלתם יעוץ משפטי מקצועי.

כל הזכויות שמורות ©

גם כאשר עבר אדם עבירה פלילית, במקרים מסוימים ניתן למנוע הגשת כתב אישום כנגדו כאשר הוא עומד בתנאי הסף כדלהלן:

1. עבירות שהעונש עליהן פחות משלוש שנות מאסר. מדובר בעבירות איומים, הסגת גבול, תקיפה, גניבה, היזק לרכוש, תגרה, העלבת עובד ציבור, החזקת נכס חשוד, הטרדה באמצעות מתקן בזק, איסור מכירת משקאות משכרים לקטין, עבירות מסוימות של תכנון ובנייה.
2. התובע לא יבקש להשית עונש של מאסר בפועל בתיק הפלילי.
3. אין לחשוד רישום פלילי בחמש השנים האחרונות שקדמו לביצוע העבירה.
4. לא מתקיימים הליכים משפטיים נוספים כנגד החשוד.

גם בהתקיים תנאי הסף, ישקול התובע האם יש להחיל הסדר מותנה בהתחשב בנסיבות האישיות של החשוד, כמו גילו, התנהגותו החיובית נסיבות חיים קשות, היעדר עבר פלילי, נסיבות ביצוע העבירה, תוצאות העבירה והתנהלות החשוד לאחר ביצוע העבירה.

כאשר החשוד עומד בתנאי הסף ומביע נכונות להסדר, התובע יכול להגיע עם החשוד להסדר מותנה שיכלול את התנאים הבאים:

1. תשלום קנס למדינה.
2. תשלום פיצוי לנפגע העבירה.
3. התחייבות להימנע מביצוע העבירה.
4. עמידה בתנאי תכנית טיפול ושיקום.
5. פעולות לתיקון הנזק שנגרם מהעבירה, כדוגמת מכתב התנצלות, התחייבות לא להיות בקשר עם נפגע העבירה ופסילת רישיון נהיגה וירי.

בהסדר תיקבע התקופה בה על החשוד לקיים את תנאי ההסדר. באם החשוד לא יקיים את תנאי ההסדר, יוכל התובע להגיש נגדו כתב אישום אך עדיין התובע לא יוכל לעתור לעונש מאסר בפועל כנגד החשוד.

בכדי להגיע להסדר מותנה, כדאי מאוד שהדבר ילווה על ידי סנגור שידאג להפנות את החשוד להסדר מותנה ובתנאים הראויים והמתאימים לו.

לאחרונה, תיק שבטיפול המשרד הופנה להסדר מותנה לאחר שכבר הוגש כתב אישום בתיק כנגד הלקוח.

מצו"ב ההחלטה להפנות להסדר מותנה

חנינות לאסירים:
חנינות ינתנו לאסירים שריצו שני שליש מעונשם והם סובלים ממחלות קשות או לקויות קשות, מעל גיל 70, אסירים שילדיהם הקטינים מטופלים על ידי אדם אחר שאינו הורה בשל מאסרם, אסירים שעבור התעללות על ידי נפגע העבירה ואסירים המרצים עונש מאסר ראשון עד שנתיים.

חופש הדת והפולחן הינו מערכי היסוד של מדינת ישראל[1], כך במגילת העצמאות נאמר שמדינת ישראל תבטיח חופש דת…

ישנם הרואים את חופש הדת והפולחן כמצוי גם בגדר כיבוד הזכויות על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו[2]. זכות זו של חופש הדת והפולחן עלולה להתנגש, ובמקרה של מעצר או חלופת מעצר בית היא אכן מתנגשת בהוראות החוק שעניינן מעצר ובכגון אלה נחוצים האיזונים המעוגנים בנסיבות הספציפיות, על פי השכל הישר וניסיון החיים.

אסקור מספר פסקי דין בעניין זה:

בפסק הדין בעניין אזברגה[3]  סוקרה בהרחבה הזכות להקלה בתנאי שחרור ממעצר בית לצורכי דת ופולחן. בפסק הדין נדונה בקשת ערר בה טען העורר שהוא שייח' המקפיד על קיום קפדני של מצוות דתו ובכללן תפילה במסגד, וביקש לאפשר לו מדי יום בשעות קבועות יציאות ממעצר הבית שבו הוא נתון בליווי מפקח לשם השתתפות בחמש התפילות במסגד הנמצא במרחק של כ-300 מטר ממקום מעצר הבית בכפר קלנסואה. עוד צוין בבקשה, כי העורר שוהה חודשיים במעצר בית ויצא לתפילות הרמדאן ללא הפרת תנאים ועל כן זכאי הוא לאמון. עוד נטען כי איסור יציאתו לתפילה במסגד אינו מכבד את זכותו החוקתית של העורר לחופש דת ופולחן.

המשיבה טענה כי עיון חוזר טעון שינוי נסיבות, והדבר לא אירע וכן כי יש קושי בפיקוח על עמידת העורר בתנאי מעצר הבית וכי בתקופת הרמדאן ניתנה האפשרות ליציאה נוכח חשיבות התקופה וכדי שלא ליצור אפליה.

לאחר סקירת המקורות היהודיים והמוסלמיים ע"י כבוד השופט א' רובינשטיין,  נאמר על ידו כי עניינים שבנוהג דתי מושרש ומכובד, בדרגה גבוהה, באים לא אחת בפני בתי המשפט בישראל, והשאלה היא בעניינו של האיזון הנכון בין הזכות לתפילות בציבור, גם אם עוצמתה הדתית היא ביסודה ברובה בדרגה של נוהג רצוי, לבין אילוצי מעצר. ברור שיש הבדל, שאין צורך להידרש אליו בין העברת פלוני – חלילה – על מצוות דתו מן הסוג של "ייהרג ואל יעבור", לבין מתן אפשרות ליישם נוהג רצוי.

בהמשך מסיק כבוד השופט כי התייחסות בית המשפט הן ליהודים והן למוסלמים והן לבני עדות אחרות לפי המקובל בדתותיהן. צריכה להיות נתונה למגמה של בדיקה חיובית ככל שהנסיבות מאפשרות אך תוך שיקול דעת של כל  מקרה לגופו, ויתכנו גם מקרים שבהם הדבר לא יאושר. על בית המשפט לשקול את האיזון שבין עילות המעצר שבדין כגון מסוכנות, שיבוש והימלטות מאימת הדין לבין משאלת התפילה בציבור.

במקרה זה הוחלט ע"י בית המשפט כי העורר יוכל לצאת לתפילת יום השישי במסגד ולאחר מספר חודשים יינתן לו לצאת גם לתפילה אחת ביום במשך כל אחד מימות השבוע כל זאת בליווי המפקח.

בעניין מג'יד[4]  ביקש העורר שהואשם בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף, ושיבוש והדחה בחקירה, לצאת לתפילות חג הרמדאן בשעות הערב וכן בצהרי יום שישי, ובנוסף ביקש העורר לצאת במשך כל שעות היום בכל אחד משלושת ימי חג עיד אל פיטר.

בית המשפט איזן בין המסוכנות הנשקפת מן המבקש והחשש משיבוש ההליכים לבין זכות המבקש לממש את חופש הדת והפולחן ונעתר לבקשתו באשר ליציאה לתפילות חג הרמדאן. באשר ליציאת העורר במשך כל שעות היום במהלך שלושת ימי חג עיד אל פיטר ציין בית המשפט כי הבקשה אינה מידתית, אינה הולמת את נסיבות המקרה ואין בה כדי לאיין מסוכנות המבקש ומועדותו ולכן דחה את בקשתו.

בעניין פלוני[5] שהינו חולה במחלת האיידס והורשע בעבירת אינוס בחוסה, הוגשה בקשה בטרם נגזר דינו  לאפשר לו יציאה יומית לבית הכנסת.

בית המשפט התחשב בכך שמועד הבקשה היה סמוך לחודש אלול ולקראת הימים הנוראים ואפשר לעורר לצאת לתפילות בשבתות בשעות הבוקר לבית הכנסת בליווי מפקח.

בעניין פלוני[6]  שהורשע יחד עם אשתו לשעבר בעבירת התעללות בנסיבות אינוס כנגד בנם התינוק, התבקש בית המשפט ואפשר לו לצאת לחו"ל במסגרת טיול מאורגן לקובה, אך משנקבע מועד למתן הכרעת הדין בסמוך לנסיעה, בוטל ההיתר ועוכבה יציאתו לחו"ל, ערר על כך נדחה על ידי בית המשפט ובהחלטה נאמר כי אין להשוות נאשם שהורשע לנאשם שחזקת החפות עומדת לו ולכן בצדק ביטל בית משפט קמא את ההיתר שנתן לעורר לצאת לטיול לקובה.

בהמשך הגיש העורר בקשה להיתר יציאה לעיר אומן שבאוקראינה מאחר והוא נוסע לשם מידי שנה לצורך קיום אמנותו ומדובר במקום תפילה מיוחד שבראש השנה יש בו התרוממות רוח והוא מאמין שהביקור עשוי לעזור לו בגזירת עונשו.

בית המשפט לא נעתר לבקשת העורר בשל כך שהעורר לא נהנה מחזקת החפות לאחר הרשעתו וטרם גזירת דינו והוסיף כי העורר עשה במספר הזדמנויות מתועד מעשים מיניים קשים בתינוק בן פחות משנה, וכי מדיניות שיפוטית נכונה היא כי המורשע בעבירות חמורות לא ייצא כלל מהארץ בטרם נגזר עונשו מחשש להימלטות, אלא אם כן מדובר בעניין דחוף ביותר ללא תחליף, כמו בנושאים רפואיים.

בית המשפט הוסיף כי העורר יכול להתפלל בבית כנסת בישראל אשר יחפוץ בו ולכן הזכות הבסיסית של תפילה בציבור אינה נפגעת.

בעניין אריק ניסנוב[7] התבקש בית המשפט לאשר לעורר אשר הואשם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה על רקע גזעני לצאת מביתו בתקופת החגים ובימות החול לתפילות בבית הכנסת תוך ציון שהעורר הינו החזן ובעל התוקע בבית הכנסת וכן שאי אישור לכך מהווה פגיעה מיותרת ובלתי מידתית בזכות היסוד לפולחן בעיקר כשמדובר באדם דתי כאשר השתתפותו בתפילות בציבור ובפרט בחגים, חשובה לנפשו עד מאוד.

המשיבה טענה כי מדובר בבית כנסת באותה השכונה בה בוצעו המעשים ולכן לא ניתן לתת אמון בעורר. בית המשפט לא נעתר לבקשת העורר וציין כי מדובר בחבלה על רקע גזעני בשל היותם של המתלוננים ערבים ומדובר בפעילות אכזרית ואלימה, ובשל כך שהבקשה הוגשה זמן קצר לאחר ההחלטה לשחרר את הנאשם למעצר בית אין לכרסם בה בשלב כה מוקדם.

בעניין פלוני[8]  הואשם העורר בעבירות מין חמורות בתוך המשפחה, לאחר הרשעתו וטרם גזר דינו ביקש העורר בערכאה קמא להשתתף בתפילת החג בערב פסח. בית המשפט קמא דחה את בקשתו בשל כך שאיננו נמנה על המגזר הדתי – חרדי.

בערר שהוגש הורחבה בקשתו לאשר לו ליציאה גם בחג הפסח עצמו תוך ציון שאין נפקות לכך שהוא איננו דתי – חרדי.

המשיבה ציינה כי לאחר הרשעתו חזקת החפות לא עומדת לו ולכן אין לאפשר את יציאתו כמבוקש בשל החשש שינצל זאת כדי לברוח.

בית המשפט נעתר לבקשת העורר וציין בהחלטתו כי אין חשיבות לזרם הדתי של העורר וישנה חשיבות לעניין החשש לבריחה בעת שייצא לבית הכנסת, ובשל כך שהעורר לא הפר עד כה את תנאי שחרורו נעתר בית המשפט לבקשה ובתנאי שילווה העורר ביציאה לבית הכנסת על ידיד שני משמורנים (אביו ואחיו) מרגע צאתו מהבית ועד חזרתו.

בעניין מנדל[9]  התבקש בית המשפט ע"י העורר לאפשר לו לצאת לתפילות כל בוקר ולכלל תפילות השבת, לחזור למקום עבודתו, ולהופיע בבתי משפט ובתי דין.

המשיבה טענה כי במשך 3 חודשים התקיימו מספר רב של דיונים וניתנו הקלות רבות בתנאי חלופת המעצר בהשוואה לתנאים מגבילים שנקבעו בראשית הדרך וטרם חלף זמן דיו שיצדיק שיקולן של הקלות נוספות בתנאי המעצר. בית המשפט דחה את הערר בשל טענות המשיבה ואמר כי מעבר ארבעה חודשים מאז מתן ההחלטה אינו מצדיק את שינויה בשל יסוד חלוף הזמן גרידא.

[1] בש"פ 10697/05 עבדל אזברגה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 6.12.2005) (להלן: פרשת אזברגה).

[2] אהרן ברק "פרשנות במשפט: פרשנות חוקתית" נבו הוצאה לאור  430 (התשנ"ה – 1995).

[3]  פרשת אזברגה, ה"ש 27.

[4] מ"ת 5674-04-14 מג'יד חג'אזי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 3.7.2014).

[5] בש"פ 6037/11 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.8.2011).

[6] בש"פ 6060/10 פלוני נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.8.2010).

[7] בש"פ 6524/14 אריק ניסנוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2.10.2014).

[8] בש"פ 2453/10 פלוני נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.3.2010).

[9] עמ"ת 27631-02-11 מנדל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.7.2011).

באשר לזמני התפילות, נהוג להתפלל את תפילת שחרית מנץ החמה את תפילת המנחה מזמן מנחה גדולה ועד השקיעה ואת תפילת ערבית מאחר השקיעה[1].

בעניין יציאה לתפילה, אצטט תחילה את הלכת אזברגה שהיא ההלכה המפורסמת בעניין יציאות של משוחררים למעצר בית לצורכי דת ופולחן.

בעניין זה סקר כבוד השופט א' רובינשטיין[2] את המקורות היהודיים באשר לתפילה בבית הכנסת ואביא את דבריו בשינויי עריכה וניסוח.

באשר להלכה היהודית התפילה עצמה, לפי הרמב"ם[3] היא מצוות עשה: "מצוות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם[4] , מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה, שנאמר, ולעבדו בכל לבבכם, אמרו חכמים, אי זו היא עבודה שבלב, זו תפילה, ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה התפילה הזאת מן התורה, ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה". ההלכות הבאות לאחר מכן מתארות בפירוט את תקנות חכמים באשר למניין התפילות ומועדיהן. ראו גם רמב"ם[5] המסמיך דברים אלה גם לפסוק "ואותו תעבוד"[6] , ועוד נאמר על-ידיו בהלכות תפילה[7] "תפילת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאין אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת, שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת, וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע".

נאמר בשולחן ערוך[8]  "ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוון להתפלל בשעה שהציבור מתפללים וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו בציבור והוא מתפלל ביחיד, אף על פי כן יתפלל בבית הכנסת". גם בעל משנה ברורה, ר' ישראל מאיר הכהן, מפרש[9] לעניין "ישתדל" כלהלן: "ואפילו אם יש לו עשרה בביתו ישתדל להתפלל בבית הכנסת עם הציבור" ומדוע "עם הציבור"? "מפני שאין הקב"ה מואס בתפילת הציבור…". מוסיף ומציין בעל משנה ברורה שם "כתוב בתשובת רדב"ז (ר' דוד בן זמרה) שאדם הכלוא בבית הסוהר שהשר נתן לו רשות יום אחד להתפלל עם הציבור במניין איזה יום שירצה, יתפלל אותו יום תיכף ולא יחמיץ המצווה להמתין עד יום כיפור או פורים…".

מכאן נלמד כי עניין התפילה בציבור בדת היהודית חשוב מאוד ובפרט לאנשים חוטאים שאף בתפילתם הקדוש ברוך הוא איננו מואס בעת שמתפללים במניין.

ערכה של התפילה הנאמרת בבית הכנסת, רב הוא[10], לכן גם מי שאינו מוצא מניין והוא מתפלל ביחידות, ישתדל להתפלל בית הכנסת, מפני שהמקום קבוע לקדושה והתפילה מתקבלת שם יותר.

מנין הוא צירוף של עשרה אנשים לפחות מישראל, מגיל בר מצוה ומעלה.

כל דבר שבקדושה כמו התפילות והברכות שמקדשים בהם את השם, כמו קדיש, קדושה וברכו, אינן נאמרות אלא במניין שנאמר "ונקדשתי בתוף בני ישראל"[11]  ולמדים בגזירה שווה: נאמר כאן "תוך" ונאמר "הבדלו מתוך העידה הזאת"[12] מה תוך האמור בעדת קורח ב"עדה" אף תוך האמור כאן ב"עדה", ואין "עדה" פחותה מעשרה, שנאמר "עד מתי לעדה הרעה הזאת"[13] יצאו מהם יהושע וכלב – הרי עשרה.

אביא מספר מקורות לחשיבותה של התפילה בבית הכנסת במניין.

בתלמוד הבבלי נאמר[14] אבא בנימין אומר: אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר: "לשמוע אל הרינה ואל התפילה [15]במקום שיש רינה שם תהא תפילה. ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא: אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר: "ואני תפילתי לך ה' עת רצון [16]אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללין. רבי יוסי בר חנינא אמר מהכא: "בעת רצון עניתיך[17] רב נחמן אמר מהכא: "הן אל כביר ולא ימאס[18] תניא נמי הכי: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתן של רבים? שנאמר: "הן אל כביר ולא ימאס", וכתיב: "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי[19] אמר הקדוש ברוך הוא: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומצוי בבית הכנסת, מעלה אני עליו כאלו פדאם לבני מבין האומות עד סוף כל הדורות.

בעניין הקדיש שנאמר רק במניין, נאמר "רבי יהושע בן לוי אומר כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו קורעין לו גזר דינו"[20] .

כפי שהזכיר כבוד השופט א' רובינשטיין בפרשת אזברגה, התפילה הינה מצוות עשה מן התורה וישנה חשיבות גדולה להתפלל אותה עם הציבור כיוון שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילת הציבור אפילו נמצאים בציבור אנשים חוטאים.

אדם הנאשם במעשה עבירה פלילי עדיין נהנה מחזקת החפות, אך בין אם עשה את העבירה ובין אם לא עשה את העבירה, הרי הוא זקוק לתפילת האלוקים שיושיעהו ויפלטהו מן המייצר אליו נקלע. יתרה מזאת, בדת היהודית, אדם שחטא יכול לחזור בתשובה וחלק מעניין התשובה הוא התפילה לאלוקים כפי שנאמר "ונשלמה פרים שפתינו"[21]. בוודאי אדם שעניינו תלוי ועומד בבית המשפט זקוק לחסדו של האלוקים וכבר נאמר בפיוט שחיבר רבי אמנון ממגנצא ונאמר בראש השנה וביום הכיפורים "ותשובה ותפילה וצדקה, מעבירין את רוע הגזירה"[22].

כאשר מעמידים מן הצד האחד את חשיבות התפילה ואת הזכות לחופש הדת ומן הצד השני מעמידים את החשש מפני מסוכנותו של העצור השוהה במעצר בית, יש לאזן בין הזכויות ולאפשר לו בדרך כלל לצאת בליווי מפקח לתפילות בבית הכנסת, בפרט בתפילות הימים הנוראים שעניינם הוא בקשת סליחה ומחילה מאלוקים על העבירות והחטאים שהאדם עושה ולכן מעלה יתירה יש לתפילות אלו מאשר לשאר התפילות.

התפילות בשבת ובימים שני וחמישי חשובות יותר משאר הימים, מאחר ובימים אלו קוראים בתורה.

באשר ליציאת אבל לתפילה במניין, ישנה חשיבות גדולה מאוד לאדם שנמצא בתוך שנת האבל לאביו או לאמו, להתפלל בבית הכנסת במניין ולומר קדיש. אמירת קדיש הינה מצות עשה של כיבוד אב ואם מדין מכבדו במותו[23] ובהלכה היהודית אמירת קדיש נעשית לזכות ולעילוי נשמת הנפטר מגיהינום לגן עדן[24].

באשר לבקשת יציאה לבית הכנסת בכדי ללמוד תורה. ישנה חשיבות על פי ההלכה ללמוד תורה דווקא בבית הכנסת או בבית המדרש אך היא פחותה מן החשיבות להתפלל במניין בבית הכנסת. ובתלמוד הירושלמי נאמר "בתי כנסיות ובתי מדרשות לחכמים ולתלמידיהם"[25], וכתיב: "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי[26] אמר הקדוש ברוך הוא: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומצוי בבית הכנסת, מעלה אני עליו כאלו פדאם לבני מבין האומות עד סוף כל הדורות[27]. אך מאחר והקלה בתנאי שחרור ביציאה ללימוד תורה בבית הכנסת, תעקר את כל עניין מעצר הבית הרי שאין לאפשר לעצור השוהה במעצר בית הקלה כזו.

יציאה לאמירת סליחות ע"פ ההלכה היהודית

סליחות, הינם פרקי תפילה ופיוטים, שתוכנם בקשת סליחה מאלוקים על עוונות וחטאים, הנאמרים בחודש אלול עד יום הכיפורים, וכן בימי תענית ציבור.

יציאה לאמירת סליחות הינה דבר חשוב ונעלה מאוד. בהלכה[28] נקבע כי בני עדות המזרח משכימים קום מידי בוקר לאמירת סליחות מיד אחר ראש חודש אלול ובני אשכנז משכימים לאמירת סליחות החל ממוצאי שבת שלפני ראש השנה, אם ראש השנה חל ביום ה' או בשבת. כאשר ראש השנה חל בימים ב' או ג' ואין ממוצאי שבת עד ראש השנה לפחות ארבעה ימים, מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת, שבוע קודם לכן.

הבעייתיות שקיימת בבקשה ליציאת לסליחות, היא זמן אמירת הסליחות. בדרך כלל הסליחות נאמרות בחצות הלילה, זמן שיכול להגביר את מסוכנותם של אנשים מאשר שאר שעות היום.

יש המתירים לומר סליחות גם בשעות הבוקר, כך שניתן לאזן בקשות אלו על ידי כך שמאפשרים לומר את הסליחות במסגרת התפילה שייתכן וכבר אושרה היציאה אליה בבקשה קודמת.

חשיבותם של הסליחות בערב ראש השנה וערב יום הכיפורים גדולה יותר משאר הימים, כך שניתן לאזן ולאפשר בפרט במועדים אלו לומר את הסליחות.

לעניין אמירת סליחות בבית, נאמר כי[29] ניתן לומר את הסליחות בבית ואף יחיד יוכל לומר אותם כשאין בהם י"ג מדות ובסליחה שנזכר בה י"ג מדות ידלג אותן תיבות.

באשר לאבל בתוך שבעת ימי אבלותו, נאמר שהוא לא ילך לבית הכנסת כדי לומר את הסליחות מלבד בערב ראש השנה שאז הוא יכול לאמרם בבית הכנסת בשל כך שתפילת הסליחות ארוכה יותר אז, מאשר בכל יום שבו אומרים סליחות.

יציאה לצורך אבלות ע"פ ההלכה היהודית

חשיבותה של האבלות הינה מן התורה. ולעניין זה כתב הרמב"ם[30] "מצות עשה להתאבל על הקרובים כפי שנאמר בעניין מיתת בניו של אהרן הכהן "ואכלתי חטאת היום היטב בעיני ה'[31]ואין אבלות מהתורה אלא ביום הראשון בלבד שהוא יום המיתה ויום הקבורה, אבל שאר השבעה ימים הם מדרבנן, ואף על פי שנאמר בתורה על יוסף שעשה לאביו אבל, שבעת ימים[32], ניתנה תורה והתחדשה הלכה ומשה רבינו תיקן להם לישראל שבעת ימי אבלות ושבעת ימי המשתה"[33].

אדם שנפטר לו קרוב משפחה מדרגה ראשונה כגון: אביו, אמו, בנו, בתו, אחיו, אחותו מאביו הבתולה ואשתו מחויב מהתורה באבלות ביום המיתה וביום הקבורה, ובשאר הימים מחויב מדרבנן[34]. בשאר הקרובים כגון: אחיו מאמו, אחותו מאמו בין בתולה בין נשואה ואחותו הנשואה מאביו אפילו ביום הראשון החיוב הינו מדרבנן[35].

לדעתי יש לאפשר לעצור לצאת ללוויה, לעלות לקבר אביו או אמו ולהשתתף באזכרתם מסיבות הומניטריות.

באשר לישיבת שבעה, כאשר העצור נמצא במעצר בית שאיננו המקום בו יושבת שאר המשפחה, שבעה, יש לאפשר לו לצאת בפיקוח לשבת שבעה לצד שאר בני משפחתו ובתנאי שנפגע העבירה איננו אחד מבני המשפחה שישהו שם. אך כאשר רק העצור יושב שבעה, למשל כאשר הוא בן יחיד או ששאר בני משפחתו יושבים בחו"ל, הרי אין סיבה להתיר לו לשבת שבעה במקום אחר אלא במקום מעצר הבית.

אציין עוד, כי בעניין אבלות, כאשר מדובר באסיר, על פי ההנחיות של שירות בתי הסוהר[36]נציב בית הסוהר או מפקד המחוז רשאים להוציא אסיר ללוויה, אבל, עליה לקבר ואזכרה[37].

יציאה לרגל חגים יהודיים

במקורות היהודיים אין מקור לכך שישנה חובה לאדם לחגוג את החגים דווקא עם בני משפחתו בביתו, אך ניתן ללמוד זאת בעקיפין. כך בתלמוד מופיע שאדם חייב לשמח את בניו ובני ביתו במועדי הרגל שהם חג הפסח, חג הסוכות וחג השבועות, ולקנות להם בגדים, בשר ויין[38].

גם הרמב"ם כותב, שחייב אדם להיות שמח בחגים ובימים טובים[39], הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלווים עליו, שנאמר ושמחת בחגך וגו'[40]. הרמב"ם מוסיף ונותן דוגמאות שאדם ישמח את משפחתו ע"י שיקנה לנשים בגדים ותכשיטים נאים כפי ממונו ולבניו הקטנים נותן קליות ואגוזים ומגדנות בבשר וביין[41].

ממקורות אלו ברור כי נוכחות הנאשם בחג עם בני ביתו הינה חלק ממצוות החג.

יציאה לחג איננה רק עניין הלכתי גרידא, אלא גם עניין משפחתי, וכאשר נדחית בקשתו של העצור לצאת מהמקום בו הוא נמצא במעצר בית לבני משפחתו מדובר גם בעונש קולקטיבי כלפי   משפחתו של העצור. כל זאת בהנחה שהעבירה לא נעברה כלפי מי מבני משפחתו שאז ברור שאין לאפשר לו שהייה במקום ששוהה שם בן משפחתו שהינו נפגע העבירה.

אציין בעניין זה, כי באשר לאסיר, מפקד בית הסוהר או סגנו רשאים לאשר בקשת אסיר להקדים חופשת אסיר לצורך יציאה לחג ראש השנה ופסח וכמו כן ניתן להאריך חופשה לאסיר יהודי בראש השנה[42].

יציאה לאירועים דתיים

אין חובה קונקרטית בהלכה של השתתפות ויציאה לאירועים ושמחות כגון חתונה, בר ובת מצווה, ועוד. אך באשר לברית מילה ופדיון הבן נאמר, כי האב מצווה למול ולפדות את בנו[43]אך האב יכול לעשות שליח במקומו שימול את בנו וגם הבן בעצמו יכול כשיגדל לפדות את עצמו.

גם כאן כביציאה לחגים ואף יותר מכך, יש עניין משפחתי – הומניטרי לאפשר לאסיר לצאת לחגוג ולשמוח עם בני משפחתו. כל זאת מדובר כאשר אין נפגע העבירה אמור להשתתף באירוע.

אציין, כי בעניין יציאה לשמחות, כאשר מדובר באסיר, על פי ההנחיות של שירות בתי הסוהר[44] נציב בית הסוהר או מפקד המחוז רשאים להוציא אסיר לברית מילה/זבד הבת – לרגל הולדת בנו או בתו של האסיר. פדיון בן בכור של האסיר, בת/בר מצווה של בן או בת האסיר, נישואין – לרגל טקס נישואי האסיר או נישואי רוב משפחה מדרגה ראשונה של האסיר[45].

יציאה לצורך השתטחות על קברות צדיקים בארץ או בחו"ל

ישנם הנוהגים להשתטח על קברות הצדיקים ובפרט כאשר הם זקוקים לישועה.

בספר הזוהר מיוחסת חשיבות רבה לעלייה לקבר הצדיק. על פי הזוהר, העולה לקבר מתקשר עם נשמת הצדיק, וכך מתעלה‏[46]. בעניין זה ישנו פולמוס הלכתי רב האם יש לנהוג כך או לא.

הרמב"ם אומר שאדם לא יפנה לבקר את קברות הצדיקים[47].

כך או כך, לדעתי אין לאפשר לעצור לצאת לחוץ לארץ להתפלל בקברות הצדיקים, הן בשל כך שהעצור יכול להימלט מהדין ולהישאר שם והן בשל כך שקשה מאוד לפקח על עצור השוהה במקום כה מרוחק שלא יעבור עבירות נוספות.

באשר ליציאה של עצור להתפלל על קברות הצדיקים בישראל, כאשר מדובר ביציאה חד פעמית בליווי ובפיקוח הדוק, יש לאפשר לעצור לצאת להתפלל על קברות הצדיקים, ובתנאי שתהיה ערובה הולמת[49].

יציאה לתפילות ולרגל חגים מוסלמיים ע"פ האיסלאם

בעניין זה אביא תחילה את הלכת אזברגה, בעניין יציאות של משוחררים למעצר בית לצורכי דת ופולחן, ושם סקר כבוד השופט א' רובינשטיין[50]  את המקורות המוסלמיים באשר לתפילה ואביא את דבריו בשינויי עריכה וניסוח.

התפילה נאמרת חמש פעמים ביום, בפנים מופנות למכה והיא אחת מחמש מצוות היסוד של הדת, הקרויות עמודי האסלאם. האחרות הן העדות על ייחוד האל ושליחו הנביא מוחמד, הצדקה, הצום והעליה לרגל. את התפילה ניתן לקיים ביחידות ובכל מקום. כל מקום טהור כשר לתפילה, למעט מקומות שאינם טהורים כמו בתי עלמין, בתי מטבחיים, מרחץ ציבורי וכדומה. את התפילות היומיות וכן תפילות רשות נוספות רשאי כל מוסלמי לקיים במקום הרצוי לו, אם כי תפילה במסגד תמיד עדיפה. קרי, ניתן להתפלל בכל מקום, בבית או מחוצה לו, אך מומלץ למוסלמים להתפלל במסגד אם הדבר אפשרי בנסיבות. לעניין חובת התפילה גופה נאמר בקוראן[51] "שמרו על התפילות ועל התפילה התיכונה וקומו להתפלל אל אלהיכם בדבקות "ישתבח אלהים עם רדת הערב ובעלות היום; לו התהילה בשמים ובארץ וכנטות היום ולעת צהריים[52]". מספרן המלא של התפילות נקבע במסורת. בשונה מכך, תפילת יום ו' בצהריים היא תפילה שיש לאמרה ככלל במסגד, בהנהגת אימאם ככל שהדבר אפשרי, וכרוכה עמה גם דרשה. המקור בקוראן לתפלת יום ו' הוא סורת יום השישי: "הוי המאמינים, בהישמע הקריאה לתפילה ביום השישי, מהרו אל (מקום) הזכרת שם אלוהים, והניחו את המקח והממכר. בזאת ייטב לכם אם יודעים אתם"[53].

בקשה של אסיר מוסלמי לצאת ממעצר הבית 5 פעמים ביום להתפלל במסגד הקרוב למקום מגוריו בחודש הרמדאן וחג עיד אל-פ'יטר נדחו על ידי בית המשפט, אך הבקשה ליציאה לתפילת יום השישי במסגד נענתה בחיוב[54]. באשר ליציאה לתפילה בימי חודש הרמדאן ובחג עיד אל-פ'יטר, נעתר בית המשפט[55] לבקשה ואיפשר לעצור לצאת לתפילות החג במסגד הקרוב משעה 20:45 ועד שעה 23:00 ובהטלה של ערובה להבטחת תנאי השחרור אך בקשתו לצאת למשך רוב שעות היממה במהלך ימי חג עיד אל-פיטר בכדי לחגוג ולברך את בני משפחתו בבתיהם, נדחתה, מאחר והיא לא הייתה מידתית והולמת את נסיבות המקרה ולא היה בה כדי לאיין את מסוכנותו.

לסיכום: על פי ההלכה המוסלמית, יש להתפלל את תפילת יום השישי דווקא במסגד וישנה עדיפות להתפלל את התפילות בכל יום במסגד. לכן, ככלל יש לאפשר לעצור מוסלמי השוהה במעצר בית, לצאת להתפלל את תפילת יום השישי במסגד הסמוך למקום מגוריו. באשר ליציאת עצור ממעצר הבית למסגד בשאר תפילות השבוע או לרגל החגים המוסלמיים, יש לבדוק כל עצור לגופו של עניין אך ככלל אין לאפשר זאת.

[1] הרחבה באשר לשעות והמועדים בהם מתפללים את התפילות ראו להלן בעמ' 26-30.

[2] פרשת אזברגה, ה"ש 27.

[3] משנה תורה, אהבה, הלכות תפילה, פרק א, הלכה א.

[4] שמות כג 25.

[5] רמב"ם, ספר המצוות, מצוה  ה'.

[6] דברים יג 5.

[7] משנה תורה, אהבה, הלכות תפילה, פרק  ח, הלכה א.

[8] שולחן ערוך,  אורח חיים, סימן צ, סעיף ט.

[9] משנה ברורה, שם, סעיף קטן  כח.

[10] הרב יהודה חיון מושגים תלמודיים – מנין. יסודות, כללים, מונחים ומושגים תלמודיים.

[11] ויקרא, כב 32.

[12] במדבר, ט"ז 21.

[13] במדבר, י"ד 27.

[14] בבלי, מסכת ברכות, ו' ע"א .

[15] מלכים, א 19.

[16] תהילים, סט 15.

[17] ישעיהו, מט 5.

[18] איוב, לו  5.

[19] תהילים, נה 19.

[20] בבלי, שבת קיט ע"ב.

[21] הושע, י"ד 3.

[22] ויקיפדיה  "ונתנה תוקף", נדלה בתאריך 3.11.2015.https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A7%D7%A3

[23] שו"ת הרד"ק בית י"א, חדר א'.

[24] שער הכוונות, דרוש הקדיש, דף טו ע"ב, וכן במטה אפרים שער ד' סעיף ב'.

[25] ירושלמי,  ג,  ג.

[26] תהילים, נה 19.

[27] בבלי, ברכות  ו, ע"א.

[28] הרב יהודה חיון מושגים תלמודיים – סליחות. יסודות, כללים, מונחים ומושגים תלמודיים.

[29] משנה ברורה, אורח חיים, ראש השנה, סימן תקפא, סעיף ד.

[30] משנה תורה, אבל, פרק א,  הלכה א.

[31] ויקרא, י'  19.

[32] בראשית, נ  10.

[33] השוו לירושלמי, פרק  ג, משנה ה.

[34] שולחן ערוך, יורה דעה, אבילות, סימן שצח, הלכה א.

[35] שם.

[36] פרק ז' ו-ח' לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 "אסירים".

[37] שם בעמ' 17.

[38] בבלי, פסחים קט, ע"א.

[39] משנה תורה, יום טוב, פרק ו, הלכה יז.

[40] דברים, ט"ז 13.

[41] שם, י"ח.

[42] שם בעמ' 17.

[43] בבלי, קידושין ל, ע"ב.

[44] פרק ז' ו-ח' לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 "אסירים".

[45] שם בעמ' 17.

[46] זוהר, וישלח, סימן קסא, סעיף א.

[47] משנה תורה, אבל, פרק ד, הלכה  ד.

[48] בש"פ 6060/10 פלוני נ' מדינת ישראל פסקאות ח' ו-ט' לפסק הדין (פורסם בנבו, 23.8.2010).

[49] השוו למ"ת (רח') 27738-01-10‏ ‏מדינת ישראל נ' אריק ששון. (פורסם בנבו, 15.11.2010).

[50] פרשת אזברגה, ה"ש 27.

[51] קוראן סורה (פרשה) 2 (הפרה), פסוק 238 (תרגום אורי רובין, עמ' 35).

[52]  קוראן סורה 4 (הנשים) פסוקים 102 – 104 (שם, עמ' 81-80); סורה 70 (בני ביזנטיון) פסוקים 18-17 (שם, עמ' 28).

[53] סורת יום השישי (מס' 62) פסוק 9, וזה לשונה על פי תרגומו של רובין (עמ' 470) וכן אלקראן תרגום ריבלין, "פרשת הקהל".

[54] ע"פ 5211/09 מוחמד אבו ראס נ' מדינת ישראל. (פורסם בנבו, 9.9.2009).

[55] מ"ת (נצ') 5674-04-14 מג'יד חג'אזי נ' מדינת ישראל. (פורסם בנבו, 3.7.2014).

כל שינוי ו/או הקלה בתנאי חלופת המעצר שנקבעו לעצור מחייבים, הגשת בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52.(א) לחוק המעצרים אם מטעם הנאשם שעותר לאפשר לו "חלונות" במעצר הבית או הקלות אחרות ואם מטעם המאשימה הסבורה שיש להוסיף תנאים מגבילים או לשנות את הקיימים.

בסעיף החוק נאמר כך:

"עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

הדרך הראויה לעתור להקלה בתנאי מעצר הבית היא הגשת בקשה לעיון חוזר במהלכה על בית המשפט לתת לשני הצדדים לטעון לפניו על מנת שיוכלו להסביר טעמיהם,

עמדה זו נתמכת גם בגישת בתי המשפט שנוהגים לראות בבקשה ליציאה ממעצר בית כבקשה לעיון חוזר[1]. עמדה זו אף מעוגנת בנוסחו של הסעיף הנוקט בלשון רחבה לפיה ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר "בענין הנוגע למעצר, לשחרור…".

דיון בבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים יש לקיים, בהתאם לסעיף 57(א) לחוק המעצרים, במעמד הצדדים (אלא אם כן הצדדים מוותרים על דיון כזה), ובאופן שיתאפשר לשני הצדדים להעלות טענותיהם[2] .

באחד מן המקרים הבאים ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט:

א. נתגלו עובדות חדשות.

ב. נשתנו הנסיבות.  

ג. עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

ניתן תמיד גם להגיש בקשה לעיון חוזר לאותה הערכאה שדנה בעניין המעצר או להגיש בקשה לערור בפני הערכאה שלערור.

ערר

כאשר כבר הוגשה בקשה לעיון חוזר ובית המשפט החליט בבקשה, ניתן לערור על ההחלטה בבית המשפט שלערור[3] בתוך 30 יום מיום שניתנה החלטת בית המשפט קמא[4] ואולם בית המשפט רשאי להאריך את המועד האמור מטעמים שיירשמו. החלטת בית משפט שלום או מחוזי בעיון חוזר נתונה לערר בזכות בערכאה דלמעלה, הגשת ערר שני לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי (שהוגשה על עיון חוזר בבית המשפט השלום) מחייבת רשות לערור מאת בית המשפט העליון.

בסעיף החוק נאמר כך:

"עצור, משוחרר בערובה ותובע רשאים לערור על החלטת בית משפט בענין הנוגע למעצר, לשחרור, להפרת תנאי ערובה או להחלטה בבקשה לעיון חוזר, וכן רשאי ערב לערור בענין ערבותו, בפני בית משפט שלערעור, שידון בערר בשופט יחיד.

על החלטת בית המשפט המחוזי בערר לפי סעיף קטן (א) רשאי כל אחד מהמפורטים באותו סעיף קטן לפנות בבקשה למתן רשות לערור לפני בית המשפט העליון;

בית המשפט העליון ידון בבקשה בשופט יחיד, ואולם רשאי בית המשפט העליון לדחות את הבקשה על הסף, בלא דיון בנוכחות הצדיים; ניתנה רשות לערור כאמור, ידון בו בית המשפט העליון בשופט יחיד ורשאי הוא לדון בבקשת רשות ערר כאילו היתה ערר.

השופט הדן בערר, רשאי להיזקק לחומר ראיות חדש, שניתוסף מאז הדיון בבית משפט קמא."

סמכות בית המשפט הן בבקשת עיון חוזר והן בבקשת ערר הינה: לקיים את ההחלטה שעליה עוררים, לשנותה או לבטלה ולתת החלטה אחרת במקומה[5].

כאשר בית המשפט החליט על שחרור בערובה או על שחרור ללא ערובה של אדם שהיה במעצר בעת מתן ההחלטה, והודיע היועץ המשפטי לממשלה או תובע, במעמד מתן ההחלטה, על רצונו לערור עליה, רשאי בית המשפט לצוות על השהיית ביצוע השחרור[6] לתקופה שיקצוב ושלא תעלה על 48 שעות מעת מתן ההחלטה והערר יוגש בהקדם האפשרי בתוך התקופה שנקצבה[7]. כאשר היועץ המשפטי לממשלה או תובע, למרות הודעתו לבית המשפט החליט כי לא יוגש ערר, יודיע זאת מיד לבית המשפט, והאדם ישוחרר לאלתר[8].

בקשה לעיון חוזר או בקשה לערור, תוגש בכתב[9], ותכיל תמצית נימוקיה; קדמו לה בקשות אחרות באותו עניין, יצורפו אליה העתקים של אותן בקשות ושל פרוטוקול הדיון בהן; ואולם בית המשפט רשאי לדון בבקשה גם אם לא צורפו העתקים של הבקשות ושל פרוטוקול הדיון בהם, אם נחה דעתו שיש ברשותו המידע הנדרש למתן החלטה.

הדיון בעיון חוזר או בערר יהיה בפני המשוחרר בערובה או סנגורו[10], בפני עצור ובפני תובע; ואולם מותר לדון בבקשת העצור שלא בפני תובע אם ניתנה לתובע הודעה על הדיון 24 שעות מראש; מותר לדון בבקשת תובע שלא בפני המשוחרר בערובה אם הומצאה למשוחרר בערובה הודעה על הדיון 48 שעות מראש. הודעה על מועד הדיון ומקומו תימסר למשוחרר בערובה, לעצור, לסניגור אם יש להם סניגור, ולתובע[11].

גם לקצין הממונה על תחנת המשטרה יש סמכות לשחרר בתנאים מגבילים, והוא יכול לאסור על יציאת החשוד ממקום המגורים במשך כל שעות היממה או חלק ממנה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים[12].

מי ששוחרר על ידי הקצין הממונה רשאי לערור בפני בית המשפט השלום על תנאי השחרור בערובה שנקבעו, אם נשתנו הנסיבות ויש בהן כדי להשפיע על קביעת תנאי השחרור[13].

כפי שנאמר, הצדדים יכולים לוותר על שטיחת טענותיהם בפני בית המשפט וכך קורה לרוב שהעצור מגיש לבית המשפט בקשה בכתב לצאת לתפילות וכדו', ובית המשפט מפנה את הבקשה לתגובת המאשימה, שבדרך כלל מגיעה בכתב, ואז השופט מחליט על פי זה את החלטתו בכתב, בלי לקיים דיון שמטריח את הצדדים וגורם לעומס מיותר של זמן על בית המשפט.

[1] השוו: בש"פ 2016/05 חודויארוב נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 31.3.2005); בש"פ 10697/05 אזברגה נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 6.12.2005); בש"פ 6609/09 דכוור נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 19.8.2009).

[2] השוו להחלטתה של השופטת א' חיות בבש"פ 4586/06 חלידו נ' מדינת ישראל, נבו, פסקה 7 (פורסם בנבו, 22.8.2006).

[3] ס' 53 לחוק המעצרים.

[4] עניין 30 הימים נוסף בתיקון לחוק בשנת 2010 בסעיף 53 (ג) לחוק המעצרים.

[5] ס' 54 לחוק המעצרים.

[6] ס' 55 (א) לחוק המעצרים.

[7] ס' 55 (ב) לחוק המעצרים.

[8] ס' 55 (ג) לחוק המעצרים.

[9] ס' 56 (א) לחוק המעצרים.

[10] ס' 57 (א) לחוק המעצרים.

[11] ס' 56 (ב) לחוק המעצרים.

[12] ס' 42 (ב) (7) לחוק המעצרים.

[13] ס' 43 (2) לחוק המעצרים.